תפילה

 

יעקב אבינו עליו השלום, זכה בגודל קדושתו להוריד את עצמו לעומק הנפילות של כל ישראל בכלל ובפרט ושבכל דור ודור עד עקבות משיחא, ועל כן תיקן תפילת ערבית, שהוא בעת החושך הגמור, כי הוא מאיר בלב ישראל, שאפילו בתכלית החושך הגמור צריכים להתחזק גם כן לעסוק בתפילה, כי ‘לית רעותא טבא דאיתאבד’, וזה תיקן בעת שזכה לפגוע במקום ההוא, שהוא מקום בית המקדש, ושם זכה להשיג בשלימות עוצם מעלת האיתערותא-דילתתא, שאפילו התעוררות כל אדם, מאיזה בחינה ומדרגה שהוא אינו נאבד לעולם, כי הצדיק האמת, בחינת יעקב, משגיח על זה ומקבץ ומאסף הכל ובונה מזה בניינים נפלאים. על כן תיקן תפילת ערבית, שאפילו בחשיכת הלילה ובאפילה ממש יתעורר האדם להתפלל ולצעוק אליו יתברך בבחינת (יונה ב): "מבטן שאול שיוועתי", כי גם צעקה מהשאול תחתית אינו נאבד לעולם.

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: פעם אחת בא לפניו איש אחד מאנשיו שהיה לו חולי וכאב גדול ידו, עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל. והיתה ידו תלויה בצווארו כדרך החולים בידיהם, ולא היה יכול בשום פנים ואופן להורידה, כי היה חוליו וכאבו גדול מאוד. והיו מדברים לפני רבנו ז"ל שהוא (החולה) צריך לשתות סאלץ ( שהם מי מלח המנקים את הדם) ולקבל רפואות. והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות.

 

ביום השבת בשעה שהיה יושב על השולחן בסעודת שחרית, ענה רבנו ז"ל ואמר לאותם היושבים סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה. והשיבו: כן. וכפל את הדברים ודיבר מזה קצת אם יש לו אמונה, והשיבו: כן.

 

אחר כך ציווה רבנו פתאום את האיש החולה שיוריד ידו. ונבהל האיש מאוד וכל העם נבהלו ונשתוממו כי היה דבר תמוה מאוד מאוד, כי זה האיש היה חולה בידו זמן רב שאינו יכול להוריד ידו, ועכשיו יורדינה פתאום?

 

אבל תיכף שציווה רבנו ז"ל, גָּזַר אומר ויָקם, ותיכף לקחו ממנו המטפחת שהיתה ידו תלויה עליה בצווארו והורידו ידו תיכף. והיה גם מפורסם לעין כל שנתרפא ידו תיכף באותה השעה, ותיכף חזרה ידו לבריאותה ואיתנה כשאר כל העולם עד היום הזה.

 

כאלה וכאלה נראו ממנו כמה מופתים נוראים לפרקים, אך בעת שהיה עניין האיש הנ"ל באתי אליו וסיפר לי קצת מעניין זה, והיה לרבנו איזה מיחוש וחולי. ואמר אז שבכל עת שהוא עושה איזה דבר מופת, יש לו יסורים אחר כך תמיד, ואמר שבכל פעם שהוא עושה איזה דבר הוא מבקש מהשם יתברך שישתכח הדבר.

 

אך אין רצוננו לספר מופתים מרבנו ז"ל, כי לא באלה תהילתו. גם כי היה אסור במופתים כאשר היה מובן מדבריו שלא הותר לו לגלות מופתים. ועל כן לא נראו ממנו כי אם קצת מופתים ועתידות. אף על פי שבאמת היה יודע בבירור כל העתידות אפילו מה שיהיה לזמן רחוק, כפי שהיה נראה לעין כל מי שהסתכל היטב על דבריו, אף על פי כן הכל היה בהצנע ובהעלם גדול.

 

        

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.