אהבה חודרת

מהי התכלית?

לפעמים הדברים הפשוטים ביותר והבסיסיים ביותר הם דווקא הדברים שצריכים את החיזוק הגדול ביותר, הדברים שאותם אנו נוטים לשכוח בקלות והשכחה הזאת גורמת לנו לאבד את הקשר עם המטרות שלנו בחיים. ולפעמים ישנם דברים שנראה לנו שאנחנו יודעים ואנחנו אכן יכולים לצטט ולדקלם – אבל אנחנו לא באמת מבינים ולא מפנימים את המשמעות הפשוטה שלהם לחיים שלנו.

במה דברים אמורים? זה דבר פשוט וברור שהנקודה הראשונה שהאדם צריך לחדד לעצמו הוא מטרתו ותכליתו בעולם. זה היסוד של כל עבודת האדם. מי שקצת למד ושמע שיעורים שלי או למד את הספר בגן האמונה, בוודאי יודע שתכלית האדם היא להגיע לאמונה. אני תמיד מצטט את דברי רבי נחמן בשם הזוהר הקדוש שאומר שה' יתברך ברא את כל העולם "בגין דישתמודעון ליה" – בשביל להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך.

אתה יכול לשמוע את זה ולדעת את זה ולהגיד את זה ואפילו להתלהב מזה אבל לא להבין באמת את המשמעות של המשפט הזה. מה נקרא לדעת את ה'? אז ברור שהאמונה בכללותה נקראת ידיעת ה', וברור שלראות את ה' בכל מה שעובר עליך ולרצות להבין מה הוא רוצה ממך ומה הוא מרמז לך, ולבטוח בו ולדבר אתו יתברך – ברור שהכול נכלל בידיעת ה'.

נעים להכיר

אבל לדעת את ה' ולהכיר אותו יתברך זה הרבה יותר מזה. לדעת את ה' הכוונה היא להכיר את המידות של ה', לראות את המידות של ה'. ולה' יתברך יש מידות רבות שכולן נכללות בעשר הספירות. אבל לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער. לפעמים שוכחים מהי המידה העיקרית, מהי הסיבה השורשית שבשבילה ה' ברא את כל העולם כולו.

רבי נחמן אומר שכל הימים מרמזים למידות של ה', אבל ישנה מידה אחת שהיא כוללת את כל המידות והיא זו שמחיה ומפעילה את כל שאר המידות והיא מידת האהבה. וגם כל התורה וכל המצוות הם גילויים של מידות של ה' אבל בשורש התורה והמצוות נמצאת אהבת ה' שמתגלה דרך כל מצווה ודרך כל חלק בתורה.

נביא כאן את דבריו המדהימים של רבי נחמן:

"וזה ידוע, שהתורה, היינו המידות, היינו הימים, שורה בהם אהבתו יתברך שמו. כמו שכתוב בזוהר הקדוש 'יומם יצווה ה' חסדו', שהחסד היינו האהבה, כמו שכתוב: 'אהבת עולם אהבתיך [על כן משכתיך חסד]', הוא 'יומא דאזיל עם כולהו יומין' (תרגום: היום שהולך על כל הימים), היינו המידות" (כלומר, מידת האהבה היא המידה ש"הולכת", כלומר מחיה ומפעילה את כל המידות).

תוכו רצוף אהבה

רואים כאן שהפנימיות של כל התורה והמצוות ושל כל המידות של ה' היא האהבה שה' אוהב אותנו. כביכול כל העולם הגשמי והרוחני זה רק החיצוניות ביחס לאותה אהבה שהיא הפנימיות כמו שכתוב: "תוכו רצוף אהבה" – כלומר בפנימיות של כל העולם הזה ושל כל התורה ושל כל מה שקורה איתך ישנה רק אהבה אמתית ואינסופית של בורא עולם. אם שוכחים את זה, למעשה נשארים עם חיצוניות ריקה מתוכן, כמו גוף בלי נשמה.

