אמת ואמונה

 

העיקר הוא אמונת חכמים, כי העיקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשוב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי, ומה יהיה סופו וכו’. ולזכות לתכלית הטוב באמת, אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזור למקור נשמתו כי אם על ידי החכמים הצדיקים האמיתיים, כי אפילו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על ידי החכמים והצדיקים האמיתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשיו בעוונותינו הרבים, בוודאי אי אפשר לרפאותו בגוף ונפש כי אם על ידי הצדיקים הגדולים והנפלאים באמת, שיודעים לדרוש את התורה בשלמות באמת, ויודעים שורשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה, ויודעים לפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם, הרוצה לגשת אל הקודש, באופן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חולי הנפש והגוף שבעולם.

 

 

 

אני מקנא מאוד איש כשר שקורין "ערליכר יהודי", כי נדמה שהולך בן אדם עם דקין וכרכשות ואיברים כשאר כל העולם ואף על פי כן באמת הוא ענין אחר לגמרי, כי איש כשר יקר מאוד אשרי לו. והעיקר הוא הרצון הכיסופין ואף על פי שאין לצאת בזה כי צריכין להוציא מכוח אל הפועל דווקא. כי על פי כן שאונס רחמנא פטרה עם כל זה זהו למי שרוצה לצאת החוב. אבל צריך שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האונס רק לעשות עבודת ה’ בפועל. אף על פי כן גם זה טוב כשאוחזין בזה שאין רוצין לצאת עם האונס רק שכיסופו חזק ורצונו תקיף מאוד לזכות לעשות עבודת ה’ בפועל. וזה הרצון בעצמו טוב מאוד. ואם אף על פי כן הוא אנוס ואינו זוכה אל העבודה, הרצון הנזכר לעיל בעצמו הוא טוב מאוד.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.