סתירת ומכירת בית כנסת,תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת

 

א. ארצות שבראשם עומדים מנהיגים שיש להם סמכות לעשות כרצונם בעסקי הקהילה, ואין מוחה בידם, אף על פי כן אין להתיר להם למכור בית כנסת של כרכים, דשמא יש אחד בסוף העולם, שהיה משתמש באותה בית כנסת, ואינו מסכים להם. וכל שכן בזמנינו בארצות החופש והדרור, שאין תוקף לועד הקהילה ולגבאים למכור בית כנסת.

ב. בתי כנסת שבמצרים, או שבארצות רחוקות אחרות, שנסגרו על מסגר מחוסר יהודים מתפללים, ואין סיכויים סבירים שיחזרו אליהם לתפילה ולתורה, מן הראוי שגדולי תורה ימנו אנשים נאמנים מיראי ה’ וחושבי שמו שימכרו את בתי הכנסת שבמצרים, על מנת שיבנו במקומם בתי כנסת אחרים במקומות שזקוקים להם לתפילה ולתורה, ובפרט בארץ ישראל. וכל זה לעניין בית הכנסת והרהיטים, אבל ספרי התורה והרימונים והעטרות של ספרי התורה וכו’, אין למוכרם, וצריך לשומרם עד שיתאפשר מצד השלטונות להוציאם למקומות שילמדו ויתפללו בהם. ובינתיים יש לשמור עליהם ולאווררם כדי שלא יבלו.

ג. בתי כנסת שבחוץ לארץ שנהרסו על ידי הגויים, ואין אפשרות לחזור ולבנותם, יש להקל להשכיר הקרקע של בית הכנסת על ידי שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, באופן שישלמו להם דמי השכירות מראש, ובלבד שישתמשו בדמי השכירות לדברים שבקדושה.

ד. בית כנסת שחרבה, ונבנה במקומה בית מרחץ ובית טבילה, ובתי כסא ציבוריים, שלא ברשות הרבנים מארי דאתרא, יש לסתור אותם, ולחזור ולבנות במקום בית כנסת, ולהחזירו לקדושתו.

ה. בית כנסת שרוצים להעביר את חדרי השירותים ולקרבם אל בית הכנסת, כך שהכותל של בית הכנסת ישמש גם לבתי השימוש, יש לאסור בזה, שאין לך ביזיון גדול מזה שצד החיצון של הכותל ישמש לחדרי השירותים. ולכן יש לבנות את הקיר של בתי השימוש במרחק כל שהוא מקיר בית הכנסת בהפרדת ריווח כל שהוא, ויקפידו תמיד שלא יהיה ריח רע נודף לבית הכנסת, וכל שכן בשעה שמתפללים בו.

ו. דירה שהיו מתפללים בה באופן קבוע, כמו בית כנסת, ובהיות ונבנו בתי כנסת סמוך לדירה, התדלדל המניין והדירה היתה סגורה במשך זמן מסויים, מותר למסור דירה זו לשם הקמת כולל אברכים במקום, או הקמת שיעורי תורה לנוער בשעות הערב ובשבתות, ואף מותר לקבל על זה שכר ואין בזה כל חשש.

ז. ישוב שלא היה לציבור ספר תורה, וקראו בספר תורה של יחיד, ואחר כך קנו הציבור ב’ ספרי תורה, אין לאותו יחיד כל טענה שימשיכו לקרות בספר תורה שלו. ומכל מקום טוב שיקראו כל שבת בספר תורה אחר.

ח. מותר לעשות פרוכת לארון הקודש מבגד שהשתמש בו הדיוט, הואיל ופרוכת שלנו יש לה דין תשמיש דתשמיש קדושה. אולם לעשות פרוכת מבגד אישה, אם יהיה מהקהל שמכיר אותה בלבשה את הבגד עליה, יש להחמיר בזה משום הרהור, ואף על פי שאין האישה עוד בחיים, ולכן יש לשנות את צורת הבגד עד שלא יהיה ניכר. ולעשות מבגד הדיוט מפה או מעיל לספר תורה צריך לשנות צורת הבגד ממה שהיה, ואז מותר לעשותו לצורך גבוה.

