שמחת בית השואבה
שמחת בית השואבה - מה היא אותה שמחה וחגיגה שהפסדנו? מה שואבים? ואיזה מסר עומד מאחורי שמחה עצומה זאת? התשובות לכל השאלות.
דיבורים ותיאורים נרחבים נאמרו על שמחת בית השואבה, שפסגתם הסתכמה במשפט שלא משאיר ספק, ולו הקטן ביותר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו!"
מה היא אותה שמחה וחגיגה שהפסדנו? מה שואבים? ואיזה מסר עומד מאחורי שמחה עצומה זאת?
על כך סיפרו קדמונינו (מסכת סוכה) ותיארו את שמחת בית השואבה שהיתה במקדש, אותה שמחה עצומה וגדולה שלא נראתה מאז חרב בית המקדש:
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו! במוצאי יום טוב הראשון של החג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול, מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל, מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין, ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה.
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם. באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות, והלויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר-המעלות שבתהילים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה, ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידיהן, קרא הגבר: תקעו והריעו …
ובנוסף לפרטים אלה הוסיפה הגמרא: "אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו!…וכשהוא משתחווה, נועץ שני אגודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן…
והגמרא מוסיפה לתאר את המעמד והבית בבניינו:
"תנו רבנן: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם, מה היא? אמר אביי ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס, במאי בניה (במה בנה אותו)? אמר רבא: באבני שישא ומרמרא.
בשמחה זו נטלו חלק כל גדולי העם ופשוטיו, יושבי ירושלים והעולים לרגל. השמחה התמשכה כל הלילה, והיו מדליקים בבית המקדש את מנורות הזהב "ולא היתה חצר שאינה מאיר מאור בית השואבה", כי לא היתה ולא נראתה שמחה כזאת, אותה שמחה של שאיבת מים מן המעיין בערב וניסוכם על המזבח בל ימות החג הסוכות, אותה היו מלווים בשמחה גדולה שהתקיימה בלילה, החל במוצאי החג הראשון.
היתה זו חגיגה המונית, שכללה ריקודים עם לפידים בוערים לצד שירה ונגינה של הלוויים, עם מספר עצום של כלי נגינה – כינורות, נבלים, מצלתיים וחצוצרות, המלווים את הטקס של שאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על המזבח.
לא לשווא הרחיבו המפרשים בתיאורים הנפלאים מעוררי הגעגועים על שמחת בית השואבה. בשמחה זו מתגלה לנו הרובד העליון והמרומם יותר של שמחת חג הסוכות, אותה שמחה שנצטויינו בה "ושמחת בחגך", שמחת-מצווה מיוחדת בה נצטווינו בשלושת הרגלים, אולם בחג הסוכות מצוות השמחה כפולה מכופלת ומשולשת, כפי שאמרו חז"ל: "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח", "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". כלומר, לשמוח בכל מיני שמחה, לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין, ללבוש בגדים חדשים, לצחוק לנגן ולרקד.
המפרשים באים להדגיש בתיאורים אלה את העוצמה המיוחדת שבמידת השמחה, ואף את החובה להיות בשמחה. את המצווה המיוחדת בשמחת הרגלים ובתוכם או למעלה מכולם – שמחת בית השואבה, מכיון שבזמן זה מגיע האדם לפסגת השמחה.
חייב כל אדם שתהיה בחייו חלקה של שמחה ממנה הוא ישאב את כל הכוחות, וממנה יקבל את השראת השכינה המוצאת את מקומה רק במקום שמתקיימת שמחה של מצווה, ואמר ה"פלא יועץ" על יסוד חשוב זה: "והשכר היותר גדול שיש על השמחה שזוכה להשגת החוכמה והשגת השלימות, שכן גילה סודו רבינו האריז"ל שכל מה שזכה להשגת חוכמה נפלאה והשגת רוח הקודש, הכל היה בשביל שהיה שמח שמחה רבה בעוסקו בתורה ובקיימו מצווה, יותר ממוצא שלל רב".
כדי להשיג את מעלת השלימות הרוחנית בחוכמה, זקוק האדם לקיים בליבו מקום נרחב ביותר לשמחה, כי כל הרעות והצרות שפוגעים באדם, חלילה, הן רק מחסרון השמחה. לכן לא רק מדרגתו הגשמית נפגעת, אלא אף הרוחנית.
קיום מצוות שמחה ובפרט בימי שמחת בית השואבה הוא גבוה מאוד, מכיון שמשם שואבים רוח הקודש, ככתוב: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", כי החוכמה נמשלה למים, ואותה התחדשות של החוכמה והתורה המתקיימת בשמחת לימוד התורה, היא זו הנשאבת בשמחת בית השואבה והיא השורש והיסוד לשמחה זאת.
כשאדם שרוי בשמחה הוא זוכה להתעלות במדרגות רוחניות גבוהות ביותר, צלם האלוקים שבקרבו אף הוא מתעלה ומגביה למרומים, והשירה הנשמעת תוך כדי השמחה מהווה ביטוי עליון לרוח הממללא שנפח הקב"ה באדם. בזמן שהאדם נמצא בשמחה ועל ידי כך מתעלה, הוא זוכה שתשרה בקרבו השכינה, כדברי הרשב"א: "שכל השמחה היתירה היתה בהלל ולהודות לבורא על הטובה שעשה לישראל – להשרות שכינתו בתוכנו".
וכל מה שעלינו לעשות כדי לזכות לכל הטוב הזה, להתעלות ברוחניות ולהגביה את צלם האלוקים שבקרבנו, הוא רק לקיים דבר פשוט אך נפלא: מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור