רוח מושכת רוח – מפניני הפרשה – פרשת צו

” וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה ” ( צו ו, ה(

פרשתנו נפתחת בציווי האלוקי לאהרון על הקרבת קורבן העולה.

התעוררות למטה

אומר האדמור הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, שלמד מהמגיד ממזריטש, “במשכן שבנו ישראל במדבר, וכן בבית המקדש, הקריבו ישראל קורבנות לה’, ואש הייתה יורדת מן השמיים ואוכלת את הקורבנות, אך למרות שהייתה יורדת אש מן השמיים – שזה מראה על התעוררות ושעת רצון למעלה – הרי שעדיין תחילת הדבר הייתה על ידי ישראל למטה, בעבודת ה’ שלהם במשכן או בבית המקדש, והיו חייבים להביא תחילה אש פשוטה כדי שתעורר את האש של מעלה”

רוח מושכת רוח

וכמו שאומר הזהר: “רוח (התעוררות) מביאה רוח, ומושכת רוח”. כלומר, רוח ההתעוררות של ישראל למטה מעוררת את רוח ההתעוררות ושעת הרצון למעלה, וזוהי אחת ממצוות התורה להבעיר את האש הפשוטה במזבח כדי לעורר את האש של מעלה. בפנימיות העניינים – המזבח הוא האדם, “ָאָדם ִּכי יַ ְק ִריב ִמ ֶּכם ָק ְר ָּבן ַלה’ “, אך עצם ההקרבה אינה מספיקה, שכן יש צורך להבעיר אש חמימות התעוררות והתלהבות ) כלומר הפאן הרוחני, המנטלי נפשי – כלומר הרצון והחשק! ( ואש חמה זו הרי שהיא “ֹלא ִת ְכ ֶּבה” ההתעוררות של האדם מכבה את ה-‘לא’, את כל ההתנגדויות הפנימיות והחיצוניות על עבודת ה’ של האדם”