מועדים

 

בראש השנה הקב"ה מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות, כל אחד כפי מקומו, ועל ידי זה אנו נכנסים באמת לכף זכות עד שאנו זוכים על ידי זה לצעוק להשם-יתברך מעומק הלב ולשוב בתשובה לפניו, ואחר כך, בהושענא רבא, בסוף סוכות – על ידי שזכינו לשבת בסוכה, שהיא בחינת כסא הכבוד, מקומו של עולם, על ידי זה אנו זוכים כל ישראל לקבל הארה משם, עד שכולנו זוכים בבחינה זאת לקיים: ‘אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו’, ולדעת לדון את הכל לכף זכות, אפילו את פושעי ישראל, עד שנזכה להכניס כולם לכף זכות ולהאיר בהם ההארה של ראש השנה, דהיינו שכולם ימצאו תמיד פתח ודרך אל התשובה בכל מקום שהם בכל עת ובכל זמן.

 

ועיקר הפתח והדרך הוא לצעוק תמיד לקב"ה מעומק הלב, יהיה איך שיהיה, ואל לאדם לייאש עצמו מן הצעקה לעולם, שזה בחינת ריבוי הצעקות, שמרבים לצעוק בהושענא רבא כמה וכמה פעמים: הושענא. וכן נשארים ערים כל הלילה וקוראים ספר תהילים, שהוא מלא צעקות וזעקות ושוועות לבורא עולם, עד אשר לא נמצא שום אדם שבעולם, שלא יוכל למצוא את עצמו בספר תהילים, הכולל כל באי העולם בכל הדורות ובכל המדרגות שבעולם, עד תכלית המדרגה התחתונה מאוד, ומעורר את כולם לשוב אל הבורא יתברך, כי תהילים מסוגל לתשובה. ובהושענא רבא אנו ממשכים את הדרך הנפלאה הזו, שיזכה כל אחד מישראל על ידי קדושת ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות לדון את הכל לכף זכות ולהכניס דרכי התשובה בכל אחד מישראל, דהיינו לומר תהילים ולצעוק לבורא יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה.

 

 

 

עיקר הכוונה להמשיך אל האתרוג שהוא בחינת מלכות, הם המוחין שבגוף דהיינו החסדים שבוי"ו קצוות, אך אי אפשר שיתנו הארה אל האתרוג כי אם על ידי שמקבלים הארה משורשי המוחין, דהיינו משורשי החסדים שבדעת שזהו סוד הניענועים (של ארבעת המינים בסוכות). נמצא שעיקר הארת האתרוג בחינת מלכות על ידי שנתרבים ומאירים את המוחין הנ"ל, שעל ידי זה נמשך אליהם הארת המוחין שבראש. וזו הבחינה היא של: "והנה הנער בוכה" – רק שם הוא נער ממש ונשאר מוחו כנוס בעצמות ולא עלה למעלה אל המוח, וכאן בקדושת הארת האתרוג, על ידי שממשיכים בכוונה הארת המוחין שבראש לתוך בחינת הגוף, ונתרבה ומאיר המוחין שבגוף ומשם נמשך המוחין אל האתרוג.

 

וזה בחינת סוכה – "כי נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא) – אהבה זה בחינת ימין, חיבוק יד ימין הוא בחינת סוכה, וזה נעשה על ידי בחינת: נער ישראל, נער בוכה כנזכר לעיל.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.