רע עין

 

עיקר אחיזת הסיטרא אחרא, שהוא מחלוקת דסטרא אחרא, הוא ממחלוקת שיש בישראל בינם לבין עצמם.  מכיון שיש, חס ושלום, ביניהם מחלוקת, ומסתכל כל אחד על חברו לרעה מחמת האמת שלו, כי כפי דעתו אין טובה בעיניו האמת של חברו, ועל ידי זה כל ריבוי המחלוקת שבעולם, ומשם אחיזת הסיטרא אחרא להכניס עין רעה ולהזיק, חלילה.

 

וזה בחינת מה שאסרו רבותינו לעשות חלון או פתח כנגד חלונו או פתחו של חברו, כי האמת הפשוטה של רוב בני האדם אינה ברורה וזכה עדיין כל כך עד שיהיה מאיר בעצמו, רק שהוא בבחינת חלון ופתח שדרכם נכנס האור. אבל אסור להסתכל על ידי החלון שלו, שהוא בחינת האמת שלו, בחלון חברו, שהוא בחינת האמת של חברו, כי יכולים לבוא על ידי זה למחלוקת, ומשם כל ההיזקות שבעולם.

 

ועל כן אפילו בלעם הרשע, שהיתה לו עין רעה מאוד, כשראה שאין פתחי אוהלי ישראל מכוונים זה כנגד זה, בכדי שלא יסתכלו אחד בחברו ביותר, על ידי זה לא היה לו כוח להזיקם בעינו הרעה, והתחיל לברכם.

 

 

 

רבי נחום קהאן, בן רבי שלמה-נתן (רבי שלמה-נתן היה תלמידו של רבי נתן, ואף הוא היה בן לאחד מתלמידי רבנו), היה גר בטעפליק והיתה לו שם חנות.

 

כמה מאנשי שלומנו נהגו להיפגש בחנותו מידי יום באמצע היום בעת ששוק הקונים היה חלש, כדי ללמוד ולדבר יחד בעבודת השם יתברך, והיו סוגרים את תריס החנות מבפנים, ואף רבי אלטער טעפליקער היה מזדמן לשם, וכך קבעו לעצמם סדר לשיחת חברים.

 

בצעירותו נמשך רבי נחום קאהן להשכלה, כשאר צעירי העיר שרבים מהם ירדו מדרך התורה, על ידי משכיל אחד בעל בית מרקחת. ורבי נחום שהיה בעל כישרון, השקיע בו הרוקח הרבה שעות כדי לצרפו אליו. אך בעזרת חסדיו של הבורא בדיוק באותו זמן פגש רבי נחום צדיק אחד מאנשי שלומנו, והוא אשר הצליח להוציאו מדרך קלוקלת זו, ונעשה לחסיד ולעובד ה’ גדול.

 

רבי נחום נפטר בליל א’ של סוכות לפנות בוקר, וכל הלילה עמד וציפה בכליון עיניים שיאיר כבר היום ויוכל לקיים את מצוות נטילת ארבעה מינים, אולם לא זכה לך.

 

זמן קצר לפני פטירתו, אמר לאחד מאנשי שלומנו: "הצצתי לפעמים בספרים חיצוניים, אם למדתי כפי הנצרך בספרי רבנו ז"ל – איני יודע, אולם היכן שהזהירנו רבנו לבלי ללמוד ולהביט (בספרי ההשכלה) – את זה אכן קיימתי".

 

והשאיר אחריו בנים כשרים שהלכו בדרכו הטובה.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.