תפילה לעני

לפעמים יש לי הרגשה שמי אני בכלל שישמעו אותי. את התפילה שלי. מילא איזה צדיק גדול מתפלל בטח שיענה מי אני. מה אני בכלל עושה בשביל שישמעו אותי. בטח התפילה שלי עומדת בתור כמו לעדכן ארנונה בעירייה. עם עשרות פקידים ובירוקרטיה אינסופית. ועד בכלל שתענה ומי בכלל ישים אליה לב.

רבי נתן אומר בליקוטי הלכות, הלכות תפילין, אות מג:

".. וְאָז תָּבִין עַד הֵיכָן, עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִֹיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ וּפְתַלְתּוֹל כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי טַעַם וְרֵיחַ, כִּי לֹא בָּזֶה וְלֹא שיקץ עֲנוֹת עָנִי אַף-עַל-פִּי שֶׁרָאוּי לְבַזּוֹתָן וּלְשַׁקְּצָן, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת.."

עד היכן צריך להתחזק בהתבודדות ושיחות ביננו לבין הקב"ה, אפילו שאנחנו באמת כאלה מבוזים והתפילה שלנו חסרת טעם וחסרת ריח. השם יתברך מלא רחמים עלינו בכל עת.

"..כִּי יֵשׁ ג' תְּפִלּוֹת תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה תְּפִלָּה לְדָוִד וּתְפִלָּה לֶעָנִי, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר ( פָּרָשַׁת בָּלָק ד' קצ"ה) וְאֵלּוּ הג' תְּפִלּוֹת הֵם ג' בְּחִינוֹת תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, בְּחִינַת רֹאשׁ וּמֹחִין, כִּי הֵם עִקַּר הַמֹּחִין תְּפִלָּה לְדָוִד זֶה בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל רֹאשׁ כְּעֵין ד' שֶׁכָּלוּל גַּם כֵּן מד' פָּרָשִׁיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה לְדָוִד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ שֶׁקָּשׁוּר בְּקֶשֶׁר שֶׁל ד' שֶׁבְּשֶׁל רֹאשׁ כַּנַּ"ל תְּפִלָּה לֶעָנִי זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל יַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת עֲנִיָּה, כַּמּוּבָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁתְּפִלָּה שֶׁל יַד הוּא בִּבְחִינַת הַמֹּחִין וְהַדַּעַת שֶׁמְּאִירִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וְהָעִקָּר לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל אֶחָד מִנְּפִילָתוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ לְעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל.."

אז יש שלוש סוגי תפילות. תפילה למשה, תפילה לדוד ותפילה לעני.

שלוש בחינות אלו מקבילות לשלוש בחינות תפילין שגברים מניחים בכל יום. תפילין של ראש, הן בחינת משה בחינת דעת. תפילה לדוד זה בחינת הקשר של התפילין של הראש בחינת ד' פרשיות. תפילה לעני זה בחינת תפילין של יד, שהם בחינת מוחין ודעת שמאירים בכנסת ישראל.  

"..וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה לֶעָנִי שֶׁהִיא יְקָרָה מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם בַּאֲרִיכוּת שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּמַעֲלַת תְּפִלַּת הֶעָנִי שֶׁהוּא מאנין תְּבִירִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.."

התפילה שלי. הפשוטה. הענייה. המבולבלת. החלשה. זו בלי הטעם ובלי הריח. היא יקרה מכולם. דווקא היא מכל התפילות. והזוהר הקדוש מאריך מאוד במעלה זו. התפילה הפשוטה. תפילה לעני.

"..עַיֵּן שָׁם שֶׁמַּאֲרִיךְ עוֹד בָּזֶה וְכָל זֶה נֶאֱמַר אֲפִלּוּ בְּעָנִי סְתָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו, עַל דָּחֳקוֹ וַעֲנִיּוּתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּמַרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וְדָחֳקוֹ בְּמַעֲשִֹים טוֹבִים וְטוֹעֵן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתְקוֹטֵט עִמּוֹ וּמִתְרָעֵם עָלָיו יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁאֵינוֹ מְקָרְבוֹ אֵלָיו וְשׁוֹפֵךְ שִֹיחוֹ וְלִבּוֹ לְפָנָיו עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּבְכִיָּה וְכוּ'"

אפילו אדם פשוט שמתפלל על חסרון פרנסה יקר מאוד מאוד בעיני השם יתברך. כל שכן, מי שהחל לעבוד על עצמו ומקפיד על התבודדות ושיחות בינו לבין קונו. ומרחם על עצמו ומרגיש כמה הוא עני במעשים טובים, כמה הוא רחוק מהשם יתברך, ומבקש שהקב"ה יקרב אותו.

"כַּמָּה וְכַמָּה יְקָרָה תְּפִלָּה זוֹ בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִיא יְקָרָה מִכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.."

כמה התפילה הזו יקרה! אם היינו יודעים ומרגישים זאת בלב. זו התפילה יקרה מכל התפילות שבעולם.

"..כִּי בֶּאֱמֶת זֶה עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( נְדָרִים מא), אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת. כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הָבֶל, כִּי יָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר וְאֵין צָרָה כְּצָרַת הַנֶּפֶשׁ וְאֵין עֲנִיּוּת כַּעֲנִיּוּת מִתּוֹרָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא בַּעַל חוֹב גָּדוֹל ח"ו, שֶׁחַיָּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹבוֹת רַבִּים שֶׁחָב כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְסַלֵּק כְּלָל כִּי אִם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים.."

