גאות וענווה

 

עיקר פגם הגאווה הוא במוח, כלומר שרוצה להמשיך את המוחין לתוך מלכות הסיטרא אחרא, שהיא הגאווה, כי נדמה לו שכבר השיג איזה שכל והוא למדן או מקובל וצדיק, עד שראוי לו למלוך ולהשתרר. והתיקון לזה הוא, לבטל ולסלק המוח לגמרי ולקבל על עצמו עול מלכות שמים בתמימות ובפשיטות ובאמונה שלימה, בלי שום חוכמות כלל, ועל ידי זה זוכה אחר כך לקבל מוחין גדולים וקדושים באמת.

 

עיקר התשובה היא לשוב מהגדולת, הגאווה, כי מזה באים כל החטאים, חלילה. כדי לשוב מהגדלות צריך האדם להשפיל עצמו ולהרגיש שיפלותו ופחיתותו באמת. כי עיקר התשובה היא ההכנעה והשיפלות ולב נשבר לפני השם יתברך – ועל ידי זה השם יתברך מוחל לו על כל החטאים ונתבטלים מהאדם כל הדינים.

 

כי על ידי התמימות והפשיטות ואמונה שלימה, זוכה האדם לעלות למעלה מבחינת המוחין והחוכמה, ולקבל משם מוחין גדולים וחדשים, ולגלות מלכותו יתברך לעין כל בדעת שלימה.

 

 

 

פעם סיפר רבי נתן משל, וכך אמר:

 

"למה אני דומה? לאיש אחד שעשה כרוז בכל העולם ובו נאמר: ‘מי בכם כל איש מנוגע שיש לו חולי – יבוא אלי וארפא אותו’ – ורצו כולם אליו. ואמר לאחד מהם: מה כואב לך? השיב לו האיש: הראש. אמר לו: לי כואב כפלי כפליים ממך. ושאל אדם נוסף: מה כואב לך? והשיב לו מה כואב לו. ענה לו: לי כואב כפלי כפליים ממך.

 

וכן לכל אחד ואחד שאל על מחלתו, והשיב כי הוא סולב מכל מחלה ומחלה של כל אחד ואחד מכל באי העולם, אולם אצלו היא בכפלי כפליים. והוסיף: לכן שלחתי את הכרוז הנ"ל, כי אני ידעתי מרופא אחד גדול במעלה, שיכול לרפאות גם אותי מכאבי העצום. ומכל שכן, שיכול הוא לרפא אתכם, שכאבכם ומחלתכם קטנים מכאבי.

 

והנמשל: כל מגמתו של רבי נתן היתה בסיפור המשל הנ"ל, היא רק לגלות מי הוא הרופא באמת, ולא בגלל שהוא חושב את עצמו לגדול מכל בני העולם. אלא אדרבא, מכיון שכאבו וחוליו עצום וכפול כפליים משאר באי העולם, הוא חתר וחקר עד שמצא את הרופא הגדול הזה, ועכשיו הוא רוצה להטיב עם אחרים, לכן שלח את הכרוז.

 

 

 

פעם אחת אמר רבנו:

 

"שלושה דברים פעלתי אצל השם יתברך:

 

דבר ראשון – את הגדלות כבר שיברתי מכם, איך שתתפללו יאמרו: ‘איי, הוא חסיד ברסלב’.

דבר שני –  עבירה לא תדבק בכם, אפילו כשתעשו אותה היא תהיה ללא ידיים ורגליים.

דבר שלישי –  מפורסמים של שקר לא תוכלו להביט בפניהם.

 

למה? כי אתם כבר טעמתם מהיין ההונגרי!"…

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.