פה רך לשבת

פה רך לכבוד שבת קודש

קוראי אתר ברסלב היקרים אתם הולכים לפגוש לראשונה מיזם יהודי ארצי ראשון מסוגו, שתופס תאוצה ארצית ועולמית בקרב אחינו היהודים, שריחותיו השמימיים עולים עד לכיסא הכבוד ממש כריחות גן עדן. מהו אותו פרוייקט מיוחד שריחותיו מתפשטים כריחות גן עדן תרתי משמע? אני מזמינה אתכם לסקירה נרחבת ומהנה ביחד איתי.

הרעיון נולד אחרי הרצאה של הרב זמיר כהן שדיבר על מעלת, קדושת וחשיבות השבת במרחב הציבורי. הכנס נערך בבית הכנסת "היכל משה" בגבעתיים שבו השתתפו למעלה מ150 אזרחים שבעיקרם אינם שומרי תורה ומצוות, אולם הנושא המשותף שנגע לליבות כולם הייתה הבעיה המשותפת שהציקה לכולנו (ועדיין ממשיכה להציק ), ואשר רקמה עור וגידים במהירות הבזק, הוא נושא התחבורה הציבורית בשבת.

דוד שאולקר ותמיר מגדל, צעירים , רעננים ואסרטיביים מגבעתיים שקבלו התעוררות גדולה אחרי הכנס בבית הכנסת. "אחרי ההרצאה נותרנו פעורי פה ומלאים באדרנלין שאסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולשתוק. הנסיעה בשבת היא כמו מגפה קשה וחילול שבת בפרהסיה במרחב הציבורי מהווה גבול, גדר אחרון שאותו אסור לפרוץ ויהי מה. הבנו והחלטנו שלעלינו לפעול". אומר דוד.

"בנוסף, אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, חילונים למהדרין מה שנקרא, אינם רוצים שיגיעו בשבת שלהם. הם רוצים שקט, נחת, שלווה ונעים ביום השבת. לא רוצים להרגיש שיום שבת , הוא עוד סתם יום חולין רגיל. בכנס הועבר מסר מאד חשוב, שבעצם המרחב הציבורי הוא אצלך בבית, ואם יש אוטובוס בחוץ , הילד יכול לנסוע לים באפשרויות נוספות, הוא לא זקוק לאוטובוס ששייך למרחב הציבורי, כך שזה מיותר לחלוטין האפשרות של מימון אוטובוס בשבת מכספי משלם הארנונה. המסר המרכזי היה שאסור לנו לתת לקחת את המשפחתיות ולהוציא אותה החוצה לתחום הציבורי. כי שבת זה ליבה. זה משפחה. זה התגבשות. זה ערכים. זה נורמות מימי ימימה , מימי אבותינו שעוד היו בגולה. ואנחנו חייבים לשמור על כך".

וכך הם ישבו וחשבו איך וכיצד יוכלו להגיע לעם ישראל ולגעת בנקודה המשמעותית והחשובה שהיא "שמירה על השבת". הם חשבו על דרכים מקובלות אבל ברכות, בדרך ארץ ובנעימים, בדיוק כמו המודל של הרב זמיר כהן שמקרב לבבות ומקובל על כל הפלגים ועל כל הזרמים בדרך האצילית והמכובדת שלו.

"גם אנחנו כמו הרב זמיר, לא מעניין אותנו דתי או לא, חשוב שעומד לפנינו יהודי וכולנו אוהבים את השבת" אומר תמיר "כל יהודי אוהב את השבת בדרך שלו; שבת זה שקט, להדליק נרות, לשבת עם הילדים, ארוחה משפחתית, לטייל עם המשפחה, להיות ביחד מה שאנחנו לא מספיקים כל השבוע, וכן, אנשים לא רוצים שישנו להם את השבת! הם רוצים שהשבת תישאר כמו שהיא בלי הפריצה של החילול במרחב הציבור ושל האוטובוסים, כי שבת זה המהות של העם, ואם חלילה מאבדים את זה אנחנו מאבדים גם את הזהות שלנו כיהודים, ואין יהודי שלא אוהב את השבת".

