פחדים רמזים וכל מה שביניהם

שלום דוד,
 
אני רווקה בשנות העשרים המאוחרות, מתחזקת ומשתדלת. עברתי לאחרונה תקופה קשה במיוחד והיא עוררה אצלי כל מיני תחושות. אני חושבת שנכנסתי קצת לבלגאן. בלי להיכנס לפרטים, הייתה לי חברה שחלתה במחלה ממארת. ליוויתי אותה לאורך כל ההתמודדות הזו, דרך הטיפולים, האשפוזים וכל מה שמסביב, לצערי היא נפטרה לא מזמן. בכל אופן, במשך התקופה הזו ראיתי בכל מה שאירע לה ולי המון רמזים כביכול מהשמים. הרמזים הללו גרמו לי להתחזק בכמה נקודות חשובות. אבל אני חושבת שהם הכניסו אותי גם לפאניקה מסוימת, וגם לאכזבה בסופו של דבר, ובעיקר לחששות. דווקא בגלל שהסימנים היו כל כך ברורים וקשורים למה שקורה לי, הם פשוט השתלטו על חיי. אני מוצאת את עצמי רוב היום 'טוחנת' מחשבות ויוצרת בדמיוני תרחישים מפחידים – הכל כמובן בהתאם למעשים ולמעידות שלי. האם זו חשיבה נכונה? (נראה לי שלא) איך יוצאים מזה, ובכלל, האם מותר לצאת מזה? תודה, תמר.
 
* * *
 
שלום לך תמר,
 
ובכן, את מכניסה אותנו בעצם לסוגיה חשובה מאוד של איך לקרוא את מפת המציאות. אבל קודם לכן כדאי אולי לשאול, האם התפקיד שלנו הוא אכן לקרוא ולפרש את מפת המציאות? מצד אחד, כן בודאי! כל מה שקורה בעולם הגדול ובודאי בעולם הקטן, נוגע לנו באופן אישי ללא כל ספק. חז"ל אומרים שכל ההתרחשויות הגדולות, אסונות ואירועים בסדר גודל בינלאומי, נוגעים אך ורק לישראל. כל מה שקורה בעולם, בא רק על מנת שנתעורר וניישר את הצעדים שלנו לקראת היעד האמיתי של חיינו. וכך גם בנוגע להתרחשויות זעירות בסדר גודל ביתי. רבי נחמן מברסלב מלמד שהעולם מלא ברמזים, כל קול, צליל, מראה, תחושה, כל אלו הם רמזים ואיתותים מבורא עולם אל האדם הקטן. אז כן, יש מקום לפיענוח רמזים בחיים.
 
אבל רגע, זה לא הכל. העיסוק הזה עלול להמיט עלינו אסון רוחני לא פשוט. ואת תמר, יכולה מן הסתם לספר לכולנו טוב יותר על הסכנה הכרוכה במלאכה הזו. לכן, כמו בכל עיסוק רגיש, גם כאן יש צורך בנקיטתם של אי-אילו כללי זהירות בסיסיים, ועקרונות יסודיים לפענוח מסרים שמימיים. אבל לפני כן, אם שמת לב, הזכרת בדברייך סוג מסוים מאוד של רמזים. רמזי אזהרה. אצבע ה-נו נו נו, הפחדות, איומים, ושוט של הלקאה. לפי שניגש לסוגיית פענוח הרמזים, בואי נברר בכלל את מקומו של הפחד בעבודת הבורא. 
 