ט. מותר להניח את המפות של הספרי תורה, וכן את רימוני הספר תורה, בתוך ארון הקודש, ליד ספרי התורה. והוא הדין בזה בספר הפטרות העשוי בגלילה כעין ספר תורה. ומעשים בכל יום שכאשר נמצא בספר תורה טעות או דיבוק באותיות, מחזירים אותו לארון הקודש.

י. מותר להזיז את ארון הקודש ממקום למקום בבית הכנסת, לאחר שיוציאו ממנו את ספרי התורה שבתוכו.

יא. ארגז שמונחים בתוכו ספרי לימוד וכו’, או סידורי תפילה ותהילים, או שמניחים בתוכו טליתות ותפילין, יש מקומות שנוהגים שיושבים על ארגז זה בבית הכנסת, כאשר אין מקומות ישיבה אחרים. ויש לנוהגים כן על מה לסמוך, ואין למחות בידם.

יב. אסור להצניע בתוך ספר, מכתבים וכו’, אלא אם כן עושה כן לסימן וכו’. וכל שכן שאסור להצניע בתוך ספרי קודש שערות הזקן, או מעות. ויש מקילין כשמניח המעות בין הכריכה לספר.

יג. בית כנסת שקיים אצלם מחסור בספסלים וכסאות, ובימים הנוראים אין להם ספסלים לכל הציבור הרב המגיע לבית הכנסת, ורוצים ליקח בהשאלה ספסלים מבתי ההוללות, כמו בית הקולנוע וכו’, יש להקל בזה במקום הצורך.

יד. מותר להשתמש בספסלי בית הכנסת לצורך חול, ולכן מותר להשאילם לאחרים גם אם אין הדבר לצורך מצווה.

טו. ישראל מומר לחלל שבת בפרסיא, הרוצה לבנות בית כנסת, או להשכיר סופר לכתוב ספר תורה לבית הכנסת, מצד עיקר ההלכה אין בזה כל איסור, ומותר לקבל המעות ממנו לבנות את בית הכנסת, או לכתוב הספר תורה. ומה שכתב בספר חסידים להחמיר בזה, אין זה מצד איסור ממש. וכל שכן אם הישראל מומר נותן מעות לצדקה בסתם, שמותר לבנות בית כנסת ממעות אלה, שאף לחומרא יתירא אין לחוש בזה.

טז. מותר לקבל תרומות לבניין בית כנסת, או לישיבה קדושה, גם מבית כנסת של קהילות הרפורמים או הקונסרבטיבים. אולם אם יהיה צורך לרשום שם את שם התורם חרות על לוח שיש בבית הכנסת, בין יתר התורמים, אין לקבל מהם תרומות, ויש להתחמק מלכתחילה מלשלוח להם חוזר לקבלת תרומה.

יז. כספים שנתקבלו מחוץ לארץ כתמורה לבתי כנסת ותשמישי קדושה שנמכרו בחוץ לארץ אין להשתמש בהם לגאולת הארץ, שזו הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, והלכה רווחת בידינו מעלין בקודש ואין מורידין. ויש להעביר כספים אלה לבניית בתי כנסת בישובים בהם חסרים בתי כנסת. ותשמישי קדושה המגיעים מחוץ לארץ העשויים מכסף, אם הם ראויים להמשיך להשתמש בהם כתשמישי קדושה לספר תורה, אין למוכרם אפילו לבניית בית כנסת, אלא ימשיכו להשתמש בהם לספר תורה. ואם אינם ראויים למלאכתם, מותר למוכרם על מנת לקנות בהם תשמישי קדושה וכו’.

 

 

יח. מותר להתקין מכשיר אזעקה בתוך ארון הקודש, שבמקרה של פריצה יוכל להפתיעם על ידי שמיעת קול האזעקה. ואף אם צריכים לחפור ולשבור תוך ארון הקודש לצורך התקנת המכשיר, אין להחמיר בזה, מכיון שהדבר נעשה לצורך שמירת הספרי תורה.

יט. יש אומרים שמותר להצניע בתוך ארון קודש תשמישי קדושה, כמו טלית ותפילין וכו’. דהוי כהיתנו על זה מראש. אמנם לכתחילה יש להניח את הטלית והתפילין בתוך הארון בחלק התחתון, ולא בחלק העליון שבו מונחים הספרי קודש.

כ. מותר להניח לשמירה בתוך ארון הקודש שופר, או יין להבדלה או לסגולה. אך לכתחילה טוב להניחם בארון למטה.