נוסחאות התפילה – סדר הוצאה והגבהת ספר תורה

 

א. במוסף של שבת המנהג פשוט לומר "תכנת שבת",  ולא למשה צוית. וצריך לומר בו "וגם האוהבים דבריה" וכו’.

ב. במנחה של שבת צריך לומר "ומי כעמך כישראל", ולא כעמך ישראל. וסמוך לחתימה יש לומר "וינוחו בו". ומכל מקום האומר שבתות קדשך וינוחו בם, אין מזניחין אותו.

ג. בנוסח תפילת מוסף של ראש חודש יש לומר: זכרון לכולם יהיה, ולא זכרון לכולם יהיו.

ד. בברכת הלבנה נכון לומר: "אלמלא זכו בני ישראל".

 

 

ה. בנוסח הסליחות יש אומרים "מה יתן לך האדם כי ירשע וכי יצדק". ויש אומרים: מה יתן לך אלוקים כי ירשע וכי יצדק. והנוסחא הראשונה יותר ברורה, וכן נכון לומר.

ו. במוסף של ראש השנה אומרים: ועקדת יצחק לזרעו תזכור, ולא לזרע יעקב תזכור.

ז. כשחל ראש השנה במוצאי שבת, מוסיפים בתפילה "ותודעינו" וצריך לומר בסיום: ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשת את עצמך ישראל בקדשתך.

ח. בנוסח כל נדרי צריך לומר: ודי נאסר על נפשתנא מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום.

ט. מה שנדפס במחזורים בוידוי הארוך של יום הכיפורים: לא ענינו ברוך הוא וברוך שמו, יש לדלג זאת, שאין צריך לאומרו. ונכון לומר: אבל אני בער ולא יודע וכו’, כרשע ולא צדיק.

י. כשחל יום כיפור בשבת ראוי שלא לומר קודם קדשנו במצוותיך נוסח "אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה נא במנוחתנו", אלא אם כן יש מנהג ברור בבית הכנסת שכן אומרים. וביום חול לכולי עלמא אין אומרים אותו. ואף בשבת אם טעה השליח ציבור ולא אמרו, אפילו אם נוהגים בבית כנסת זו לומר, אין לגעור בחזן, הואיל וכך הוא מעיקר הדין.

יא. בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, וכן בתפילות המועדים, בנוסח ותתן לנו צריך לומר "באהבה" מקרא קודש גם כשחל בחול.

יב. בתפילות יום טוב שחל בשבת מנהג הרבה עדות לומר לפני סיום ברכת אתה בחרתנו "אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה נא במנוחתנו, קדשנו וכו’". וכשחל בחול מתחילים קדשנו במצוותיך. אך הרבה עדות אינם אומרים  נוסח זה כלל, אפילו כשחל בשבת, ונהרא נהרא ופשטיה. והאומרים אותו בשלוש רגלים כשחלו בשבת, יש להם על מה שיסמוכו.

יג. בנוסח הדלקת נרות חנוכה הנוסח הוא "להדליק נר חנוכה" ולא של חנוכה.

יד. נוסח הברכה השניה "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". ולא כאותם האומרים ובזמן הזה. ומכל מקום האומרים עם ו’ אין מזניחים אותם.

טו. בנוסח ברכת אחרונה של המגילה יש לומר "האל הרב את ריבנו". וחותמים "ברוך אתה ה’ הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ויש מוסיפים "האל הנפרע וכו’". והאומרים כן אינם מזניחים אותם.

 

 

טז. קודם הוצאת הספר תורה בשני וחמישי, אומרים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון אומרים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל קודם אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש ותתקבל קודם אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל פעם ב’ אחר ובא לציון. וביום שיש בו מוסף אומרים קדיש תתקבל קודם קריאת התורה.

יז. פשט המנהג למכור את המצוות לפני פתיחת ההיכל, כדי לחבב את התורה על הציבור. ונהגו למכור את מצוות פתיחת ההיכל, הוצאת הספר תורה, עיטורו ברימונים, והעליות. ואף בשבת ויום טוב נהגו למכור את המצוות, ואין בזה כל איסור של מקח וממכר בשבת ויום טוב. ויש ליזהר בעת מכירת המצוות שלא לדבר דברים בטלים בבית הכנסת. ומה טוב שילמד עד כמה שאפשר, ויעיין בספר שבידו. ומן הראוי שהגבאים לא יאריכו יותר מדאי במכירת המצוות, מפני טורח הציבור, ומי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, נהגו שפותח את ההיכל.

יח. יש שנהגו לקנות הולכת והגבהת הספר תורה לבניהם הקטנים. כדי לחבב עליהם את התורה. ויש שנהגו שהרב הוא המוליך הספר תורה. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים גדול ממצוות רימונים, אין לבן או לתלמיד לפתוח ההיכל כשאביו או רבו עושים מצוות רימונים, אלא אם כן מחלו לו.

יט. כבר פשט המנהג לומר "בריך שמיה" לפני הוצאת הספר תורה, ולא חששו בזה שאומרים "ולא על בר אלהין סמכינא", דהכוונה בזה על המלאכים.

כ. מנהגינו שאין אומרים "בריך שמיה" בעת פתיחת ההיכל בימי שני וחמישי. ורק בשבתות וימי טובים בראשי חודשים, אנו נוהגים לאומרו. ויש נוהגים לאומרו גם בימי חול המועד. ומנהג האשכנזים לומר "בריך שמיה" גם בימי החול.