דוד, קצין בדרגת רס"ן בחיל האוויר, לא נשאר אדיש ומוסיף, "אנחנו לוחמי הקו" כלומר השבת זה הגבול האחרון שנשאר ונשמר למשך 3000 שנה. שימו לב, גם במדבר העברה הראשונה שנעשתה הייתה חילול שבת, אומנם לא מתוך כוונה אלא מתוך רצון ללמד אחרים שאסור לחלל שבת ושידעו כולם מהו עונשו של המחלל שחויב מיתה, אז קל וחומר מה קורה היום כאשר נוסעים בשבת ומחללים אותה. הגבול של עם ישראל זה השבת. ובפרט השבת הציבורית".  

איך נולד בעצם הרעיון של פרח, למה דווקא לחלק פרחים? למה לא לחלק שוקולד שגם הוא מאד טעים לחיך, או אולי בלון צבעוני או איזה אגרת יפה ומעוצבת?

דוד מספר שהיה באירוע משפחתי ושם הבזיק לו הרעיון. "אחרי האירוע ראיתי שאנשים לוקחים את הפרחים הביתה, ואז שאלתי את עצמי, למה לא לוקחים גם את הכד? למה לא את הסכו"ם? למה דווקא פרחים? כי בפרח יש מתיקות, יש משהו שמאחד. כולם אוהבים פרחים, אף אחד לא אומר לא לפרח". "וכולם אוהבים את השבת " מתפרץ תמיר "בדיוק כמו הפרח".

מסתברא שלפרח יש מסר תת מודעי ומשמעות גדולה ביותר. הפרח אהוד ופופולארי אצל רובנו, לא רק אצל הנשים, בנוסף הוא גם עושה פעולות נפלאות ומרשימות בשטח עצמו, האפקטיביות שלו רבה כפולה ומכופלת; "הפרח פותח את הלב והנשמה, הפרח כמפתח ללב האנשים. אחרי שאנחנו מחלקים את הפרחים בחינם, אנשים נגשים אלינו ומתחילים לדבר, ליצור דואט, דו שיח, שואלים שאלות, ואפילו מבקשים נרות להדליק בשבת" הם מספרים בהתלהבות אופיינית.

רגע.. אז עכשיו גם מחלקים נרות וחלות? אני שואלת. והתשובה מיד מגיעה, " כן כי שי צורך. זה אומנם התחיל בפרח בודד שארוז בניילון צלופן שקוף עם מדבקה שלנו, ואנשים תוך כדי שאלו אם יש גם נרות לשבת, והתלהבנו שיש ביקוש כי יש צורך; עם ישראל צמא לנתינה והאהבה הזו". מתברר שנשים מחבל בנימין ראו את הפרויקט הנפלא הזה ופנו "לפה רך לשבת" בבקשה לאפות חלות לחלוקה, וכך מידי שבוע מתווספים לפרחים גם נרות וחלות לכבוד שבת. תראו את גדולתו של המעשה הנאצל הזה שרק הולך ומעצם מאליו. פלא פלאים.

יש ביקוש אדיר, יש צורך עצום בעם ישראל לאהבה, לאחדות, לשבת, וזה כל הזמן רק הולך גדל ומתעצם, מתהווה מעצמו. בעצם מתהווה מהצורך הרוחני של עם ישראל שאוהב את שבת.

אנחנו באים ממקום של טוב, נעים, מתוק, ריח גן עדן. אנחנו לא מוכיחים אנשים. אנחנו פותחים להם את הלב והנשמה. גם רבי נחמן אמר, הדרך להגיע ללב האדם הוא דרך ההזדהות, כלומר להזדהות אתו ("מעשה מהאינדיק / רבי נחמן "), ומה המשותף לכולם? שכולם אוהבים פרחים ואף אחד לא זורק לפח ולא ומוריד מהשולחן – שולחן השבת.

