להיות מנהיג!

משה רבנו נבחר מאת השם יתברך כמנהיג מספר אחד של עם ישראל לדורותיו – אין ולא היה כמשה רבנו ע"ה; ידועים הם דברי רבנו הקדוש רבי נחמן שיש לחפש בכל דור ודור מנהיג רחמן וטוב לב שהוא משה רבנו. 

לא כל שתלטן באופיו וטבעו נולד להיות מנהיג ויש הבדל עצום בין השניים! כיום אנשים רבים ששים להגיע אל הטופ ולהיות מנהלים, מנכלים אבל הם שוכחים את מהות התפקיד ועל הדרך עושים טעויות פטאליות בהנהגה של האנשים שנמצאים תחתיהם, ופה מן הסתם מדובר בדיני נפשות לא פחות! (מנהלים רבים עוברים על הלכה מפורשת של שפיכות דמים שבו מעליבים ועולבים באחר, משפילים ומבזים, מפטרים בבושת פנים, תנהגים כרודנים חסרי אמונה ודעת אמת, לשון הרע, גזל, רדיפות, צרות עין, קנאה ועוד). 

משה רבנו כאמור נולד לעמרם ויוכבד , מאחר והייתה גזרה "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", הוא הוצפן בתיבת גומא , ואחותו מרים תצפתה עליו. בתיה בת פרעה שירדה היאורה להתרחץ ראתה את האור הגדול שיוצא מן התיבה ובבואה לגשת אליו, נעשה נס וידה התארכה מספר אמות והצליחה למשות אותו מן המים (לכן שמו משה). בעצת מרים הוא ינק עד גיל שלוש אצל אמו (כיאה לפה קדוש שידבר עם האלוקים) ולאחר מכן הובא כלאחר כבוד לארמון המצרי, שם גדל והתחנך.

כבר מקטנות ניכרה בו מידת המלוכה והאצילות; באחד מהמפגשים החשובים חטף לפרעה את כתר המלוכה והניחה על ראשו, הסובבים היו נבוכים אבל לא ידעו שזו פעולה שתגשים את עצמה ברבות הימים.

עבדי וחרטומי פרעה הציעו בתגובה הצעות שונות ומגוונות למחטף הכתר, אחד מהם יתרו (שלימים יהיה חותנו של משה , אבי ציפורה אשתו) הציע לא להרוג את הילד הקטן, אלא לעשות ניסוי ולראות האם הילד רוצה את כתר המלוכה או שסתם מתלהב מנצנוץ זהב. בניסוי הניחו שתי קעריות האחת עם גחלים מנצנצים והשנייה עם זהב. משה הקטן רצה להושיט את ידו לכיוון קערת הזהב אולם השם חס עליו ומיד שלח מלאך שישיט את ידו לקערה הרותחת של הגחלים. משה הקטן קיבל כוויה קשה ומהכאב מיד הכניס את ידו לתוך הפה ובכך נהיה כבד פה וכבד לשון. במילים אחרות, משה נהיה מגמגם , מתקשה בדיבורו וכמעט אילם.

כאשר בורא העולם מבקש ממנו להיות מנהיג ומושיע משה שואל הכיצד "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי", הרי אני מגמגם ועילג בקושי יכול להוציא הבהרות נכונות מן הפה, שלא לדבר על מילים ומשפטים שלמים. עונה לו הקב"ה "אל תדאג אהרון אחיך יהיה בעזרך, הוא יהיה הפה שלך!".

כלומר למרות החיסרון המאד בולט של משה כמנהיג שאמור וצריך לדבר ולנהל משא ומתן, שהרי כל ההצלחה נמדדת בכישורים הוורבאליים וביכולת הרטורית, ולא רק שאינו יכול לדבר אלא הוא מגמגם בצורה הקשה ביותר – השם יתברך מכתיר אותו למנהיג! ללמדנו שלא משנה החיסרון הפיזי ו/או הכישורים אלא המידות!

מה שחשוב במנהיג שיהיה בעל מידות טובות ועם דעת אמת! עם לב רחום ורחמן, מנהיג שחש את העם שלו. מנהיג שיורד להדיוטות תחתונות, חיי ונושם את העם שלו על כל גווניו ועל כל ייסוריו.

ובל נשכח שעם ישראל היה עדיין "עם קשה עורף הוא.." ולכן צריך מנהיג עם עזות דה קדושה, בעל דעת אמת, עם תכונות של יושר והגינות, תעוזה, אסרטיביות, שנינות וחריפות ביחד עם זאת ענווה, צניעות, נמיכות קומה ובעיקר יד ביד עם השם יתברך אמונה שלמה קדושה וטהרה עילאית וללא פשרות ורק אז אפשר להצליח בהנהגה אמתית של נשמות ישראל הקדושות