אדם תמיד צריך להתחיל כל דבר עם האמונה. האמונה באה לפני כל דבר אחר: אמנם יש לי את התכניות שלי, אבל ה' רוצה אחרת. במקום לכעוס, להתעצבן, לרטון או להתמרמר ולהפך את היום לתשעה באב, צריך להתבטל למה שה' רוצה עכשיו. זו האמונה
ההודאה שלו באמת המתיקה את הדינים, ואשתו והילדים קבלו בשמחה את דבריו, וכל בני המשפחה נדבקו בהתלהבות ששלו, והתחילו לעזר בסדור המקום ובהגשה, עברו מחולה לחולה לעזר לו ולשמח אותו במה שאפשר.
בנם היה באותו יום עצמאות במצב נפשי כה קשה עד שחשב על נפקדות מהצבא, ואפילו על התאבדות. "המעשה המקסים של כוכבה החזיר לו את שמחת החיים"...
הכל היה נראה טוב ורגיל, עד הצילום שבו התגלו גרורות בשתי הריאות. המחלה חזרה... הרגשתי כמי שעולמה חרב עליה. מה אעשה?!
אנשים לא אוהבים להעיד על עצמם "אני חוזר בתשובה". לרוב יאמרו: "אני? אני לא אוהב הגדרות. חוזר בתשובה, לא חוזר בתשובה, מה זה משנה?! מתחזקים..." יש משהו מעצבן בצמד המילים הזה.
זה רגע שקשה לתאר. לפתע ראיתי אור בוהק בתוך המים. אור שנתן לי עוד נשימה אחת ארוכה שמילאה את ריאותיי באוויר. הרגשתי שאני נושמת מתחת למים!
אדם תמיד צריך להתחיל כל דבר עם האמונה. האמונה באה לפני כל דבר אחר: אמנם יש לי את התכניות שלי, אבל ה' רוצה אחרת. במקום לכעוס, להתעצבן, לרטון או להתמרמר ולהפך את היום לתשעה באב, צריך להתבטל למה שה' רוצה עכשיו. זו האמונה
ההודאה שלו באמת המתיקה את הדינים, ואשתו והילדים קבלו בשמחה את דבריו, וכל בני המשפחה נדבקו בהתלהבות ששלו, והתחילו לעזר בסדור המקום ובהגשה, עברו מחולה לחולה לעזר לו ולשמח אותו במה שאפשר.
אם היו שואלים את התלמיד הנ"ל, האם הוא מוכן לעבר את הניסיון, היה אומר: "בטח! כזה גן עדן? ריבונו של עולם, תתקע את המכונית, תשבר אותה לגמרי, רק תקרב אותי!"
ההורים הלומי הצער, פנו לעזרת האמונה. הם התחילו ללכת מצדיק לצדיק, לבקש את עצתו ואת ברכתו, ובעצמם הרבו להתפלל ולבקש רחמים על בנם. אך ככל שהזמן חלף, המשיכו הבדיקות להראות תמונת מצב שלילית
אדם תמיד צריך להתחיל כל דבר עם האמונה. האמונה באה לפני כל דבר אחר: אמנם יש לי את התכניות שלי, אבל ה' רוצה אחרת. במקום לכעוס, להתעצבן, לרטון או להתמרמר ולהפך את היום לתשעה באב, צריך להתבטל למה שה' רוצה עכשיו. זו האמונה
ההודאה שלו באמת המתיקה את הדינים, ואשתו והילדים קבלו בשמחה את דבריו, וכל בני המשפחה נדבקו בהתלהבות ששלו, והתחילו לעזר בסדור המקום ובהגשה, עברו מחולה לחולה לעזר לו ולשמח אותו במה שאפשר.
אם היו שואלים את התלמיד הנ"ל, האם הוא מוכן לעבר את הניסיון, היה אומר: "בטח! כזה גן עדן? ריבונו של עולם, תתקע את המכונית, תשבר אותה לגמרי, רק תקרב אותי!"
ההורים הלומי הצער, פנו לעזרת האמונה. הם התחילו ללכת מצדיק לצדיק, לבקש את עצתו ואת ברכתו, ובעצמם הרבו להתפלל ולבקש רחמים על בנם. אך ככל שהזמן חלף, המשיכו הבדיקות להראות תמונת מצב שלילית