אף אחד לא מתנגד, אף אחד לא אומר לא. למה בעצם אומרים לא? כי זה זרימה מחשבתית אוטומטית של התת מודע. התקשורת כל הזמן מפמפמת כמה השבת היא חילונית וכמה לא צריך לשמור שבת, ואל תדברו איתי על השבת כי זה הדתה, והעיקר לא לשמור שבת – כל הזמן רק בשליליות וכנגד השבת, אז אנחנו עושים הפוך על הפוך – מאהבים את השבת על עם ישראל! כי באמת כל עם ישראל אוהב את השבת. אנחנו מחזרים עטרה ליושנה. אהבת עם ישראל את השבת. זו אהבה טבעית שטבועה בנו עוד מימים ימימה. אהבה שאינה תלויה בדבר. שבת היא אהבה רוחנית ועמוקה. צימאון נפשי.

בואו תטעמו ותראו שהשבת מתוקה, נעימה מלאה בתענוגות בלי סוף, רק תנו הזדמנות. פתחו לי פתח כמחט ואפתח לכם אולם..

תמיר מספר לנו בהתרגשות, " אנשים רוקדים, שמחים ומצטלמים אתנו. אנחנו מברכים אותם ושי גם מקרים שקוראים תהילים ושרים זמירות. אנשים מתרגשים ומחבקים אותנו בלי סוף, כי זו אהבת חינם. זו נתינה לכבוד שבת קודש נטו. לכבוד השם יתברך. ואנשים מופתעים מזה כי לא רגילים לקבל פרח בחינם שיחד אתו מצטרפת ברכה ואהבת חינם".

מתי הפרויקט התחיל? שבועיים לפני חנוכה, א' כסלו תש"פ. וכמה פרחים חולקו עד כה? 18,500 לערך, כמעט 20,000 בגבעתיים, תל אביב, רמת אפעל, רמת גן.

ומה הצפי? הביקוש כאמור רק הולך וגדל, להתפרס בכל הארץ והעולם. אין לנו גבולות ולא גדרות. רוצים להגיע לכל יהודי.

"את חייבת לשמוע סיפור", קוטע אותי דוד ומספר שהרב בבודפשט עושה ימים כלילות לשמור על הזהות של היהודים שמה. הם לומדים בבתי ספר וגנים עם גויים ואין להם מושג ביהדותם, אז הוא עורך להם בימי שישי קבלת שבת שכוללת גם קידוש, ואמר שישמח מאד להתחיל גם לחלק להם פה רך לשבת. דוד אמר לו שגם פה בארץ הדבר מאד זהה והרב מבודפשט לא הבין למה הדברים אמורים. למה הכוונה שאל, ודוד ענה שאם בגני ילדים ובבתי ספר לומדים על החג של ימח"ש ושמים את העצים קבל עם ועדה בלי שום בושה אין זה שונה בכלל גבעתיים ובודפשט, למעט המרחק הגיאוגרפי. לכן שמנו דגש חזק להגיע לכל יהודי בארץ ובעולם.

אנשים שומרים את הפרח והולכים אתו לכל מקום מסתברא, אישה שהלכה ללדת לקחה עמה את הפרח שקבלה שבועיים לפני, והצוות הגיע למחלקת היולדות ושהיא הופתעה מאד והתחילה לבכות באומרה שהפרח הישן עדיין מסתובב אתה לכל מקום.

אישה אחרת, עולה מליטא בכתה ללא סוף כשקבלה את הפרח. כשנשאלה מדוע ענתה שמעולם לא נתקלה במחווה כל כך יפה שמרגשת ופותחת את הלב. נתינה בחינם ובאהבה רק בגלל שאנחנו יהודים.

וכן! יהודים צמאים לנתינה, לאהבה, למהות, ליופי ובעיקר לשבת!

