לפעול בציר הזמן

מה עושים מכאן והלאה לאורך ציר הזמן ואיך חיי השעה משחקים פה תפקיד מרכזי ובפרט שלפעמים קורה שאנחנו פשוט נתקעים.

5 דק' קריאה

רוחמה אפרתי

פורסם בתאריך 05.11.19

ועכשיו, אחרי המאמר הנפלא "מבראשית-לחיי התחלות חדשות"; כאשר אנחנו נמצאים כבר צעד קדימה, נשאלת השאלה מה עושים מכאן והלאה לאורך ציר הזמן ואיך חיי השעה משחקים פה תפקיד מרכזי ובפרט שלפעמים קורה שאנחנו פשוט נתקעים.

 

כן, כן.. מה קורה כאשר אנחנו נתקעים? מה עלינו לעשות או שלא  – שהרי ישנם מצבים שעדיף לעצור עד יעבור זעם. מה קורה כאשר אנחנו באמת רוצים ומכל הלב, משתוקקים, כוספים ומצפים בכיליון עיניים ולב רוטט להשיג את המושא, לגעת בהצלחה, להתחיל את הדיאטה, לשבור את ההתמכרויות השונות (סיגריות, אלכוהול, הימורים, עבודה "וורקהוליק" סוכרים ופחמימות, שינה, טלפון ואינטרנט ועוד בלי סוף), לעבוד על המידות, לכבד את הבעל והילדים, לשבור התנהגויות לא רצויות והרגלים רעים ועוד ועוד.

 

תזכורת למי שדילג על המאמר הקודם, שאגב הכרחי להשלמת הפאזל על מנת שתוכלו להבין את הקומפלקס השלם, לכן רצוי מאד לקוראו קודם מאמר זה. רובנו ככולנו רוצים להגשים חלומות ולהשיג הרבה דברים בחיים, חלקם מציאותיים וחלקם פחות, חלקם נגשים וזמינים וחלקם הרבה יותר קשים להשגה. כך או כך דברנו על מספר אלמנטים מרכזיים להשגת המטרות.

 

  1. רבי נחמן מדבר על חמ"ת, היינו – שכל חזק, מיושב ותקיף. עלינו להתמיד ברצונות. עליות וירידות תמיד יהיו. קשיים ואתגרים בלי סוף. אם הרצון שלי חזק ואיתן ,ובתוך כך גם אתמיד בדרכי יש סיכוי גדול מאד שאקבל עזרה משמיים ואצליח. במקביל נדע גם שהמוח שלנו חריף מאד ומלא באינסוף תירוצים ללמה לא, בשביל מה ולא צריך ובכך גם מחליש אותנו מלהשיג את המטרה ולהתמיד בה.

 

  1. לא להתרגש מנפילות וכישלונות, הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. הם חלק כולל ואינטגרלי מכל הסצנה, ועל זה רבי נחמן נותן לנו עיצה נפלאה : התחלות חדשות. נפלת? תקום! נכשלת? תעשה תשובה ותמשיך הלאה מבלי להיתקע בעבר. לחיות את ההווה כאן ועכשיו ולשאוף ולהתקדם והעיקר להרים את הראש למעלה אל בורא העולם, לצעוק ולבקש ממנו עזרה ושינוי.

 

 

  1. להמשיך עם הרצונות הטובים גם כשלא הולך לי , ובעיקר שכהולך לי הפוך ואיך שאני ממש לא רוצה, במילים אחרות, שהולך הכי עקום שרק אפשר. זאת אומרת גם אם הדברים נראים לך תקועים ולא יוצלחים אין זה אומר שאתה נכשלת ובעיקר אין זה אומר שאתה כישלון. אין זה אומר שלעולם לא תצליח! זה בפירוש לא נכון. ההפך הוא הנכון – אתה כן תצליח בתנאי שתשתנה את הדברים שלא עובדים. זה כן אומר שכרגע הדברים תקועים והם ניתנים לשינוי בעזרת תהליך שאתה צריך לעבור.

 

הו.. ופה בדיוק הבחירה. איזה תהליך תבחר לעבור. האם בתהליך תצטרף את הקדוש ברוך הוא או שתבחר תחבולות כדי לנסות לצאת מהבוץ, ולפעמים גם תכנס בו יותר עמוק.

