לשבת בחיבוק ידיים
מה? זו יגיעה? לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהכל יקרה לבד? את זה כל אחד יכול. ואם כך, אז בבקשה, בוא נראה אותך עושה את זה!
מה? זו יגיעה? לשבת בחיבוק ידיים ולחכות
שהכל יקרה לבד? את זה כל אחד יכול. ואם כך,
אז בבקשה, בוא נראה אותך עושה את זה!
מובא בליקוטי מוהר"ן (ל"מ, ס"ד): "כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו? על כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות, עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו".
מה יש באדם המונע ממנו לראות את רחמנותו של הבורא? מה יש בו המונע ממנו לקבל את הטוב שיש לקדוש ברוך הוא לתת לו?
מה שיש באדם זה הארס שהטיל הנחש הקדמוני באדם וחוה והכניס בהם את הדמיון של "והייתם כאלוקים", שפירושו, שהאדם לא יוכל – או לא ירצה – להבין ולהסכים שהוא בסך הכל נברא ולא אלוקים. מכאן מתחילות כל הצרות, ומכאן גם מתחיל התיקון, שיתקן האדם את העניין הזה שיש בו שהוא רוצה להיות אלוקים, שהוא לא מוכן להיות מה שהוא – נברא.
אם לא היה מכניס הנחש את הארס הזה באדם וחוה, אזי היה העולם מגיע מיד לתיקונו, עולם שיש לו בורא ויש בו נברא שיודע את מקומו שיכול לקבל את הטובות שהבורא רוצה לתת לו, כי בודאי הבורא ברא את העולם ואת האדם בשביל להיטיב עמו – להשפיע עליו חסדים וטובות עד בלי די, כמובא לעיל.
בעצם בכל רגע ורגע הבורא כביכול קורא לאדם ואומר לו: תן לי לטפל בך, תן לי לתת לך את מה שאתה צריך, תן לי לספק לך את כל צרכיך. פרנסה? עזוב את זה לי. אני אטפל לך בעניין הזה. שלום בית? תשאיר את זה לי. אני אעשה לך שלום בית. תיקון המידות? תשאיר את זה לי. אני אתקן לך את המידות. וכן על זו הדרך בכל העניינים שאפשר להעלות על הדעת, הכל הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לאדם, כי "יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק", רק שיבקש…
אם כן מה האדם צריך לעשות בעולם הזה? לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהשם יתברך יעשה בשבילו הכל? לא בדיוק בחיבוק ידיים, כמו שיתבאר בהמשך, אבל בודאי בחיבוק ידיים מענייני העולם הזה הנגועים בדמיון של "והייתם כאלוקים". כך היה בדיוק בגן עדן לפני החטא, שאדם הראשון וחוה אמנו היו מתענגים בגן, והיו להם כל הפירות הנפלאים, ונהרות של ממתקים ובשמים וכו’ והיו מלאכי השרת צולים להם בשר וכיוצא בזה כמובא במדרשים, וכל עבודתם היתה לדעת את מקומם ולקיים את ציווי הבורא, כמו שאמרו חז"ל "לעבדה ולשמרה" במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. ועוד נאמר שם (בראשית ב), "ואדם אין לעבוד את האדמה", ואמרו חז"ל שעד שלא נברא אדם והתפלל, לא ירדו גשמים ולא יצאו העשבים והשיחים מן האדמה.
לאדם הראשון לא היתה עבודה קשה כל כך – כל הנסיון שלו היה לדעת שהוא נברא ולא להתפתות לעצת הנחש "והייתם כאלוקים", ואז ממילא לא היה נשאר לו אלא להשתעשע בתורה בהשגות רוחניות ולהתפלל – וכל צרכיו, מזונותיו וכדומה, הכל היה מוכן לפניו בלי שום יגיעה או מאמץ. אולם עכשיו אחרי החטא, צריכים יגיעה גדולה ועבודה רצינית בשביל לדעת את מקומנו, וזו כל תכלית התורה והמצוות, להביא את האדם לדעת את מקומו – שהוא נברא ולא אלוקים.
לכן, אין הקללה של "בזעת אפך תאכל לחם" מתפרשת כדרך שבני אדם מבינים אותה, שכביכול הבורא קילל את האדם שיצטרך להשיג את לחמו בכוחות עצמו, ויזיע, ויעבוד וכו’, כי אדרבא, מפורש במקום אחר בתורה שאסור לאדם לחשוב שהוא משיג את פרנסתו בכוחו שלו, כמו שכתוב (דברים ח): "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ותרגומו: "חילי ותקף ידי קנו לית נכסיא האלין", שהתורה מוכיחה את מי שחושב שבכוחו השיג את נכסיו. היתכן שהבורא יצווה על האדם לכפור בו וללכת עם "כוחי ועוצם ידי"?
