דיני כוונה במצוות , קריאת שמע בדיקדוק וכוונה

  

א. דעת רוב הראשונים שאם מתכוין להדיא שלא לצאת ידי חובה, לכולי עלמא אינו יוצא ידי חובה. ויש מי שאומר שיוצא ידי חובה בעל כרחו. אך לית מאן דחש להא. ואין חילוק  בזה בין מצווה התלויה במעשה למצווה התלויה בדבר.

 

 

ב. כשקורא קריאת שמע ויכוין (קודם שיתחיל הקריאה) שהוא בא לקיים מצוות עשה לייחד שמו יתברך, ויקרא אותה באימה ביראה וברתת ובזיע.

ג. אם לא כיוון פירוש המילים אף בפסוק הראשון, לא יצא. ולכן יפסיק את קריאתו בסיום איזה פסוק, וימתין כדי הילוך ד’ אמות, ויחזור לפסוק ראשון. ויש אומרים שצריך לסיים הפרשה שהתחיל, וגם צריך ליזהר בה שלא לקרוץ בעיניו וכו’, כדין הקורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובה. אף על פי שהוא חוזר וקורא הפרשה שנית. ומהדין מותר אז לקרוץ בעיניו, אלא שבלאו הכי נכון שלא לסיים את כל הפרשה, מחשש הפסק.

ד. בפסוק שמע ישראל יאמר כל שתי מילים יחד, שמע ישראל, ה’ אלוקינו, ה’ אחד. ואומר פסוק זה בקול רם, כדי לעורר הכוונה. וגם השליח ציבור ישמיע קולו בפסוק ראשון, כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד.

ה. נוהגים ליתן יד ימין על העיניים בקריאת פסוק שמע ישראל, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שימנע ממנו לכוין. ואין צריך להסיר המשקפיים בעת שנותן ידיו על עניו בקריאת שמע.

ו. באמירת אחד יש לכוין באל"ף שהוא אחד, ובחי"ת שהוא יחיד בז’ רקיעים ובארץ והדל"ת רמז לד’ רוחות השמים, ולעתיד לבוא שכל העולם יאמרו שהוא אחד. וצריך להאריך מעט באות חי"ת של אחד, כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ, שלזה רומז החטוטרת שבאמצע גג החי"ת. וכן יאריך קצת בדל"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו, ומושל בד’ רוחות העולם, ולא יאריך יותר מכשיעור זה. ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה, מעלה ומטה לד’ רוחות, כדי לעורר הכוונה בזה.

ז. ידקדק בדל"ת שלא תהא כרי"ש. ולא בחי"ת, ולא יאריך באל"ף.

ח. ידגיש אות יו"ד של שמע ישראל, שלא תבלע ושלא תראה אל"ף, וכן יו"ד של ויהיו דלא לשתמע ותאו.

ט. אסור לומר שמע ב’ פעמים, אפילו אם לא כיון בראשונה, בין שכופל התיבות, שאומר שמע שמע, בין שכופל הפסוק הראשון. והכופלים פסוק שמע ישראל באשמורת בסליחות וביום הכיפורים בתפילת הנעילה, יש ללמדם שלא יאמרו ב’ פעמים.

י. אחר פסוק שמע ישראל אומרים בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ויפסיק קצת בין פסוק שמע ישראל לפסוק ברוך שם, ובין פסוק ברוך שם לפסוק ואהבת. וצריך להפסיק וליתן ריוח בין תיבת ברוך לתיבות שם כבוד, ויש לגעור במי שסומך ברוך לשם.

יא. צריך להשמיע קריאת שמע לאוזנו. ואם לא השמיע קריאת שמע לאוזנו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו. אבל אם לא הוציא בשפתיו אלא הרהר בליבו בלבד, לא יצא.