באחד מרחובות גבעתיים במספרה חילק בחור פרח לאישה מבוגרת הנושקת כמעט לגיל 80, היא התייפחה מבכי, וזה היה מצב מביך לכשנרגיעה שאל אותה מדוע בכתה, ענתה שזה מזכיר לה את הבית, בית הילדות של הוריה, הילדים הנכדים – זה נגע לה בלב ופתח את הנשמה.

"אין שום רשעים בעם ישראל" – כל יהודי רוצה את הקרבה לשם יתברך והנשמה היהודית כוספת לקרבת השם יתברך ולשמירת תורה ומצוות והשבת, רק מבקשת תנו לי את ההזדמנות..

"יש רעיון לדו שיח?" אני שואלת בסקרנות, והתשובה של תמיר מפתיעה לא פחות, "זה בא מאליו, הוא לא נוצר מאין, כי הוא כבר קיים ונמצא. קיים בתוך הלבבות של אנשים ורק מחפש לצאת כי אנשים מרגישים לא נעים לדבר על דת ועל יהדות. אנשים כאילו מתביישים או מפחדים לפתוח שיחה בנושא, אבל בתוך תוככם הם צמאים ועורגים לזה. המטרה מושגת בכך שנוצרת קרבה, ואנחנו חשופים את הזהות היהודית בכל יהודי, מתירים את הקשר ופותחים את הלב, וזה בעיקר גם נותן גושפנקא לאנשים להיפתח ולדבר. אנשים מספרים סיפורים. כמו למשל דודה שלי הייתה חרדית, אני קצת שומרת אבל קשה לי ואני מתנדנדת, אני צריכה ליווי".

פתאום, או שלא, אנשים מבקשים עזרה סיוע והדרכה איך להדליק נרות, מה לברך על היין, איך להתחיל לשמור שבת, רואים ומבקשים את היופי והמתוק של שבת! זה נכנס להם ישר ללב. אנחנו נותנים את הבמה ואת האפשרות לקבל טעימה מהשבת.

הפרח פותח את הלב. שובר גדרות. מפיל מחיצות. ממיס את הקרירות שבלב. מעלה חיוך על הפנים. את הפרח משקים ומניחים על השולחן וביחד אתו מגיעים גם הנרות והחלה.

אז מה עם בקבוקי יין לכבוד הקידוש אני שואלת, נראה לי מתבקש אחרי רפרטואר כזה עשיר מחייב כורח המציאות גם לחלק יינות.  ושוב, התשובות לאורך כל הריאיון מפתיעות בכוח המוטיבציה והאמונה שבעשייה, "המטרה לעשות קידוש קומפלט, יש את זה בתכנון הקרוב".

ויש רעיון נוסף, ואני כבר speech less, "לפתוח תערוכת שבת קודש. שבה נערוך שולחנות לכבוד שבת ועליה יהיו הפרחים כמובן, חלות, נרות ויין , ברכונים צבעוניים – ואתם, אתם יהודים יקרים רק בואו ותיקחו, והכל בחינם. הכל לכבוד שבת קודש אהובה!". אז מי בא ונוטל?

דוד ותמיר מבקשים למסור לכל עם ישראל שבת קודש מבורכת ומתוקה. ושאין יהודי שלא אוהב שבת. הם מבקשים גם למסור תודה לכל הצוות הנהדר שנרתם ועוזר ימים כלילות ובפרט לבית חבד צפון גבעתיים משפחת ביטון, לאה פרדי, משפחת ויסמן, טליה גק'לין ורינת, שושי וכל הצוות המופלא שבלעדיו זה לא היה יוצא לפועל.

להצטרפות למיזם ולקבלת פרחים לחלוקה לכבוד שבת קודש : 058-5557703

מוקדש באהבה ובהוקרה לכבוד הקדוש ברוך הוא וגם לשבת המלכה שעליה אמר הקדוש ברוך הוא: "מתנה טובה לי בבית גנזי – שבת שמה"