ועוד, אם היה פירושו של הפסוק "בזעת אפך וכו’", שאחרי החטא על האדם לטרוח במזונותיו בכוחות עצמו, אז לא היה צריך לומר "בזעת אפך תאכל לחם" כי הלא כמה בני אדם יש שאינם מזיעים כלל בשביל פרנסתם, כגון שיורשים כסף רב, או שנופלים על עסק מוצלח ומתעשרים בלי יגיעה, ואם כן כיצד מתקיימת בהם הקללה של "בזעת אפך"? אלא ודאי כל כוונת הכתוב היא, שאחרי החטא יצטרך האדם להתייגע בשביל פרנסתו, אבל מה היא היגיעה עצמה לא התפרש. אולי יגיעה בתפילה? אולי בעסק התורה? ואולי – וזה עיקר הפירוש הנכון – אולי כל היגיעה של האדם היא לצאת מהדמיון שהוא אלוקים, ולצאת מהדמיון שבידו הכח להביא לעצמו את פרנסתו, זיווגו, הצלחתו וכו’, ולהגיע למצב שהוא יודע את מקומו כנברא ולדעת שהבורא מספק לו כל מה שהוא צריך?
ודאי שה"אולי" האחרון הוא הנכון. כי הוא כולל בתוכו הכל, בין אם האדם עושה איזו השתדלות בפרנסה (או בכל עניין אחר, כי הפרנסה היא רק דוגמא לדברים שבני אדם חושבים שתלוי בהם, אבל זה חל גם על שאר עסקי האדם – רפואה, זיווגים, חינוך, לימוד וכו’), ובין אם הוא עוסק בתורה, ובין עם הוא עוסק בתפילה – כל יגיעתו היא להגיע לדעת את מקומו – אני נברא. אני לא אלוקים. ובמילים אחרות – להגיע לאמונה שלמה, שבהגיע האדם אליה אזי בודאי כל השתדלותו היא אצל הקדוש ברוך הוא, שהוא יתן לו מה שחסר לו, כי הוא בעל הבית של העולם ועליו מוטלים כל צרכי ברואיו.
מובן אם כן, שהקללה שנתקלל בה אדם הראשון "בזעת אפך תאכל לחם" פירושה, שאחרי החטא תהיה לו יגיעה קשה לדעת את מקומו, שתהיה בו אחיזה הרבה יותר חזקה של הגשמיות והדמיון של "והייתם כאלוקים", ובזה מובנת הקללה – אתם רציתם להיות כאלוקים? אז זו היא קללתכם – שתהיה לכם מלחמה קשה עד מאוד להשתחרר מהדמיון הזה.
ואם תאמר: מה? זו יגיעה? לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהכל יקרה לבד? את זה כל אחד יכול.
התשובה היא: בבקשה, בוא נראה אותך עושה את זה! בוא נראה אותך יושב ועוסק בתורה ומצוות ותפילה ומעשים טובים ויודע בברור שהפרנסה תגיע עד אליך. אתה מסוגל לזה? זו יגיעה גדולה מאוד בתפילות ועבודת השם להגיע לאמונה ובטחון אמיתיים. וכן הוא בכל עניין ועניין – היגיעה אינה בהשגת אותו דבר בכוחות והשתדלויות, כי אדרבה, זה נקרא לשוב ולחטוא בגאווה של "והייתם כאלוקים", שחושבים שהכח בידינו לשלוט על חיינו, אלא כל עיקר היגיעה היא להגיע לידיעה שאני נברא ואני צריך שהבורא יתן לי את מה שחסר לי, ואז הכל מגיע עד לאדם, לפתח ביתו ממש, וזו עיקר יגיעת התפילה, לבטל את ישותו לפני מלך מלכי המלכים ולהיות כלי לקבלת השפע, כי כל עוד ישנו איזה ‘אני’, אזי קשה מאוד לאדם להתפלל והוא צריך ליגיעה גדולה בתפילה.
וזהו מה שאמרו חז"ל: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כי באמת הכל מקבלים מהשם יתברך, רק עיקר היגיעה היא על יראת שמים, שפירושה כפשוטו, לדעת שאני נברא ויש בורא שלו אני חייב דין וחשבון וכד’. כל יגיעת האדם היא אך ורק בתשובה ומעשים טובים מתוך כוונה להגיע לדעת אותו יתברך – שאין עוד מלבדו ושהכל בידיים שלו.
אז בבקשה, לעבודה, מתחילים להזיע באמת. על מה להזיע? על איך להפסיק להזיע ולטרוח בחינם, ולתת לאבא שבשמים לטפל בי.
לסיום, משהו לחנוכה חייבים לומר. סוד קטן. פח קטן של שמן שיכול להספיק לשמונה ימים, השמן מרמז על הדעת ושמונת הימים מרמזים על ימי העולם הזה, ימות משיח והעולם הבא. אז מה הוא הסוד?
ששששש…בשביל לדעת שהכל מאיתו יתברך צריכים להודות לו הרבה, הרבה מאוד…רק אם אדם מודה על מה שיש, אזי כשהוא מבקש הוא יודע שהוא מבקש מאחד שנותן, שהרי זה עתה הודה לו על כל מה שנתן לו. אולם כשהוא לא מודה, נמצא שאינו מאמין שמה שיש לו זה מה שהשם נתן לו, ולכן כשמבקש, הוא מרגיש שהוא מבקש מאחד שלא נותן, וזה לא כל כך נעים לבקש ממישהו שלא נותן, וזה גם מייאש. אבל באמת הוא כן נותן, אולם משום שלא מודים לו אז לא רואים שהוא נותן. ותדעו, שזה מאוד מעליב שאתה נותן ונותן, ומבקשים ממך בכעס ובעצבות כאילו אתה לא נותן, כי אז גם אין חשק לתת, לכן צריכים להתחיל להודות – ואז יהיו ישועות…
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור