תיקים באפלה

תיקים באפילה

המחשב המבוגר שלנו, שהוא כבר בא בימים, מרב שנותיו ועבודתו הקשה הסיזיפית היומיומית, יום בהיר אחד החליט לשבות ולצאת לחל"ת! אך גוואלד! אחת מהתיקיות שבו נעלמו כליל. לא הייתה זו סתם תיקייה אלא זו הייתה התיקייה ב- הה הידיעה ; תיקיית העבודה שלי שבו אחסנתי את כל החומרים של ההרצאות, הסדנאות, המאמרים שכתבתי במהלך השנים האחרונות. בקיצור כל הפנינים שלי היו שם.

זכרוני, באותו הרגע שגיליתי את אשר אבד, לכתחילה ניסיתי לחפש במחשב בכל מיני מקומות וזה לקח לי כמה שעות טובות, ברם, ככל שעברו השעות התחלתי להבין את משמעות הדברים. חולשה איומה תקפה אותי ומרב ייאוש ועצבות חטפתי גם סחרחורת ונכנסתי למיטה לנוח.

ואז הגיע שלב הניחום העצמי שבו זללתי שוקולדים ואמרתי עצמי, כיצד ייתכן שעשרות שנות עבודה ירדו לטמיון וייעלמו ביעף?? איך יתכן מצב שכזה? וככל שהמשכתי לשאול שאלות ולדון עם עצמי התעצבתי יותר ונחלשתי עוד ועוד.

ביקשתי את האמונה. אמרתי לבורא העולם אם זה רצונך, אז גם זה רצוני. נכון. מדובר פה בכל מפעל חיי שנעלם.. אלפי מאמרים, הרצאות, סדנאות, טיפולים אישיים שבהם השקעתי את כול כולי וכל נשמתי נעלמו כלא היו. אני לא ממש מודה בלב שלם כי זה שיא הקשה, אבל אם זה רצונך שפנינים אלו ייעלמו מן העולם אז אומר לך תודה, למרות שאני מאד מתקשה אפילו לעכל.

שוחחתי עם טכנאי המחשבים שלא הוסיף אופטימיות, באומרו שלא תמיד ניתן לשחזר ובפרט בהתחשב בעובדה שמדובר במחשב ישן ברמת טרנטה.. הידיעה הזו וודאי שלא חיזקה אותי, היא רק החלישה עוד ועוד

ופה בדיוק הייתה המלחמה המנטלית שבאה לידי ביטוי, האם לחשוב ולחיות אמונה – ולהודות לקב"ה גם על האובדן הזה או להיתקע במחשבות שליליות וכל מיני סטטיסטיקות של כן, לא אולי ונראה שאין בהם ממשות אלא רק דמיון והפחדה.

ברוך השם, כהרגלי בקודש התעקשתי לחיות אמונה ולראות את הכוס המלאה. הודיתי לשם יתברך בתודה שזה רק התיקייה הזו, "רק".. ולא כל המחשב עצמו.. כי בתוך "רק" הזה בעצם ניתן לומר שנמצא 99% מכל העשייה שלי.. ותודה שהמחשב לא שבק חיים ותודה על כל מה שנתת לי להספיק ולעשות עד כה! ואם זה רצונך שהתיקייה תעלם, אומר לך גם על זה תודה.

וראו זה פלא, אחד מהבקרים המחשב התחיל להשמיע קולות ולפתע נכבה לגמרי. זו הייתה השעה לקחת אותו לבדיקה. מודה שהתרגשתי מאד והייתי מתוחה מה תהיה התוצאה. הטכנאי התקשר כעבור יומיים ועדכן שביצע כל מיני פעולות והוא מקווה שאכן זו התיקייה האובדת.

בשבח והודיה לבורא העולם התיקייה חזרה כפי שהייתה למרות מצבו של המחשב ודעתו של הטכנאי בסברת הנמוכה למצוא את התיקייה. אמרתי תודה ונושעתי – התיקייה חזרה אלי.