הפחד הוא כמובן אלמנט מפחיד. זו הסיבה שהוא לא נהנה מאותה פופולריות של אחותו המקבילה, האהבה. אנשים מתחברים הרבה יותר מהר לביטויי אהבה, מאשר לביטוי היראה. מאידך, אם נשפוט את השניים הללו במבחן לאורך זמן ומעוד מספר היבטים, נגלה את הפחד כמרכיב מרכזי, חיוני, ויסודי ביותר בכל היררכיה קיומית של בני אנוש. אי אפשר להעלות על הדעת עולם נטול פחד – למרות שהדימוי הזה נשמע מקסים ברגע ראשון. עולם נטול פחד משמעותו, עולם בתהליך התאבדות. קחי לדוגמה את החיים, הם לכאורה הדבר המקסים ביותר שיש לנו, אך אם תשימי לב, חוויית החיים כרוכה לכל אורכה בחוויית פחד. החשש והחרדה להמשכיות החיים מלווה כל רגע בחיינו. לא תמיד הפחד הזה פעיל, אך בהחלט תמיד קיים. דוגמא נוספת, האהבה. הילדים שלנו, בן או בת הזוג, כל היקרים לנו, אנחנו חשים אותם מתוך ותוך כדי תחושת פחד, חרדה לגורלם. אילולי חשש זה, לא היינו מסוגלים להיות הורים אחראיים הדואגים לשלום ילדיהם. לא יכולנו להיות ילדים טובים השומרים על בריאותם ושלומם של הורים קשישים. הפחד הוא מרכיב חיוני מאוד בכל שטחי החיים. אז לפחד זה לא רע, נכון?
 
כעת, פחד עלול גם להשתבש. בדיוק כמו כל מכשיר אזעקה שפועל כשלא צריך, או נוטה לרגישות מוגזמת. הפחד טוב בתוך גבולותיו הראויים. תחושת פחד מעבודת הבורא, היא שער כניסה. בספרים הקדושים מובא שחווית הפחד היא ההקדמה להתגלות חווית האהבה האמיתית והבלתי משוחדת. אהבה אמתית לבורא עולם תבקע דווקא מתוך תחושת יראה, יראת הרוממות. ניתן להבין מדוע. פחד זו הרגשת נוכחות. הגמרא (סנהדרין צ"ו(מספרת על נבוזראדן רב הטבחים של העריץ נבוכדנצאר מלך בבל'שגם בשעה שאדונו נבוכדנצאר שהה במדינה אחרת, אנטיוכא, והוא עצמו שהה בירושלים, דומה היה עליו כאילו הוא ניצב לפניו. מגודל הפחד.
 
היכן זה עלול להשתבש? בדיוק במקרה כמו שאת, תמר, מתארת.
 
בספר 'איוב' בפולמוס הידוע שניהלו איוב הסובל עם חבריו אנשי עצתו, הם טענו לעומתו "הלא יראתך כסלתך". כלומר, הפחד שלך מבורא עולם מעוות, בעייתי. משום שהוא נובע מחוסר דעת. ופחד נטול בסיס של דעת, יוצר ריחוק. זה מה שקורה להרבה אנשים טובים שמעוניינים להתחזק, אבל אינם יודעים איך לעשות זאת באופן הנכון. וכך הופך הפחד לתחושת דחייה וריחוק מהשם, הוא יוצר אפקט מאיים שאיננו תורם מאומה ליראת שמים. פחד שכזה איננו ראוי, הוא דורש תיקון.
 
נכון, הבסיס שלנו זו יראה. רבי נחמן כותב בפירוש שכל אדם, גם צדיקים גדולים מאוד, מוכרח לעבוד את הבורא מתוך פחד. אהבה איננה מספיקה. כי אהבה עלולה גם לזייף, כשלא כל כך מתחשק וכשהמצב רוח מעט פושר יותר עלולים להיווצר שיבושים בעבודה. רק תחושת פחד מסוגלת להבטיח התמדה חסרת פשרות בעבודה. וזו תפישה מובנת בכל תחום בעולם. אולם, באותה מידה, חייבת להיות בנו הכרה והבנה באהבת השם. יהודי אינו מסוגל לפחד פחד ראוי מבורא עולם כל זמן שהוא אינו מודע לאהבה שאוהב אותו השם. שיהיה ברור! הסיבה היחידה לכל המחשבות השליליות הללו, תחושות האיום, החרדה וכל השאר – כל אלה מעידים על מחסור חמור במודעות לאהבה ולאבהיות של בורא עולם.
 
