בנים

 

לא כל אדם זוכה שיהיו בניו צדיקים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל, המאמינים בהשם יתברך ובתורתו, ואביו מחנך אותו מנעוריו לעסוק בתורה ותפילה ולכנוס לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהתוסף על הקיבוץ הקדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד בכל יום ולומר: שמע ישראל וגו’ – הרי זה גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, מאחר שהוסיף נפש להקיבוץ הקדוש של ישראל, וגם אולי יפקון מנה בנין דמעלי (תרגום – יצאו מהם בנים מעולים), שיהיו צדיקים גמורים, ועל כן העיקר – שיראה לחנך את בניו לילך בדרך האמונה הקדושה, כאשר קיבלנו מרבותינו, כמו שכתוב: ושננתם לבניך וגו’ ולמדתם אותם את בניכם וגו’, בפרט לרחקם בכל מיני הרחקות מהכיתות הרעות, שקמו בדורות הללו להעביר, חס ושלום, את נערי בני ישראל מעיקר הדת הקדושה וללמד אותם חכמות חיצוניות ותנ"ך עם הבאורים הרעים וכו’, כמפורסם.

 

 

 

פעם אחת היה מדבר מאמונה, ענה ואמר: "אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד, ועיקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל. רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם העשרים מאמינים".

 

אמנוה חשוב כצדקה, כמו שכתוב (בראשית טו): והאמין בה’ וישבה לו צדקה, ועל ידי זה זוכה לבנים. אמונה בגיטמריא = בנים.  

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.