אז באמת עיקר העניות והדחקות אינו בממון בלבד יש לי או אין לי. עיקר העניות היא מן הדעת. עניות מהתורה וממעשים טובים. וכל שכן אם באמת יש לאדם חוב מול הקב"ה, חוב בגלל חטאים ופשעים. חוב שאפשר לסלק אותו אבל רק בתפילה ותחנונים.

"..כְּשֶׁזֶּה הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר עַצְמוֹ לְהַרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וְדָחֳקוֹ וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּרָשׁ וְאֶבְיוֹן, הַשּׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וּמְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו בְּשִׁבְרוֹן לֵב עַל נַפְשׁוֹ לְהַצִּילָהּ מִנִּי שַׁחַת, לְבַל יְאַבֵּד שְׁנֵי עוֹלָמוֹת ח"ו, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד ( תְּהִלִּים ל'), "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שַׁחַת וְכוּ' ( שָׁם כ"ב) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כלב יחידתי וְכוּ'" וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה שֶׁבְּוַדַּאי תְּפִלָּה זֹאת יְקָרָה בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּתְדַקְדֵּק הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וְתָבִין הֵיטֵב כַּמָּה יָקָר דִּבְרֵי הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁשּׁוֹפְכִין שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.."

וכשאנו זוכים להתעורר ולהרגיש איך אנחנו רחוקים מהשם יתברך. כמה אנחנו עניים מדעת. ומבקשים מהקב"ה שיתפח לנו, שיקרב אותנו אליו, כמו עניים המחזרים על הפתחים. תפילה זו יותר יקרה מכל התפילות שבעולם. וכמה יקרה כל מילה ומילה שאנחנו מדברים עם הקב"ה בהתבודדות או אפילו סתם כך במשך היום.

"..וְאַף-עַל-פִּי שֶׁזֶּה כַּמָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמִתְבּוֹדֵד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּעַל כְּלָל, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר אֵינוֹ נֶאֱבַד רַק כֻּלָם מְנוּיִם וּסְפוּרִים וּגְנוּזִים בְּאוֹצְרוֹתָיו וְגַם כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע כְּלָל בָּזֶה הַגּוּף אִם פָּעַל בַּעֲבוֹדַת ה' אִם לַאו.."

למרות שנדמה לנו. שמי בכלל מקשיב. יש כך כך הרבה פקידים בעירייה וכל כך הרבה אנשים בתור. נדמה לנו שגם אצל השם יתברך זה כך חלילה. אבל ממש לא!

כל דיבור ודיבור אינו נאבד. הוא מנוי וספור וגנוז באוצרות השם יתברך!

ובגלל הבחירה לא נדע, כל עוד אנחנו בגוף הזה, איך ומה פעלנו בעבודת השם.

"..כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא פָּעַל כִּי אִם כְּחוּט הַשַֹּעֲרָה אַחַת פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו גַּם זֶה יָקָר מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי אֲפִלּוּ כשנעתקים אֵיזֶה תְּנוּעָה לְהִתְקָרֵב מְעַט יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ פָּחוֹת מֵחוּט הַשַֹּעֲרָה, עַל-יְדֵי זֶה רָצִים וְהוֹלְכִים גַּם כֵּן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ ז"ל בְּהַמַּעֲשֶֹה שֶׁסִּפֵּר מֵהַצַּדִּיק שֶׁפַּעַם אַחַת נָפַל עָלָיו עַצְבוּת גָּדוֹל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וּכְשֶׁיִּהְיֶה חָזָק כָּל כַּךְ בִּבְחִינַת נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי הַנַּ"ל.."

ואפילו אם פעלנו כחוט השערה ממש. ופעם אחת בלבד כל חיינו אנו רצים והולכים אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים. וצריך שוב ושוב להתחזק בזה. להאמין בעצמנו. בתפילה שלנו. בדיבורים שלנו. שהם יקרים ופועלים מאוד מאוד.

"..אָז סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִפְעוֹל בַּקָּשָׁתוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת שָׁוֶה עִם אֶחָיו הַכְּשֵׁרִים וְהַצַּדִּיקִים וּכְמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם שָׁם הַפָּסוּק, "גַּם יָכֹלְתִּי" הִסְכִּים עַל-יָדִי שֶׁנִּתְעַקַּשְׁתִּי כָּל כַּךְ לְהַפְצִיר הַרְבֵּה לַמָּקוֹם אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה לִי כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁשּׁוּב לֹא יוֹעִילוּ דְּבָרַי ח"ו, וְכוּ', אַף -עַל-פִּי-כֵן נִתְעַקַּשְׁתִּי עַצְמִי בְּעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר וְסוֹף כָּל סוֹף גַּם יָכֹלְתִּי, שֶׁהִסְכִּים עַל יָדִי לִהְיוֹת שָׁוֶה לְאֶחָי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אָמֵן וְאָמֵן:"

ואז. סוף כל סוף נזכה לפעול ולהיות שווים עם אלו הכשרים והצדיקים באמת. על ידי שנתעקש ונבקש קרבת אלוקים ואפילו אם נדמה לי שלא פעלתי כלום ושוב לקום ושוב להתעקש ושוב לבקש קרבת אלוקים.

עד שאזכה להיות אדם כשר באמת.