שניים זה ביחד

האווירה בבית היא בין הדברים הכי חשובים שמקנים לזוג, ולילדים שמצטרפים לתמונה בהמשך, שקט ושלווה, ובעיקר, את החשק להיות בין כותלי הבית הזה.
 
אווירה כזו נוצרת, כמובן, בעזרת תקשורת פתוחה, שנבנית מפרטים שלכאורה נראים שוליים וקטנים אבל בעלי משמעות גדולה.
 
תקראו, תדפיסו ותלו על המקרר, אלה דברים שיכולים לעשות לכם את הבית הכי כייפי לחיות בו.
 
הארת פנים – תראו לי אדם אחד שלא אוהב שמאירים לו פנים, שלא אוהב להרגיש שאוהבים אותו, שאכפת לאנשים ממנו. את זה משיגים עם פנים מאירות, עם חיוך. מישהו מחייך אליך ומאיר לך פנים, זה עושה לך את היום, נותן לך את ההרגשה המקסימה הזו שכיף להיות במחיצתך. בן/בת זוג (הורים, חברים וכדומה) כעסנים ומותחי ביקורת יוצרים אווירה מתוחה שחוסמת את ערוצי התקשורת וגורמים להתכנסות פנימית. וגרוע מכל, להתרחקות.
 
חשוב לדעת, שגם אם אנחנו חייבים לומר משהו, להעיר ולדבר על מה שמפריע לנו, רצוי מאוד למצוא את העיתוי המתאים לעשות את זה עם הארת פנים. אם תחייכו ותאירו פנים, תגלו שיש לכם ביד את מפתח הקסמים שפותח את כל הדלתות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים  לאהוב
כאן בונים גן עדן
 
אתה מעניין אותי – כשבן/בת הזוג מרגישים שהצד השני מתעניין בהם, שואל איך עבר היום, מקשיב באמת לחוויות שחוו, ללב שמספר ממקום אמיתי דברים שאף אחד לא יודע, הקשר יגיע למקומות שלא חלמנו עליהם. עם ילדים, למשל, זה דבר מצוין שמסייע להם להיפתח ולשתף אותנו בעולם המיוחד שלהם. וגם, לשתף אותנו במחשבות וברגשות לא נעימים שהם חווים (כי אם אין להם ערוץ פתוח הם מדחיקים את הרגשות האלה פנימה, ובשלב מסוים זה מתפוצץ ומשאיר את ההורים פעורי פה וחסרי אונים מול התוצאה הכואבת).
 
ו'את/אתה מעניין/מעניינת אותי' – זה משהו שבונים כבר מההתחלה. אחת מאבני היסוד של קשר פתוח היא התעניינות שבני הזוג מגלים אחת בשני, דבר שמוביל אותנו לחדד את הנקודה הזו עם,
 
הקשבה – העובדה שבני הזוג מעניינים אותנו מצריכה גם הקשבה. וההקשבה הזו היא לא רק לשמוע עם האוזניים, אלא גם עם הלב. משמע, יש כאן השתתפות רגשית. וזה אומר שלא תמיד הסיפור יכול להיות מעניין, לא תמיד החוויה הזו תופסת אתכם, יכול להיות שגם עליכם עבר יום וגם אתם צריכים לפרוק החוצה, או קצת שקט ולבד. ברגע שנותנים את תשומת הלב הנכונה למה שהחצי השני מספר לנו נוכל לקלוט את הרגשות העמוקים שלו, מה עובר עליו וכן הלאה.
 
והקשבה, כמו שכולנו יודעים, היא אמנות בפני עצמה. הקשבה יכולה להיות סבילה, כלומר שמיעה שטחית, בלי לנסות להרגיש ולהבין את החוויות שבן/בת הזוג חוו. היא אומנם עוזרת לפרוק החוצה אבל לא נותנת את תחושת החוויה של שותפות רגשית. והיא יכולה להיות גם הקשבה פעילה, זו שהיא לא רק האזנה, אלא גם להיות בנעליים של המספר, להרגיש איתו ביחד את מה שהוא חווה. והיא המומלצת מבין השתיים.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
איך נשמור על זה?
שכחנו את  הביחד
למה התאהבנו? שאלה טובה
 
מסירות והקרבה – הכל, כולל כל הפרמטרים שמוזכרים במאמר זה ואלה שלא – כולם מצריכים מסירות והקרבה מצד בני הזוג – לשמוע, להקשיב, לאהוב, לפרגן, לחייך ועוד. תקשורת פתוחה עומדת על עמוד המסירות וההקרבה שלא פעם שמים את הכבוד, את 'אני' – צודק, יודע, מבין יותר ו… ו… בצד, לטובת הביחד והאחדות. ונראה שבעניין זה המסירות וההקרבה הכי מתבקשות, ואולי גם הכי קשות, אבל זה המבחן של בני הזוג. כי שניים – זה ביחד, לא כל אחד לחוד. וזה מוביל אותנו לנקודה הבאה,
 
התאמת דרישות – תקשורת פתוחה ויציבה תלויה בדרישות שיש לנו מעצמנו ומבני הזוג, ובהמשך מהילדים שלנו. חשוב שהכל יהיה תואם. כל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו, לכל אחד יש הטבעים והתכונות המאפיינים אותו. בן/בת הזוג שבאים לקשר על מנת לשנות את הצד השני כדי שזה יתאים לי ולדרישות שלי – טועים טעות איומה! כשבני הזוג מרגישים שהצד השני מכיר אותם (מנסה ומשתדל) לא דורש, לא תובעני, לא מבקש לשנות – הזוגיות, והחיים ביחד, זורמים בנעימות. הקשר יהיה בריא ופתוח ויקרין על חינוך  הילדים שיצטרפו בהמשך, על הקשר עם הסובבים אותם ועל עצמם – ביחד ובאופן אישי.
 
אני שם בשבילך – כשבן/בת הזוג מרגיש שהחצי השני שלו שם בשבילו, זה הכל בשבילו. כשיש בשטח אדם שאכפת לו ממה שאתה מרגיש, אפילו מהדברים הכי קטנים וזוטרים – זה הכל בשבילך. כשיש מישהו בשטח שאכפת לו מה קורה בלב ובנפש שלך – זה עולם ומלואו בשבילך.
 
שניים זה ביחד, לא כל אחד לחוד. וכשהדגש הוא על הביחד, אתם תהיו אחד אמיתי ומחובר. ויהי רצון שכל זוג יזכה לביחד שהוא אחד עצום ונפלא, אמן.