המתנה

 

שורש בחינת המתנה נמשך מבחינת האוצר מתנת חינם, שהוא בחינת החסד חינם שעל ידו היה קיום העולם קודם מתן תורה. וכן עכשיו בשעה שהאדם בטל מדברי תורה מחמת ההכרח, או גם אנשים פשוטים לגמרי שרחוקים מהתורה, הם מקבלים חיותם רק מזאת הבחינה, על ידי האיש פשוט הגדול שהוא צדיק. רק מחמת שבאמת גם אז קודם מתן תורה היתה התורה מציאות, רק שהיתה בהעלם עדיין, ועיקר קיום העולם אז על ידי החסד הנ"ל היה רק בשביל שצפה השם יתברך שעתידין ישראל לקבל התורה ולהוציאה מהעלם אל הגילוי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: כל העולם היה תלוי עד שישי בסיון שקיבלו התורה, שעל ידי זה נתבסס העולם, כי עיקר קיום העולם על ידי התגלות התורה.

 

על כן כותבים בשטר מתנה: "כתבהו בשוקא וחתמהו וכו’, כי היכי דלא להווי מילתא דטמירתא", כדי לפרסם ולגלות כי גם שם בבחינת מתנה התורה נעלמת בהעלם והסתר, ועיקר קיום המתנה על ידי אותיות התורה, שהם הכוח והחיות שבכל דבר כנ"ל, שעל ידם עיקר הזכות שזוכה אחד מחברו, רק כל זמן שהן בהעלם, אזי אין להמתנה קיום, כי כל זמן שהתורה בהעלם, אין להעולם קיום, בבחינת: "ראה שאין העולם מתקיים", כי עיקר קיום העולם על ידי התגלות המתנה בפרסום ולא בהעלם.

 

סיפר רבי ברוך חתן רבי געציל ז"ל, שהלך פעם באמצע הלילה לציון רבנו, והיה זה ליל חורפי קשה כשהכל היה מכוסה במעטה שלג, עד שלרוב השלג כוסה לגמרי פתח בית ציון רבנו.

 

ועמל רבי ברוך הרבה כדי לפנות את השלג כדי שיוכל לגשת ולפתוח את בית הציון, כי זמן מסויים היה מונח אצלו המפתח של הציון, ועליו היה מוטל לפתוח את בית הציון מדי לילה.

 

כשהתקרב לפתח הציון הבחין בגוש שלג מתנועע, כשהתקרב סמוך יותר הבחין שרבי ישראל טרהאוויצער ז"ל הוא העומד ומתפלל, ורוב השלג שירד התאסף על גופו ונערם.

 

השתומם מאוד רבי ברוך ושאל את רבי ישראל שכבר היה אז זקן ובא בשנים: "רבי ישראל! מדוע הינך ככה חשוף בקור מקפיא כזה, הרי אפשר לקפוא כך".

 

ענה לו רבי ישראל: "וכי כשאגיע לעולם האמת אל רבנו ויהיה שם הפתח סגור לפני ולא יתנו לי לגשת לרבנו, האם אלך?! אחכה עד שיפתחוהו"…

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.