רגעים מיוחדים

בחיים, יש את הרגעים המיוחדים
האלה שמוציאים מאיתנו דברים עצומים,
כאלה שלא ידענו שקיימים בתוכנו. תנו
דעתכם עליהם ואל תפספסו אותם!
 
 
בעזרת עיני הפסיכותרפיסט שלי, כשאני בוחן את הסביבה, אני רואה מסות של אנשים הולכים בעולם הזה כשהם מדוכאים ולא מסופקים. אפילו אלה שנמצאים בקטגוריית האנשים 'המתפקדים' סובלים גם הם מסוג של דיכאון, אם כי נמוך יחסית ל'לא מתפקדים'. מיליונים רבים מאיתנו מסתובבים כאן בעולם הזה כשהנשמה שלנו קבורה מתחת לטונות של עצבות ודאגות, שחוסמות את היכולת שלנו להכיל את אלוקים בחיינו.
 
כשאדם נמצא בדרגת קדושה גבוהה הוא לא רואה שום חיסרון בעולם, או בחיים שלו. לרוב, הוא שמח בחלקו והוא לא מרגיש כמו עבד בעולם הזה. הצדיקים האמיתיים חיים את העובדה שהם חלק בלתי נפרד מאלוקים. הם יודעים שהעולם הזה הוא זמני, ושבמקודם או במאוחר כל הדברים הפיזיים-גשמיים יתמוטטו כמו מגדל קלפים, מכיוון שהם לא האמת, כי רק אלוקים הוא האמת. אנשים עם דרגת קדושה גבוהה לא נמשכים ונופלים ברשת של כל הדברים הנוצצים והשקריים שהעולם הזה מציע. הם נמשכים לדבר האמיתי והחשוב בחייו של כל אדם.
 
מקומה של הנשמה בגוף שלנו הוא במוח, כל על פי תורת הסוד. המוח הוא זה שמייצר את הרגשות והתפישות שלנו. כשאדם נזהר במחשבות שלו ומכריח את עצמו לחשוב על דברים טובים וחיוביים, ברגע שהוא נקלע למצב לא נעים או קשה, בעיקר במחשבות שלו, יש לו את הכלים שיעזרו לו באותו רגע לעבור את המצב הזה בשלום. כי כידוע, תאי המוח מתקשרים אחד עם השני דרך מערכת הסינפסות (מערכת אזור מגע בין תאי העצב). הסינפסה היא מרווח קטן בין התאים שהמידע צריך "לקפוץ", כדי לעבור לשלב הבא של תהליך התקשורת.
 
המרווח הקטן הזה נותן לנו רגע, או יותר נכון – שבריר של רגע, כדי לבחור איך אנחנו רוצים להגיב. כשאנחנו נמצאים במבחן, קטן או גדול, יש לנו שבריר של רגע להחליט – או שאנחנו הולכים על זה עם אמונה, להיות עם אלוקים ולהתחבר אליו ולערכים שהוא מקנה לנו דרך התורה, או שאנחנו הולכים לאיבוד. רובנו עדיין צריכים עבודה רוחנית מקדימה, כדי להיות מסוגלים להגיע להחלטה הנכונה, כשאנחנו מתמודדים עם רגעים כאלה, ורק מסיבה אחת: אנחנו עדיין לא שם. אנחנו לא יכולים לסובב את הסוויץ' ולפוך את היצר הרע שלנו בצורה אוטומטית להיות טוב, במיוחד אם מדובר בתחומים שהפיתוי בהם הוא גדול, כמו אכילה, שתייה, נטייה לכעוס ועוד.
 
יש אנשים שפשוט מחכים לאיזה ריב טוב, והם מחכים להזדמנות למלא את התשוקה הזו בכל זמן נתון. הם לא רבים כדי להבהיר את הנקודה של מה שמייצג אותה – למשל התורה או אידיאולוגיה בה הם אוחזים. גם לא כדי לגלות את אורו ומלכותו של בורא עולם בעולם, אלא בגלל שיש להם צורך להיות צודקים, לנצח.
 
איך אפשר לעבור את מבחנים כאלה, כמו מבחן הכעס, אם נכשלנו בו בעבר ולא שינינו שום דבר? אם כל רצוננו הוא רק לנצח?
 