יב. יקרא בטעמים וידקדק מאד באותיותיה, ויתן רויח בין הדבקים, דהיינו כל מלה שסופה כמו תחילת המילה שלאחריה, כגון על לבבכם, יתן ריוח ביניהם בכדי שאות אחת לא תיבלע. וכן כל מילה שסופה במ"ם והמילה שלאחריה מתחילה באות א’ כגון וקשרתם אותם, וכיוצא, יזהר באות האל"ף שלא תיבלע.

יג. אם עבר וקרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה, יצא ידי חובה.

יד. יזהר להדגיש אות עי"ן שבתיבת ולעבדו, ובמילת נשבע ה’, שלא יבטאם כאות אל"ף. וכן ידגיש הזי"ן של וזכרתם ושל תזכרו, שלא יראה כאומר ושכרתם או תשכרו. וידקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח.

טו. צריך ליתן ריוח בין וחרה לתיבת אף, שלא ישמע כאומר וחרף. ופסוק זה נוהגים לאומרו בלחש, אך צריך ליזהר שגם פסוק זה ישמיע לאוזנו.

טז. כשקורא פרשה הראשונה של קריאת שמע לא ירמוז בעיניו או בידיו, ולא יעשה שום תנועה, מפני שנראה כקורא עראי. וכן אין לעיין בספר באמצע קריאת שמע. ומי שקרא קריאת שמע ורמז בעיניו, אף שיצא ידי חובה הרי זה מגונה. ויש מחמרים בכל זה גם בפרשה שניה, ועל כל פנים לדבר מצווה לכולי עלמא מותר לרמוז בפרשה שניה.

יז. אם השליח ציבור ממתין לחכם שבקהל כדי שיסיים קריאת שמע, אם החכם נמצא בפרשה ראשונה או שניה לא ירמוז לשליח ציבור להמשיך, אלא אם כן הדבר מפריע לו לכוין בקריאתו. אבל אם החכם נמצא בפרשה שלישית, מותר לו לרמוז לשליח ציבור להמשיך בתפילתו.

יח. ילד קטן המפריע למהלך התפילה, מותר להשתיקו ברמז אף באמצע קריאת שמע או תפילת שמונה עשרה, אך אסור לדבר בפיו כדי להשתיקו אף שמטרידו בתפילתו. ורק ברמיזה או בדפיקה על השולחן, שרי. ואם אין הרמיזה מועלת, והקטן מטרידו, וכן גדולים שהם מדברים ומטרידין אותו, יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם. אך לא יפסיק בדיבור ממש.

יט. מי שנתבלבל באמצע קריאת שמע או תפילת שמונה עשרה, ואינו יודע להמשיך בעל פה, מותר לו לרמוז לחבירו שיביא לו סידור כדי להמשיך בתפילתו מתוך הסידור. דרמיזה לצרוך כזה אינה אסורה באמצע קריאת שמע ותפילה. ואם אין לו מי שיביא לו הסידור, מותר לו לעקור ממקומו וללכת להביא סידור אפילו באמצע תפילת שמונה עשרה, כדי להמשיך את תפילתו מתוך הסידור.

כ. כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. מפני שהוא קורא "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", והוא אינו מניחן, ונמצא כמעיד עדות שקר. ואמנם הקורא פסוק "שמע ישראל" שבסדר הקורבנות, אינו חייב להניח תפילין תחילה, מפני שאינו קורא את הפסוק וקשרתם וכו’. אבל הקורא פרשת שמע קודם תפילה מפני שהוא ירא פן יעבור זמן קריאת שמע, עדי שיניח תפילין תחילה, מאחר שקורא כל הפרשה הראשונה או יותר. ומכל מקום בשעת הדחק כגן שהזמן מצומצם, או שחושש פן על ידי כך יתאחר לבוא לבית הכנסת, יכול לסמוך על הסוברים שכל שמניח תפילין לאחר מכן בו ביום, אין בזה משום "מעיד עדות שקר בעצמו", ורשאי לקרוא קריאת שמע בלא תפילין.