וממשיך רבי נחמן ואומר שהתכלית של כל עבודתנו היא להגיע לאותה אהבה וזו לשונו: "כי המידות הם צמצומים לאלוקותו, כדי שנוכל להשיג אותו על ידי מידותיו, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'בגין דישתמודעין ליה', כי בלא מידותיו אי אפשר להשיג אותו. ומחמת האהבה שאהב את ישראל, ורצה שיידבקו בו ויאהבו אותו עמו מזה העולם הגשמי, הלביש את אלוקותו במידות התורה. וזה בחינות של תרי"ג מצוות, כי ה' יתברך שיער בדעתו שעל ידי המצווה הזאת נוכל להשיג אותו, ועל ידי זה צמצם את אלוקותו דווקא באלו התרי"ג מצוות".

אחד = אהבה

יוצא שהמשמעות האמתית של האמונה, המשמעות האמתית של להכיר את ה' היא להכיר ולדעת את היסוד שה' אוהב אותנו, להרגיש את האהבה של ה' בכל רגע.

גם בדברים ובמאורעות הקשים – אם אתה מרגיש בהם צער, כלומר אתה מרגיש שהבורא מצער אותך, זה אומר שאתה לא מרגיש את האהבה שלו, כי מי שאוהב אותך לא יצער אותך, אבא לא מצער את הבנים שלו; ואם בכל זאת אתה מרגיש צער, יש כאן חיסרון בידיעה שה' אוהב אותך וזה חיסרון בהכרת ה' כלומר חיסרון חמור באמונה.

והעבודה שלך שהיא למעשה התכלית של החיים שלך היא להכיר את ה' ולדעת אותו, כלומר להכיר באותה אהבה עצומה ולהתחבר אליה, לחיות אותה, להאמין שהיא תמיד קיימת ותמיד נמצאת בכל מאורע בחיים ובכל ניסיון וקושי.

לכן חשוב לי לחזור ולהזכיר, לחזור ולעורר שהאמונה היא אחת: "ה' אלוקינו ה' אחד" – ואומר רבי נחמן, "אחד" (=13) זה בגימטריה "אהבה" (=13). האמונה היא שה' כולו אהבה, רק אהבה. אין בו ואין בשום פעולה שלו שום רע, כי מי שאוהב לא עושה שום רע, אך טוב וחסד.

ה' הוא טוב ומיטיב וברא את העולם הזה כדי להיטיב ולרחם. זו התכלית של בריאת העולם. וזו לא רק תכלית כללית, אלא זו גם התכלית של כל פרט ופרט בבריאה, של כל פרט ופרט בעולם הזה. כל מה שקורה לכל יהודי בכל רגע בחיים – הכול זו אהבה שלימה ונקייה.

האהבה חודרת

זו התכלית של כל רגע בחיים ובפרט בחג הסוכות שבו אומר רבי נחמן שהקדוש ברוך הוא עוטף אותנו באהבה עצומה, כי הסוכה על פי סודם של דברים היא כביכול חיבוק יד ימין של הבורא, כלומר גילוי אהבה וקרבת ה' ברמה הגבוהה ביותר.

ולא רק שה' יתברך עוטף אותנו באהבה, אלא הוא רוצה שנרגיש את זה ונפנים את זה ונקבל את זה בעומק ליבנו ודעתנו ולכן הוא נותן לנו את מצוות נטילת ארבעת המינים, שעל ידי שמנענעים אותם לשש הקצוות המרמזים לכללות המידות והגילויים של ה' – אנחנו זוכים להשיג במוח ובלב את הידיעה שבכל מה שאנחנו רואים סביבנו מתגלה אהבה עמוקה ואינסופית שנקראת בדברי רבי נחמן "אור האהבה שבדעת".

ורבי נחמן אומר שהדברים הנפלאים שהבאנו כאן בשמו המובאים בספרו ליקוטי מוהר"ן הם הם הסוד והכוונות של נטילת הלולב. יוצא שחג הסוכות הוא כל כולו גילוי אהבה, אנחנו נכנסים לגמרי בתוך האהבה של ה', וה' מאיר לנו לתוך הדעת את ההרגשה וההבנה והאמונה והידיעה שהוא יתברך אוהב אותנו אהבת עולם שהיא הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט ולהכיל.

הידיעה הזאת שה' אוהב אותנו היא היסוד של כל האמונה. היא התכלית של החיים שלנו. והיא המפתח לראות את ה' בכל מה שעובר עלינו כלומר לראות איך הכול טובה ולהגיד על הכול תודה בלב שלם.