"משה, אתה כבר בכיתה ד' אתה לא ילד קטן, יש לך אחריות. אתה חייב לעלות עכשיו לבית, לא מעניין אותי שאתה באמצע המשחק... אני מכירה אותך, וכל יום יש לנו מלחמה חדשה עם השיעורים שלך. אתה עולה עכשיו ומסיים את השעורים..."
שמירה על קשר בריא בין הורים וילדים הנו דבר הכרחי כדי לאפשר את ההתפתחות ואיכות החיים של כל בני המשפחה. הבסיס לקשר זה הוא הענקת תחושת בטחון והכלה רגשית, במסגרתה הילדים אהובים ללא תנאי. מהם היסודות וכיצד ניתן לעשות זאת? ניתן לקרוא במאמר הבא:
במהלך סדר-היום הצפוף של אחה"צ. צריך לפנות את הבלגן של ארוחת הצהריים וכבר להכין את ארוחת הערב, לארגן את הבית, להפעיל את מכונת הכביסה ולתלות את הכבסים, לגהץ, לשטוף את הרצפה, להדיח את הכלים, לתמרן בין הילדים ושיגעונותיהם ו... להתפנות מכל העיסוקים ולהכין עם הילדים שעורי בית... נשמע מאוד מהנה, לא?!
הנוער שלנו עובר תהליכים משמעותיים של גדילה, התפתחות רגשית שכלית וגופנית. ומציב בפנינו, ההורים לא מעט אתגרים. אז איך בכל אופן נדע להיות שם בשביל, לעזור ולהוביל לטוב?
אין ספק שאחד הנושאים המעסיקים את ההורים לילדים בימים אלו זה איך ניתן לעבור את ימי בין הזמנים בשמחה ברוגע ובשלווה עם הילדים? איך נוכל להתחיל את השנה עם תחושת סיפוק שעשינו את הטוב ביותר לילדנו ?והכי חשוב שגם אנחנו ההורים נרגיש שעברנו חופשה אמיתית ביחד איתם!
אנו ממשיכים בע"ה ללמוד על המיומנות הראשונה מתוך חמש המיומנויות, שהן: סדר וארגון, ניהול זמן, התמקדות, ריכוז ומוטיבציה. הזכרנו שתלמיד מסודר ומאורגן, מגיע לגן/לכיתה/לתיכון/לישיבה עם "ארגז כלים" שונה לגמרי מאשר תלמיד שאינו מאורגן ומסודר. ומכאן הדרך להצליח בלימודים היא קצרה.
איך הוא מצליח לעשות זאת?! ללא קושי ובמינימום של עזרה, ממש בצורה טבעית! הוא מסודר ומאורגן והתפיסה הזו במוח אומרת לו "עכשיו זה זמן השיעור, צריך ללמוד.
וכאן בדיוק נמצא המקום שלנו-ההורים, בתפקיד ה"כל כך חשוב" שעליו אנו מדברים בפרקים של "לימודי הצלחה". נשקף לילד בעדינות את היכולות שלו ביחס לרצון שלו ושלנו. נלמד את הילד להכיר את עצמו ולדעת היכן הוא נמצא במסלול ההצלחה, דהיינו: מה הוא כן יכול לעשות בכוחות עצמו,
כל אחד מחפש גאולה פרטית התודה זה המפתח שפותח את כל השערים! כל שער שסגור, שלא הולך, ניפתח ע"י התודה. התודה מביאה ישועה! באים לבקש אבל השער סגור- יש קטרוג! לא מגיע לך!
לחפץ חיים באו זוג שביקשו ברכה לאחר שנולדה להם ילדה, החפץ חיים אמר: עכשיו אתם באים? הייתם צריכים לבוא לפני הולדת הילדים להכין את עצמכם לקראת חיי משפחה!
משפט חכם אומר: "איננו יכולים לקבוע את כיוון הרוח, אך אנו יכולים להתאים את המפרשים" מנת משכל וכישרון הם רק "כלי-יכולת" בכדי שהתלמיד יוכל ללמוד-כמובן אם רק ירצה, אך כדי "להצליח בלימודים" צריך התלמיד לרכוש ולפתח מספר מיומנויות בסיסיות שיעזרו לו ללמוד
פתגם עממי אומר: "אפשר להביא את הסוס אל השוקת, אבל לא נוכל להכריחו לשתות מים". במילים אחרות: אפשר להביא את הילד לבית הספר, אבל לא נוכל להכריחו ללמוד. כדי ללמוד, צריך רצון. והשאלה: כיצד נגרום לילד לרצות ללמוד ולהצליח בלימודים?
הרצון להצליח, הוא תנאי הכרחי להצלחה, אך אין די בו. כדי להירתם להצלחה, דרושה לנו גם מחויבות להצלחה.
לא מספיק להיות "מעוניין" בהצלחה, צריך שתהיה לנו גם "מחויבות" להצלחה, מין סוג של בחירה פנימית חזקה שהולכים איתה עד הסוף.
אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של "התמכרות מושלמת" לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצווה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב!
נכון שקשה לו ו... ו... ו... אבל לא זאת הבעיה העיקרית שלנו.
הבעיה הלימודית או ההתנהגותית שלו, זו שכולם מצביעים עליה, היא הבעיה המישנית.
הבעיה העיקרית שצריכה להטריד אותנו היא: המוטיבציה שלו. מה הוא כן עושה, בכדי להצליח?!
הפעם אני רוצה לדבר איתכם על נושא מאוד מאוד חשוב שלפעמים אנחנו נוטים לזלזל בו ולא ממש מתייחסים אליו ברצינות. לנושא הזה קוראים אוכל ותזונה.
עלינו להודות, יש לנו כאן כישלון מסוים. אנחנו מתנהגים בצורה לא טובה. אבל כישלון הוא לא סוף העולם, כישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך טובה וצודקת יותר.
הילדים שלנו, מבינים הכל, קשה להסתיר מהם דברים, הם ניחנו בטביעת עין חדה, הם שומעים טוב, ובמיוחד את השיחות שלנו באנגלית או בצרפתית אחרי דלת המטבח או חדר השינה.