 

אנחנו יכולים לבחור איך וכיצד לשנות את המצב, או לפחות לרצות לשנות אותו. ההצלחה אם תהיה או לא – היא בידי שמיים ולא בידנו. מה שנמצא בידינו הוא כוח הרצון והמוטיבציה. ברם, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו. זאת אומרת אם לאדם יש רצונות טובים בוודאי שתהיה לו סיעתא דישמיא להצלחה.

 

כעת, אחרי שקצת הזכרנו וגם הוספנו על המאמר הקודם, הבה נתקדם עוד צעד קדימה. רצינו לעשות שינוי, התחלנו בשינוי, שמחנו בו, ציפינו לשינוי המיוחל, קוונו והתרגשנו ו.. הופ.. מה קורה פה? נתקענו. אין התקדמות. מה עושים מפה והלאה? על כך במאמרנו.

 

לפני שנתחיל להסביר ולתרגם, הבה נגש אל תורתנו הקדושה בפרשת בראשית פסוק ב' "והארץ הייתה תוהו ובהו וחושך על פני המים.." בהמשך בפסוק ג' כתוב "ויאמר אלוהים יהי-אור ויהי אור". כלומר הקדוש ברוך הוא ברא בבריאה קודם את החושך ורק אחר כך את האור. זאת אומרת לפני שהיה אור בעולם היה חושך. בוודאי יש לזה הסבר, משמעות ותכלית, הבה נבדוק ברובד מסוים מהו.

 

ראשית, מכאן אנחנו משליכים גם על עצמנו, לפני העלייה מוכרח שתהיה ירידה, לפני האור וההצלחה מוכרח שיהיה חושך וכישלון; לפני הטוב אב הרע.

 

שנית, בגלל שיש טוב ואת הניגוד שלו רע, אנחנו יכולים לעשות השוואה, לצמוח ולגדול. כלומר כך נוכל להבדיל בין טוב לרע ונוכל גם להעריך את האור והטוב מפני החושך והרע. אם אין רע איך נוכל לדעת מהו טוב? הרע והחושך הכרחיים לקיומנו הן מבחינה גשמית והנן מבחינה רוחנית.

 

בנוסף, האור בנשמה קיימת ותמיד עוד מרגע בריאתנו, אולם היא עלולה להיחלש או להסתתר ולהתכסות כתוצאה מהמעשים שלנו ואז מטבע הדברים הטוב האמתי הפנימי הולך ומצטמצם הרוחניות מתכסה ומתעבה לרעת הגשמיות והארציות.  

 

עלינו לדעת שההיתקעות, כלומר העצירה בתהליך, ולעיתים גם ההידרדרות, מהווה חלק הכרחי מתוך הפאזל השלם ומכל התהליך שאנחנו עוברים. זאת אומרת התהליך עצמו מורכב מכל מיני שלבים, שבו חלק הווייתי הכרחי היא העצרות, היתקעות, בלימה שבה נחווה ונרגיש חוסר התקדמות ואולי אפילו סוג של כישלון.

 

פה עלינו להבין ולדעת שאין מה להתרגש. זה חלק מהתהליך וזה בסדר, זה אפילו בסדר גמור. אפילו גם כשעושים דיאטה ישנו מצב של עצירה בתהליך עצמו שבו הגוף מחשב מחדש מה קורה איתו ובתקופה הזו ישנה עצירה של ירידה במשקל ולעיתים זו התקופה הכי קריטית כי הגוף מסלק רעלים ומפה הוא יתחיל לרדת ובגדול. ברם, מה קורה לרב האנשים כאשר חווים את התסכול של העצירה ולא יודעים לתרגם אותו נכון, ולא יודעים להתייחס אליו כראוי? התחושה היא של כישלון וחוסר הצלחה ופה בדרך כלל רב האנשים מרימים ידיים וחוזרים להרגלים הישנים ובכך גם מצדיקים את התירוצים לחזור אחורנית ועוצרים לעצמם את ההצלחה במו ידם ועוצרים את הדיאטה דווקא בשל הקריטי של הירידה המשמעותית.

