אני לא מבין ג’יבריש!

אני  לא  מבין  ג'יבריש !

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל".

באופן עקרוני, מצוות התורה נחלקות לשלוש קטגוריות: "משפטים", מצוות הגיוניות שניתן היה להגיע אליהן באמצעות חישוב לוגי פשוט. איסורים כמו 'לא תרצח', 'לא תגנוב' ועוד; "עדות", מצוות הנעשות כזכר לאירועים שאירעו בהיסטוריה כמו חג הפסח, חג השבועות ועוד; ו"חוקים", מצוות שלא ניתנות להבנה באמצעות הגיון אנושי.

מצוות פרה אדומה נכללת בקטגוריה של החוקים, אותן מצוות שלא ניתן להבין כלל מדוע האלוקים ביקש מאתנו לקיימה. התורה מצווה אותנו על מצווה מסתורית ביותר, שאין להבינה בשכל האנושי, מחד היא מטהרת את הטמאים, ומאידך מטמאת את הטהורים. דבר והיפוכו. רבי נחמן אומר, איפה שנגמר השכל (היינו הניסיון לחקור ולהבין..) שם מתחילה האמונה. במילים אחרות איפה שיש אמונה זורקים את השכל. דעו שאמונה היא שריר רוחני (בלתי נראה אך בהחלט מאד מורגש) ולעיתים גם בלתי רציונאלי כדוגמת הניסיון להבין ולפרש.

להאמין אין פירושו חלילה להיות טיפש, אלא אדרבא להכיר בעובדה שאני בסך הכל רק נברא ולא בורא, להיות תמים בלי להתחכם.. ענו וצנוע , לעמוד מול האגו ולהודות שיש הרבה דברים שאינני מבין ואולי גם לעולם לא אדע ואדרבא להיות חכם ותקיף בעובדה שעד לפה, כי כך גזרה חוכמתו יתברך ולכן חבל על האנרגיות לבזבז בניסיון שווא אשר ברור מאליו שלא יצליח.

בנוסף, מלמד אותנו רבי נחמן באומרו, שישנם הרבה דברים בענייני האמונה שבזה העולם, לעולם לא נבין לא נדע, ברם, עד 120, לכשנעלה למעלה הכל התבהר כשמש, ויהיה נהיר ומובן. בנוסף מציין רש"י שחוקה היא גזרה מאת השם יתברך ואין להרהר אחריה, כלומר לשאול ולחקרו למה ומדוע, אלא לקבלה כעובדה באופן תמים. אפילו החכם באדם, הלוא הוא שלמה המלך עליו השלום אמר שחקר שאל ופשפש על פרה אדומה והיא רחוקה ממנו.. אז מי אנחנו אזובי הקיר? 

יש לנו כאן ניסיון רוחני באמונה. כאמור אמונה אינה BILD IN באדם, אלא מתפתחת ומתעצמת או נחלשת ויורדת

שהרי אמונה היא כמו כל שריר אחר בגוף, כאשר מתעמלים ועובדים עליו הוא מתחזק, כאשר יושבים על זרי דפנה השריר נחלש ומתנוון. כך גם באמונה, ככל שנזרוק את השכל והניסיון להבין דברים שכלתניים בעילה של סיבה ומסובב, למה ומדוע, בשביל מה וכן הלאה – אנו עלולים להיתקע ויתרה מזו להיכנס לרגרסיה, שהיא מצב של דרדור רוחני. לכן התורה מלמדת אותנו תמימות, צניעות וענוה, ישנם מצבים שפשוט תקבל אותם AS IS, כמות שהם מבלי לשאול לדרוש ולחקור. אגב, סוגיה דומה נמצא בדרישה למתים שאסרה עלינו התורה הקדושה לשאול ולחקור במתים, ראה ערך "סיאנס" למשל. 

אמונה =  שמחה. אם אדם שמח בכוס המלאה שבחייו (שמנה לב, לא חצי כוס, אלא כוס מלאה ואני דווקא מציינת זאת), אזי הוא שלם בהחלטותיו ונינוח עם מה שקורה איתו ועובר עליו, יש לו יישוב הדעת ויכולת הכלה גם לדברים שקורים נגד רצונו ו/או לא לשביעות רצונו, והיא גם מעלה, שבה הוא עובד על סבלנות וסובלנות, דרך ארץ, ענווה צניעות וגם בבחינת "המתן", כפי שמסביר לנו רבי נחמן, ישנם מצבים בחיים שאדם שואף להתקדם ולעלות מעלה, אבל בשמיים סבורים אחרת, וזמן "ההמתן" , כלומר HOLD, יוצר אצלו אחד מן השניים – תסכול ורפיון , ייאוש ושבירה (רגרסיה) או ציפייה, תקווה, רצונות חדשים ורעננים ביחד עם תפילה. כמובן שבחירת הדרך תלויה במישרין אף היא באמונה. כך או כך, איך שלא נסתכל על זה נתחיל נמשיך ונסיים בסוגיית האמונה, כדאי ומשתלם תמיד לאמן את השריר להצלחה לחיים טובים בריאים יותר. הזנחה מובילה לרדת שחת. הדברים בדוקים לגמרי.. הלוואי וכולנו נזכה לאמונה שלמה בכל רנ"ב/רמ"ח אברנו ושסב גידנו.

רוחמה אפרתי  B.A פסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLPתת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה בנושאי פסיכולוגיה, תת מודע, יהדות וחסידות. מומחית בבעיות רגשיות  לילדים ומבוגרים.  לפרטים: 054-2176644