אומן, הנסיעה שלי

אם לא הייתם באומן, עיר הגעגועים,
קשה להסביר מה זה בדיוק ומה מרגישים.
זו הסיבה שאתם צריכים לארוז מזוודה
ולנסוע, לחוות מכלי ראשון את כל מה
שאספר לכם.
 
 
וואו, זאת לא מילה.
 
מהרגע שהגענו לאומן ועד סוף המסע חווינו משהו בעוצמה שלא ניתנת לתיאור, משהו שלא חוויתי בחיי. על אומן אומרים, שאם לא הייתם שם קשה להסביר מה זה בדיוק ומה מרגישים, זו הסיבה שאתם צריכים לארוז מזוודה ולנסוע, לחוות מכלי ראשון את כל מה שיספרו לכם.
 
לאומן הגענו ישירות למלון המדהים InnUman בניהולו של רבי נחום סולארג' ואשתו חיה היקרים. קבלת פנים חמה ונעימה הייתה מנת חלקנו ברגע שנכנסנו, האוכל שאכלנו, החדרים הנוחים והנעימים, ובכלל – מיומנות ארגון שכזו לא ראיתי מזמן. כולנו, בלי יוצא מן הכלל, הרגשנו כמו בבית. זה חלק מהעניין שם ב – InnUman.
 
המדריך הרוחני שליווה אותנו היה הרב אליעזר רפאל ברוידא, ביחד עם הרבנית שלו – יהודית ברוידא – שהמסע איתם הפך לחוויה לא מהעולם הזה – שיעורים, הרצאות, שירים ושבת מעין עולם הבא. את האהבה של הרב ברוידא לכלל ישראל אפשר להרגיש מקילומטרים, לא משנה מהיכן באת, מאיזה רקע אתה – אתה אהוב ויקר, ואת זה לא תשכח כל זמן שאתה נמצא לידו.
 
הקבוצה הייתה מורכבת מאנשים מכל העולם: דרום אמריקה, אנגליה, רוסיה, ישראל וארצות הברית. קבוצה כל כך שונה, אולם לכולם מכנה משותף אחד – כולנו מחפשים את האמת ומשתוקקים לעבוד את הבורא בשמחה ואהבה.
 
ביום הראשון הגענו עייפים אך מרוצים. בכל זאת, טיסה ונסיעה באוטובוס לאומן זה לא משהו שהולך ברגל, במיוחד אם הגעת לקייב מניו יורק או דרום אמריקה. אחרי שהנחנו את המזוודות בחדרים הגענו למקום מנוחתו של רבי נחמן מברסלב – לציון. על החוויה הזו אפשר לכתוב ספר, לא רק מאמר.
 
את אחד הימים של המסע הקדשנו לנסיעה לקברות צדיקים עצומים נוספים באוקראינה: רבי נתן מברסלב, רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש ורבי לוי יצחק מברדישטב, שידוע כסנגורם של ישראל. מסע בתוך מסע שהוסיף טונות של אור לאותה נסיעה.
 
בברסלב הגענו תחילה לביתו של רבי נחמן, הבית בו גר לפני שעבר לאומן. ברסלב היא גם מקום מנוחתו של תלמידו המובהק רבי נתן, לו אנחנו חייבים תודה ענקית כי אם לא הוא, כמו שאמר רבי נחמן, לא היה נשאר עלה אחד מברסלב ומדבריו של רבי נחמן. בהמשך, הגענו למקום, כפי שהסביר הרב ברוידא, שהיה מקום ההתבודדות של רבי נחמן, המקום בו שפך את ליבו בתפילה האישית לפני בורא עולם.
 
מז'יבוז' – מקום מנוחתו של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, סבו הגדול של רבי נחמן ומייסד החסידות – הייתה התחנה הבאה. ביקרנו גם בבית הכנסת המשוחזר של הבעל שם טוב וגם במעיין האמונה, אותו מעיין שהבעל שם טוב הקדוש התפלל עליו בעת הדוחק וכך הוא נוצר.
 
התחנה הסופית של המסע לקברות הצדיקים הייתה בברדיטשב – אצל רבי לוי יצחק שידוע בכינוי סנגורם של עם ישראל. לפני שהגענו לציונו, זכינו בקבלת פנים חמה בהכנסת האורחים שלו, שם חיכתה לנו ארוחה שהשביעה את רעבוננו. שעת לילה מאוחרת, ברקע מתנגן שיר מפיו של החזן אושי בלומברג שהגיע למסע הזה מניו יורק. זמן קצר לפני שיצאנו לציונו הקדוש של רבי לוי יצחק, הרב ברוידא נתן לנו שיעור מאלף על מעלת ההתבודדות ואמירת פרק שירה. ודבר מעניין היה, שלאורך כל השיעור, בעיקר בחלק שעסק בפרק שירה, שמענו ציוץ ציפורים, קולות של כלבים, חתולים, אווזים וצפרדעים, שהוסיפו מימד מעניין לדבריו של הרב. למי שלא מבין למה אני מתפעלת, אני ממליצה לקרוא פרק שירה – שם מהללים ומשבחים כל החיות, העצים וירקות השדה את הבורא. התזמון היה מושלם.
 