 

כמובן שעליי להוסיף ולציין שחלק מהותי, בסיסי חיוני מכל התהליך הינו כמובן תפילות, שהרי בלעדיהן אי אפשר להצליח וכל הצלחה שתהיה תמלא אותנו רק בגאווה של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. לכן יש להרבות בתפילות אל השם יתברך שיעזור לנו שנצליח ויראה לנו את הדרך הנכונה והראויה בתהליך.  

 

ככל שאנחנו נעים ברצף הזמן, קדימה, והזמן מטבעו ממשיך להתקדם ממשיך הלאה.

 

ישנם הרבה גורמים שמסיחים לנו את הדעת ומפריעים לנו, בעצם העצירה שלנו היא תוקעת אותנו הרבה פעמים במקום, ולא מאפשרת לנו את ההתקדמות.

 

אבל העצירה בעצמה יכולה להיות גם סוג של פאוז, שבו אנחנו מתבוננים, עוצרים לרגע, נחים, מנסים להסתכל ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, מה קורה איתנו., במטרה לאסוף את עצמנו ומכאן ולקום הלאה ולהמשיך.

 

זאת אומרת העצירה לפעמים יכולה לביות דבר חיובי מאד, חשוב בחלק מהתהליך עצמו. כלומר חייב ומוכרח שגם יהיה חלק של התבוננות שבחלק הזה אנחנו עוצרים וחושבים. רגע זה נכון או לא נכון, זה הכרחי , מהו הציר שעליו אנחנו הולכים ואיך אנחנו מתקדמים ומה אנחנו בוחרים להמשיך לעשות.

 

זאת אורמת בכל התהליך הזה, הקונספט חשוב שנדע שאומנם הזמן היא פונקציה שכל הזמן זזה קדימה, אבל אנחנו גם כבני אדם לעיתים נדרשים לעצור, להתבונן לחכות ולבדוק ואז להמשיך ואל רק לדהור קדימה במרצות הזמן ולנסות ולהשיג כמה שיותר, בעוד שהכלים שבורים, בעוד שהקשים מלאים חורים ואין בעצם אפשרות להכיל קיבולת, אין אפשרות לקבל את מה שאנחנו אמורים לקבל.

 

הרי גם שאנחנו לומדים משהו חדש, וגם שאנחנו מנסים ליישם חוקים מנטליים, שאנחנו מנסים ליישם כל מיני דברים שאנחנו לומדים, זה גם תהליך וזבה גם לוקח זמן. ישנם כמה שלבים שאי אפשר לדלג עליהם זה שאנחנו מבינים בשכל, בראש אין זה אומר שאנחנו מבינים את בלב וזה מתיישב לנו ברגש.

 

יש הבדל גדול, הדל של שמיים וארץ בין שכל לדעת להבין לבין הרגש איך שאני מרגישה, איך שזה בפועל מתלבש עליי, איך בפועל אני יכולה, מנסה מצליחה ליישם את זה.

 

זה שאני יודעת שעישון זה לא בריא לבריאות זה דבר אחד ואף על פי כן יש עוד מיליוני אנשים ממשיכים כל יום לעשן סיגריות רעילות, וזה שקרואסון מכיל הרבה חומרים כימיים לא בריאים ושאינם טובים ועדיין אוכלים את זה ובהנאה רבה.

 

זאת אומרת שהרבה דברים אנחנו יודעים שכן מותר או לא אסור, אבל אנחנו עדיין לא מצליחים ליישם את זה הלכה למעשה ולהלביש את זה על הלב. אז לכן גם העצירה היא דבר אמד חשוב, הכרחי. תהליך אינטגרלי מהתהליך הכוללני.

 

* * *

רוחמה אפרתי B.A בפסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLP  תת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה, מעבירת סדנאות וערבי הפרשת חלה. לפרטים: 054-2176644

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

אתם מכירים מישהו שאוהב לסבול? אני מכיר, ואני מכיר הרבה מאוד אנשים כאלה. למען האמת, כמעט כל האנשים שאני מכיר אוהבים לסבול ואפילו מכורים לסבל...

Featured Products