לנקות ולהישאר בחיים
ניקיון הבית מהחמץ מפרך, ולפעמים גם מבלבל. לא כל אחד יודע איך להיכנס ולצאת מהעסק הזה בשלום. הטיפ המושלם של הרב קיוואק איך לנקות ולהישאר בחיים!
פסח באופק וכבר חודר אל הלבבות והבתים. עם ישראל עסוק היטב במצוות היקרות של החג הבא בלוח השנה שלנו. איש איש ובדק ביתו, מקרצפים ומנקים, מתחקים אחר כל פירור חמץ לבל ייראה חלילה ובל ימצא חס ושלום. אנשים שונים זה מזה בפרצופיהם, דעותיהם, וגם באופן בו הם מנקים את בתיהם. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שהכוונה טהורה וטובה והמעשה בגבולות התורה וההוראה וטעם הטוב.
העיסוק בניקיון הבית מפירורי החמץ מפרך, ולפעמים גם מבלבל. לא כל אדם יודע איך להיכנס בשלום, קל וחומר איך לצאת משם בשלום. עד היכן ראוי להתאמץ, כמה לחשוש, היכן להחמיר יותר והיכן לוותר. אך בעוד ופירורי החמץ הגשמי ניתנים לניקוי ואף לביעור יסודי, החמץ השוכן עמוק בלב מעמיד בפנינו קושי סבוך יותר. ככלות החיפוש, הביטול והביעור, עומד היהודי לעומת מדורת האש, זה עתה כילה את צרור המחמצת מביתו ומרשותו, אך כעת עומד הוא נוכח חמץ נוקשה ונעלם יותר, החמץ שבנפשו.
האם יש קשר כלשהו בין ביעור החמץ מן הבית לביעורו מן הלב? האם עשוי הביעור הזה להשפיע גם פנימה אל מרתפי הנפש?
מאמרים נוספים בנושא:
להשיג שלמות באופן הנכון
בימים אלה מנשבת בעולם רוח של שלמות. חופפת על העולם הארה עצומה מיציאת מצרים, עת ביטל בורא עולם את מלכות הטבע וגילה לעין כל השגחה וניסים. ההארה הזו משפיעה גם אל ימינו אנו תשוקה לנקיות, טהרה ושלמות. הנפש מבקשת להיטהר, להתנזר לחלוטין מכל בדל של חמץ. וגם החיצוניות דורשת שלמות, לנקות, להבריק ולבער כל פירור של חמץ. הבעיה היא, שדווקא השאיפה להשיג נקיות מוחלטת היא שעלולה להחזיר אותנו שוב אל תוככי מצרים, אל הכעס, העצבות והעצלות. גם כשעוסקים בביעור חמץ יש לדעת איך לעשות זאת באופן שיוציא אותנו ממצרים וינחיל לנו גאולת הנפש, ולא להיפך!
אין ספק, הימים הללו מסוגלים לשלמות ותיקון הנפש. יציאת מצרים אמורה לחולל בקרבנו משהו, לרומם אותנו טפח וטפחיים מעל קרקע הגלות, להביא את המחשבות שלנו לדבקות, את הלב להתלהבות ואת הנפש להתפעלות תמידית ממציאות הבורא. גאולת מצרים אמורה לגאול גם, ובעיקר, את הנפש שלנו מבלהות המחשבה הרודפת בתאוות והבלים. לחלץ מאיתנו את כל אותן חכמות חיצוניות שדבקו בנו, לרומם את המוח אל מעבר לדאגות, עצבויות ומחשבות רופסות מעצמנו, אל נחלתן של מחשבות טובות ומיושבות של אמונה ושמחה בקב"ה.
החזון הזה נפלא, ובעז"ה הוא עוד יתממש. אך זה לא קורה ביום אחד. כדי לחיות כך באמת ובתמים יש לגמוע דרך לא פשוטה. ארוכה היא הדרך אל גאולת הנפש. אבל מה בינתיים? – זו השאלה, וחז"ל נותנים לנו את התשובה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
נקיון יומיומי
בינתיים, עד שנצליח להיפטר מכל חשש חמץ בלב כמו בבית, יש לציית לדרישת התורה "עד מקום שידו מגעת". יחד עם הציווי להתנזר מכל חמץ, לבטל ולבער, באה גם ההגבלה 'עד היכן שידך מגעת, לא ביקשו ממך יותר'. למה? כי רק כך ניתן להישמר לאורך זמן נקי וחף מחמץ. מי שמתעקש להשיג שלמות מוחלטת מוצא מהר מאוד את הכעס, העצבות והייאוש, שהוא אבי אבות כל טומאה. אותנו ציוו להשתדל, להקפיד לנקות, לעשות את שלנו, ולא להתיימר להיות מושלם.
מצוות ביעור חמץ, והאופן בו צווינו לעסוק בה, היא לימוד עצום ונפלא לאופן בו יכול כל אדם לצחצח את נשמתו ולהאיר אותה. עבודה קטנה אך תמידית ויומיומית, טובה ויעילה אלף מונים מפעולה מרשימה ועקשנית. מי שמקפיד כל יום לבער מליבו פירורים של חמץ שנקרו בדרכו – לעשות תשובה, להתבודד, לגרש מהמוח והלב עוד מחשבה פסולה, עוד בלבול – איש שכזה שרוי תמיד בבית נקי.
ניתן ללמוד על כך מהמצווה הבולטת והנעלה ביותר בפסח, המצה. אכילת המצה, מצווה דאוריתא. המצות הן מושא היראה וההתרגשות, וכל העיסוק בהן אפוף הוד ומורא, התלהבות וזריזות עצומה. והמצות הללו, נזר סדר ליל הפסח, הן הדבר הקרוב ביותר לנורא מכל, חמץ. מצות עשויות מחיטים, קמח, והן נילושות במים, גיוואלד! אבל רק הזריזות והאש הלוהטת בתנור מצילות אותן מחימוץ ואותנו מאיסור נורא. ובכל זאת, עם ישראל עוסק בהן – ובעבר גם בתוך ימי הפסח ממש, ללמדך שעבודת הנקיות והטהרה אמורה להיעשות כאן, בתוך העולם הזה העמוס חמץ ולכלוך, רק בזהירות, זריזות ושמחה של מצווה. כך משיגים גם בתוך הכמעט חמץ מצה כשרה והמהודרת.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור