מקווה

 

על ידי טבילות מקווה נופלים כל השונאים, ונתבטלים כל הצרות והמניעות, שמונעים את האדם מעבודת השם יתברך, כי על ידי טבילת מקווה מבטלים עצמם אל השם יתברך בביטול גמור בבחינת מסירות נפש, שזה עיקר שלמות הרצון שבקדושה, שצריך שיהיה הרצון חזק במסירות נפש – זה בחינת טבילות במקווה. ועל כן כשהוא נכנס ונתעלם בתוך המים ומוסר נפשו אל השם יתברך ומקשר עצמו אליו יתברך בתוקף החשק והרצון אל הקדושה, וזה עיקר כוונתו בטבילתו כדי שיזכה להמשיך עליו על ידי זה רוח חדשה בקדושה, שהוא בחינת רוח אלוקים המרחפת על פני המים, ועל ידי זה הוא זוכה להוציא רוח חדשה בקדושה מכוח אל הפועל. וכשזה קם זה נופל, וממילא נתבטלים מלהוציא הדברים שבקדושה מכוח אל הפועל. וזה מרומז במקרא שכתוב (ירמיה יז): "מקווה ישראל ה’, כל עוזביך יבושו וסורַי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים חיים".

 

כתוב בספרים: שאי אפשר להחזיר הנשמה כי אם על ידי טבילה במקווה.

 

 

 

ועוד בנושא הלימוד: – רבי נחמן לא היה מצווה לחזור תיכף על לימודו, רק רצונו תמיד היה ללמוד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות ואחר כך יתחיל פעם שניה ויגמור אותו כולו וכן פעם אחר פעם.

 

וגם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכים ללמוד כל כך בכל יום, כי גם אם אינו זוכה ללמוד כל כך, אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת. וגם כבר סיפר מזה שיכולים להיות איש כשר אף על פי שאינו למדן כלל. רק בעל השגה אין יכולים להיות כי אם כשהוא למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות. אבל איש כשר וצדיק גמור יכולים לזכות אפילו מי שהוא איש פשוט לגמרי: "ולא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבטל ממנה" (פרקי אבות ב).