תפילה

                 

השם יתברך הוא טוב ומיטיב כל כך, וכל יכול ועושה חסד עם כל העולם בכל עת, מכלכל נותן חיים וכו’, אם כן מאין בא זה שלפעמים נתעכב השפע? בודאי צריכים להאמין שהוא רק בשביל הטובה הניצחית, ועל כן מוזכר בתפילת ‘שמונה עשרה’ כמה פעמים עניין תחיית המתים בסמוך לעניין הפרנסה, כי בעניין הפרנסה מתעקם לב האדם ביותר וקשה לו בכל פעם על עיכוב הפרנסה, על כן צריכים להזכירו בענין זה ביותר, שכל הפרנסה והכלכלה שמכלכל הקב"ה את האדם – הכל הוא בשביל טובתו הניצחית אחר תחיית המתים, ומחמת סיבה זו עצמה מתעכבת הפרנסה לפעמים בשביל טובה זו.

לאחר ברכת תחיית המתים בתפילת ‘שמונה עשרה’ אומרים את הברכה של הקדושה וברכת אתה קדוש, וזה בחינת עצם התכלית, שיזכו כל ישראל לאחר התחייה שיקדישו שמו יתברך בכלל כל הקדושים אשר יהללוך סלה. ואחר כך שכבר סידרו שיבחו של מקום והודיעו, שכל מה שעושה השם יתברך הכל לטובה, מתפלל האדם על צרכיו, וגם בעניין זה מתפללים תחילה על התכלית: על דעת ותשובה וסליחת עוון, ואחר כך מתפללים על צרכי הגוף, אבל כל כוונתנו גם בזה רק בשביל התכלית, כי אנו יודעים ומודים, שהקב"ה כל יכול, וכל מה שעושה עימנו –  הכל לטובה, רק אף על פי כן רצון הבורא, שנתפלל לפניו על צרכינו בכדי לעשות כלים כדי לקבל את השפע בשלימות. והעיקר – רק בשביל התכלית הניצחית, ועל כן אנו אומרים קריאת שמע קודם התפילה, כי על ידי קריאת שמע אנו נכללים באחד, ואז דווקא יכולים להתפלל.

 

 

 

 

רבנו אמר שהוא יודע כל מה שחטא האדם. ואמר: "עיני ה’ אל צדיקים", כלומר שהצדיקים יש להם עיני ה’. ועל כן בודאי הם יכולים להסתכל בעיני ה’ ולדעת כל מה שעבר האדם. ולכמה בני אדם גילה ואמר להם כל מה שעברו.

 

ובעניין אחר: אמר שקל יותר לתת עצה לאחרים מאשר לעצמו. כי כשהאדם צריך עצה, קשה לו מאוד. כי בתחילה חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות שצריך לעשות ולהתנהג כך, ואחר כך כשנגמר בדעתו דרך זה, בתוך כך חוזר ועולה במחשבתו סברה אחרת, ובזה חוזר וסותר כל דרך העצה וההנהגה הראשונה שהיתה בדעתו, ויש לו הוכחות וסברות רבות כל כך להיפך ממש.

 

אשרי הזוכה לעצה שלימה ונכונה מהשם יתברך, באופן שלא יאבד עולמו בחינם חס ושלום.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.