ממון

 

צריך כל אדם להיזהר מאוד ולשמור ממונו וחפציו כבבת עיניו. כי אף על פי שתאוות הממון מגונה מאוד, אף על פי כן, ואדרבא, מחמת זה העניין שתאוות הממון מגונה כל כך ויש סכנה גדולה ועצומה כשיוצא לשוק בשביל פרנסתו, שלא יפול לתאוות ממון. למרות זאת, מוכרח האדם לצאת במר נפשו לשוק כדי לקבל פרנסתו, על כן זה הממון שכבר הרוויח בהשגחתו של הבורא יתברך, בודאי צריך לשמור עליו מאוד מכל הפסד והיזק ואבידה, חלילה, מאחר שכבר סיכן נפשו בגשמיות וברוחניות בשביל זה. ומי שפוגם בשמירת הממון כראוי, ידע שזה פגם גדול מאוד. לכן חזר יעקב אבינו כל פכין קטנים, וכמו שאמרו חז"ל: צדיקים חביב עליהם ממונם.

 

סיפר רבי אברהם בן רבי נחמן משל לעניין שיגעון הבלי העולם הזה.

 

משל לאיש אחד שנחרץ משפטו למיתה, וכבר נמסר לידי התליין, והושיבו אותו בעגלה עם סוסים יחד עם התליין המוציא את המשפט לפועל, וזה האדם שנחרץ דינו יודע שאין כבר שום מנוס ומפלט להינצל מגזר הדין, ורואה איך שהעגלה והסוסים מתקרבים למקום התליה, ואינם עומדים ונחים אף לרגע אחד, וכל רגע הוא מתקרב למקום ההריגה – יכול להיות שהדבר יקח דקה, שעה או שנה, אולם רואה בבירור שהוא מתקרב למקום התופת. והנה, גם אם היה רואה בדרכו לשם איזו הצגה מצחיקה, בודאי לא היה נותן ליבו אליה.

 

כך הוא הנמשל אצל כל אדם, שכל אדם יודע שבסופו של דבר יהיה מוכרח למות, ושני הסוסים הם היום והלילה הרצים ושטים ופורחים, ואינם עומדים כהרף עין, וכל נחמתו הוא רק שאינו ידוע אם קרוב יומו, אולם יודע בוודאות שהוא רק הולך וקרב ליומו, ואם כן מן הראוי שיכין לו צידה לדרך ולא יבלבלו אותו הצחוק והשטויות של התאוות ויכין לעצמו צידה לדרך.