הרב ברוידא התכוון לבטל את השיעור מכיוון שהיינו באיחור גדול מאוד, לא היה זמן לעצור ולדבר. אולם ההשגחה העליונה רצתה אחרת. בדרך התגלתה תקלה במנוע של האוטובוס, והוא פשוט נעצר. פלא מעניין בפני עצמו אחרי נסיעה ארוכה בה לא גילה שום סימן למה שקרה. ועד שהגיע אוטובוס אחר הרב ברוידא נתן לנו את השיעור אותו הזכרתי. בדיוק כשסיים את המשפט האחרון, האוטובוס הנוסף התקרב, וכולנו עלינו עליו.
 
אנחנו באמת מאחרים, ארבע שעות, וזה לא הולך ברגל כשאתה נוסע לקברות צדיקים באוקראינה.
 
הגענו לציונו של הרבי מברדיטשב אולם הציון היה סגור. יהודי שגר בקרבת מקום היה מוכן לפתוח את שער הברזל של הקבר. ושוב, אני מזכירה לכם שהשעה הייתה מאוד מאוחרת – כמעט שתיים לפנות בוקר, כשאנו פוסעים בשביל של בית העלמין ורק קול רכבת שועטת על הפסים נשמע ברקע (לא מומלץ לבעלי לב חלש להגיע לשם בשעה שכזו…) החשיכה מוחלטת פרט לפנסים המעטים שהיו לנו. אין מה לומר, נראה כי הסצנה הזו לקוחה מאחד מסרטי האימה שהוליווד הוציאה למסך הגדול… אחרי שנכנסנו לקבר, רבי ברוידא והחזן אושי בלומברג החלו לשיר את התפילה שהייתה כתובה על הקיר באידיש, מה שגרם לאווירה להיות עוד יותר מחשמלת ומרגשת. לא נראה לי שנשארה שם עין יבשה אחת.
 
שלושים וחמישה נוסעים מותשים ועייפים אבל מאוד מאוד מרוצים ומתלהבים, עושים את דרכם חזרה לאומן, לעשות את השבת עם רבי נחמן מברסלב.
 
קבלת שבת הייתה מרוממת, כל שכן השבת עצמה. תפילות וזמירות שבת עם החזן הצמוד שלנו – רבי אושי בלומברג, והאוכל מעין עולם הבא. ילדים של מלך מלכי המלכים – זאת הייתה הרגשה שליוותה אותנו לאורך כל השבת. שיעורים נוספים זכינו לקבל מהרב ברוידא גם על דבריו המרתקים של רבי נחמן מתוך ספרו ליקוטי מוהר"ן.
 
המלווה מלכה – סעודה קטנה שעושים בצאת השבת כדי ללוות את שבת המלכה – הייתה מרוממת ומיוחדת, ובעצם, חתמה את המסע המדהים לאומן 2013.
 
הגיע הזמן לחזור הביתה. יום ראשון מוקדם בבוקר ואנחנו כבר עם המזוודות ארוזות, עולים לאוטובוס שייקח אותנו חזרה לקייב.
 
לא קל לתאר מסע לאומן, בעיקר מסע רוחני. אבל מי שמחפש את האמת, את האמונה, את הנשמה שלו – מוזמן לנסוע לאומן, כל האבידות נמצאות אצל הצדיק! יצאתי משם עם הרגשת רעננות ונקיות שלא חוויתי זמן רב. כאילו רבי נחמן הכניס אותו למכונת הכביסה המיוחדת שלו וכל הלכלוך והכתמים פשוט נעלמו, לכלכוך שמנע ממני את הקשר עם בורא עולם, עם התפילה, ועם עם ישראל. פתאום, האנטנה הרוחנית שלי הרגישה יותר משוחררת, פתוחה לקלוט מסרים נפלאים.
 
אומרים שרבי נחמן הוא הרופא הגדול של הנשמות, ואחרי המסע הזה אני מסכימה עם אמרה זו יותר מתמיד. תודה רבה לך בורא עולם שזיכית את בעלי ואותי בנסיעה ששינתה לנו את החיים, שפכה אותם הכי יפים שאפשר, ובמעט שבמעט גם לחלוק את שחווינו שם עם הקוראים.