אכילה

 

מי שמזלזל, חס ושלום בנטילת ידיים ואוכל בלי נטילה, הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שכולל כל העוונות שבתורה, ומשם עיקר אחיזת סטרא דמסאבא, זוהמת הנחש, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שחייב מיתה בחינת: כי ביום אכלך ממנו וגו’, ועל ידי נטילת ידיים ממשיך עליו הטהרה מבחינת: ונהר יוצא מעדן, שהוא בחינת הים החכמה, ואז אכילתו בבחינת: מכל עץ הגן אכול תאכל, בחינת אכילה דקדושה, בחינת מן, שמאיר בו הארת הרצון כנ"ל.

 

 

ענה ואמר: הרחמנות של העולם הזה הכל רואין. ובשביל זה הכל רודפין אחר העולם הזה. כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא בזה, קשה לו מאוד ויש רחמנות גדול עליו. וכן מי שהולך עירום ויחף יש רחמנות גדול עליו. אבל מי שיש לו עיניים ורואה את גודל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא, כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערומים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל. כי בעולם הזה כשהאדם עירום בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין (מעיל עליון), אבל בעולם הבא מי שהולך עירום אי אפשר לרחם עליו כלל. כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך הלא הוא רק מלבוש של תורה ומצוות ולזה אין מועיל שום רחמנות. אבל מי שזוכה להתקרב לצדיק אמיתי הוא יכול לרוץ להצדיק וליקח אצלו איזה מלבוש להתלבש עצמו.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.