אמרו חז"ל (מסכת תענית כו ע"ב): "משנכנס אב ממעטים בשמחה". ודקדקו לומר "ממעטים", דהיינו שעדיין צריכים לשמוח, אלא שיש להפחית מעט מהשמחה. כיון שתמיד צריכים לעבוד את ה' בשמחה, שנאמר (תהלים ק ב): עבדו את ה' "בשמחה" בואו לפניו "ברננה".
שלב זה של 'שבוע שחל בו' הוא עליית דרגה בהחמרת הלכות אבילות, כשהחמור ממנו הוא רק יום ט' באב בעצמו. להלן פירוט הדינים לשבוע זה:
היה היה עשיר גדול, ושמו זלמן, שהתגורר בבית מפואר, הוא היה גם תלמיד חכם וירא שמים, אך דבר אחד העיב על אושרו: שלוש בנות בוגרות לו בבית, שיושבות ומצפות לחתן שהבושש לבוא...
כשתקנו הנביאים אחר חורבן בית המקדש הראשון ארבעה צומות, תקנו אותם כדוגמת צום יום הכיפורים, שכן בדרך כלל תקנו חכמים את תקנותיהם כדוגמת מה שנצטווינו בתורה. וכמו שצום יום הכיפורים נמשך יממה שלמה כך גם תקנו את ארבעת הצומות. וכשם שבצום הכיפורים אסורים בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, כך תקנו גם בצומות על החורבן. וכך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל.
תשעה באב הוא יום האבל הלאומי של עם ישראל, יום תענית מדרבנן מקור התענית בדברי הנביאים, והיא נקבעה במשנה לציון חורבן בתי המקדש - חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירת הנוצרים, בידי טיטוס והרומאים.
בלב כל איש ואיש עצה עמוקה שהיא מים עמוקים, ומים עמוקים אינם מים רגילים, אלא הם מי הדעת...
יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני) לצום תשעה באב (היום שבו חרבו שני בתי המקדש).
אתם בטח תוהים לעצמכם מה הקשר בין וותיקן ששם גר האפיפיור הקתולי, נפוליאון שהיה מצביא מגלומני אשר חתר לכבוש את כל העולם, ובית המקדש הוא ביתו של בורא העולם
איך זה קרה? כיצד ייתכן?! העיר ירושלים - שהייתה מיושבת בעם רב - עכשיו יושבת בדד בלי תושבים! הארץ שהיו מבקרים בה גויים רבים - נהייתה כאלמנה שאפילו בעלה לא מבקרה!
בדרך חזרה מהעבודה זלגו להן כמה דמעות על הלחיים, לא בגלל האבנים שנחרבו כי בית המקדש השלישי מחכה לנו בשמים והוא רק מוכן ליריית הפתיחה. בכיתי כי לקב"ה אין פה בית.
איך מגדירים את המושגים חופש? שחרור? חירות? האם לכולם משמעות אחת או שלוש משמעותיות שונות בהן נתקלים במהלך חיינו. דוד בן חורין שובר שלשלאות ומתחבר לדבר האמיתי.
אם כל הגאולה של עם ישראל תלויה בבית המקדש, למה לא בונים אותו? הרב שלום ארוש מגלה לנו איך הוא יכול להיבנות כבר עכשיו בלי שום לבנה!
עם טכנולוגיה פורצת גבולות, התעלות רוחנית, שפע ועוד הרבה דברים, ועדיין, אנחנו דור שאוהב להתבכיין. הרב שלום ארוש על הדבר היחיד שבאמת חסר לנו!
כל סוף הוא התחלה חדשה שמפגיש אותנו עם ים של אהבה. ולא סתם אהבה, אלא כזו שמנצחת ומעניקה לנו תקווה. שרון רוטר על החורבן, האהבה והתקווה.
להרבה אנשים קשה להזדהות עם ימים אלה, אך בעיקר קשה להם להבין על מה הצער הגדול? הרב שלום ארוש עושה סדר ועונה על שאלת השאלות: על מה אנחנו בוכים?
לפעמים, הדברים הקטנים יכולים להוציא אדם מדעתו. זה מה שקרה לי כשחתיכת גזר סוררת נתקעה בין השיניים וחיפשתי בנרות ועל השולחנות את קיסם הישועה!
דווקא מבין המצרים, מהקושי והמצר, מהכישלון והחושך, שמש ההצלחה יכולה לזרוח לנו, ובגדול. הרב שלום ארוש עם כלים נפלאים למנף את ימי בין המצרים.
לשון הרע? שפיכות דמים? שיימינג לאנשים, דבר שלא היה כדוגמתו לאורך כל הדורות? אלה הימים ללמוד ולעשות טיפול שורש אמיתי כדי שלא נאבד צלם אלוקים.