חשוב להבהיר. להתחזק זה חשוב ומצוין, אבל כל התחזקות חייבת להיות מלווה בהכוונה אחראית של דעת תורה. אחרת, אנו עלולים 'להתחזק' אך באותה מידה לפתח כל מיני המצאות אישיות בנוגע לדת. החרדה שאת מתארת היא אחת מהן! בדיוק כשם שלא יעלה על הדעת לפתח התמחות בסוג מסוים של מקצוע רגיש, ללא הכוונה מקצועית על סמך ניחושים והשערות, כך גם כאן. אם שמענו על הצורך לפחד וליראה מהשם, נהיה חייבים ללמוד עוד נושאים חיוניים. לדוגמה, ללמוד ולהבין את אהבת השם, חיבתו והאבהיות שהוא רוחש כלפינו.
 
וכעת לתחום הסימנים והרמזים.
 
הנושא הזה, תמר, רגיש בהחלט. מצד אחד, כפי שהזכרנו בהתחלה, חייבים לשים לב לכל מה שמתרחש סביב, ויתירה מכך, גם לדעת שלכל מאורע, אפילו הפעוט ביותר, ישנה משמעות נסתרת. מאידך, זה עלול להיות מרשם מדויק לאובדן שפיות. לכן מספר כללים בבקשה:

1. בשום מצב לא יתכן שרמז שמימי מתכוון להרחיק אותנו מבורא עולם.

2. אין לנו עסק בנסתרות. איננו מבינים חשבונות שמים. לכן אמירות דוגמת 'זה קרה לו כי..' או גרוע מזה 'אם תעשה כך וכך יקרה לך כמו ל…' מחוץ לתחום!

3. אין לנו דרך לאבחן 'דינים'. הקביעות הללו נובעות בדרך כלל מתחושות שגויות שלנו. מצב רוח, מזג אוויר ועוד.

אם לדבר על המקרה שלך, תמר, אז יש כאן בלגאן לא פשוט בתחום הפרשנות. הייתה לך חברה טובה שחלתה, זו התמודדות קשה. החלטת בעקבות כך להשתפר במעשים מסוימים, נפלא! אך בשום אופן לא נכון לגלוש לעסקאות עם בורא עולם. אנחנו משתדלים להיות טובים יותר, כי כך טוב וראוי. לא כעסקה עם הבורא. לכן אין כאן גם בסיס למחשבות כמו 'זה קרה כי…' משום שאף אחד לא יכול להבין חשבונות שמים. דבר אחד כן בטוח, כל מה שאירע היה אך ורק לטובה, גם אם אין לנו דרך להבין זאת כעת.
 
ובנוגע למעשה. אסור לך בהחלט לעסק במחשבות שכאלו. הן לא קשורות בשום אופן למציאות הרוחנית האמיתית. הדתיות שלך לא מחייבת אותך לפענח אירועים סביבך ולקשור אותם להתקדמות שלך. להיפך, היהדות מחייבת אותך לחשוב אך ורק חיובי. להתחבר למעשים הטובים שלך בשמחה, מתוך אמונה בכוח שהעניק לך הבורא.   
 
את שואלת איך יוצאים מזה? בדיוק כמו שנכנסים לזה!
 
המחשבות, זה הכל. המחשבות שלנו יכולות להכניס אותנו לגן עדן או לגיהינום. לבחירתנו החופשית. וזה מתחיל כמובן באמונה. כל עוד תאמיני שבורא עולם עומד עם מקל גדול ומחפש איך לחבוט בך טוב יותר, המחשבות המפחידות יתעצמו ואף יקבלו אישורים כביכול מהמציאות. אם תהפכי את כיוון החשיבה, ותחפשי (באותה 'כפייתיות' שחיפשת את הסימנים השליליים) סימנים ורמזים חיוביים, תמצאי אותם בשפע. ואת זה בדיוק רוצה ממך בורא עולם.
 
בהצלחה.