התשובה היא להתכונן ולעשות עבודת שטח נצרכת. אנחנו צריכים לאמץ מנטרה מסוימת, מעין טקס חיובי ובעל משמעות שיעזור לנו לנטרל את כוחו של היצר בזמנים מסוימים, בעיקר כשאנחנו מתמודדים עם המבחנים בחיינו. והמבחן הבא מחכה לנו ממש בסיבוב הבא, כי בכל פעם שאנו עוברים את אחד המבחנים הללו אנו זוכים לקדושה גבוהה יותר, ואז אנחנו עולים בסולם הרוחניות שלנו למקום בו המבחנים גם כן עולים שלב ונעשים קשים יותר. כי ברגע שהבסנו את היצר הרע בשלב הנוכחי, ועלינו לשלב גבוה יותר, יחכה לנו שם יצר רע חזק וגדול יותר.
 
כאשר אדם מחליט לדבוק בבורא 24/7, הוא מבין שאלוקים שולח לו מחשבות בכל רגע נתון של היום ומטמיע בהן רמזים לגבי מה שהוא צריך לעשות. לכן, אם אנחנו נבחנים בנסיבות או במחשבות, אנחנו צריכים להתחיל לשאול את עצמנו 'למה זה קורה לי? שהרי חייבת להיות סיבה!' בכל פעם שנתאמץ לחשוב איך להשתמש בכל היכולות שלנו כדי לעבוד את הבורא, כולל המחשבות או התכונות השליליות, אנחנו רק נתקדם בתהליך המיוחד אותו אנו עוברים, בו כל מחשבה היא חוליה מקשרת למחשבה והצעד הבאים.
 
אם אנחנו באמת רוצים לחיות בשלב הזה, זה לא מספיק רק לקרוא או ללמוד על אלוקים או "לדעת" אותו במוחנו. אנחנו צריכים יראת שמים, ואנחנו צריכים למצוא דרך להעביר את היראה הזו ללב שלנו – "וידעת (מוח) היום, והשבות אל לבבך", כך שאלוקים הוא גם בגוף שלנו, ולא רק בראש. כשאנחנו באמת מנסים ללכת בעקבות הבורא, נרגיש תענוג אמיתי, שמחה ואושר. נרגיש את המסתוריות והפוטנציאל הפנימי שיש בכל יום, את התהליך המיוחד שחשים בהתמודדות עם המבחן של להפוך כל אימפולס שלילי במוחנו למחשבה חיובית.
 
לא מזמן, כשנסעתי ברכב לאסוף את אשתי מהעבודה, תוך כדי הנהיגה ראיתי פתאום קרן שמש יפה מגיעה אלי, ומצד שני גם מאוד מסנוורת. הסצנה הזו האירה לי משהו, ואלוקים לקח אותי לזיכרון מהילדות בו הייתי שמח. כן, שמח לחיות ולנשום. זה כנראה היה כשסיימתי את יום הלימודים ביום יפה כשהשמש זורחת, בדרך למשחק כדורסל. זאת הייתה הרגשה נפלאה. אבל ברגע מסוים היא הפכה למרירה, כי חשבתי לעצמי 'וואו, הלוואי והיה לי יום חופשי היום, ולא לעבוד…' אלא שתפסתי את עצמי בזמן והפכתי את המחשבה השלילית לחיובית, 'תודה רבה לך אלוקים על המחשבה השלילית. אבל בשנייה אחת אתה עוזר לי להפוך אותה לחיובית – לקחת את קרן האור הזו לחיים שלי, לעבודה שמחכה לי היום ולשמוח בחלקי ולהודות לך עליו…' בזיכרונות מן העבר אפשר להשתמש בצורה חיובית ולהתאים אותם להווה, ועל זה הפוקוס שלנו צריך להיות.
 
אלוקים שם את הדגש על ההווה יותר מכל זמן אחר. אנחנו חיים כאן ועכשיו. כי באמת, יש לנו רק את הרגע והיום הזה בלבד. אם אלוקים מחליט לשלוח לי זיכרון או מסר מהעבר, זה לא בגלל שהוא רוצה שאחזור בזמן לחיים של לפני כמה שנים, או שאהיה האיש ההוא מלפני עשרים שנה. אלא, הזיכרון והמסרים הללו הופיעו שוב כדי שנשתמש בהם היום, בדיוק כפי שאנחנו, בחיים שאנחנו חיים כאן ועכשיו, כדי להתעלות, להשיג מטרה חשובה ויקרה.
 
אלה רגעים מיוחדים ויקרים שאסור לנו לפספס אותם.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שמטפל גם על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב, אותה הוא שואב מבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. מאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג). על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.