דין תפילת מנחה בשבת,דין ערבית של מוצאי שבת ועוד

 

א. קודם פתיחת ההיכל אומרים פסוק "ואני תפילתי לך ה’ עת רצון", ונהגו לאומרו מעומד. ומנהגינו לכפול פסוק זה.

ב. הנאנס ומתפלל ביחידות, או במקום שאין בו ס"ת, בכל זאת אומר הפסוק ואני תפילתי.

ג. אף בבית האבל אין לדלג הפסוקים ואני תפילתי, כדי שלא להראות אבילות בפרהסיא בשבת. ורק האבלים עצמם שמתפללים בלחש, יכולים לדלג פסוקים אלה אם ירצו.

ד. מוציאים ספר תורה ואומרים "בריך שמיה", וקורין בו ג’ עולים, י’ פסוקים לכל הפחות מהפרשה הבאה. ואין לפחות מג’ עולים, אף אם השעה דחוקה לציבור. ואפילו אם חל יום טוב בשבת, קורין בפרשה הבאה, ולא בפרשת יום טוב. ואם טעה וקרא בפרשה אחרת, אין צריך לחזור ולקרוא.

ה. אין אומרים קדיש אחר הקריאה בתורה, אלא מחזירים את הספר תורה למקומו, ואומרים חצי קדיש ומתפללים מנחה.

ו. בתפילת מנחה אומרים "אתה אחד", ויש בו חמשים וארבע תיבות כמו בפרשת זכור את יום השבת לקדשו. ואיתא במדרש, שלשה מעידים זה על זה, הקדוש ברוך הוא ישראל והשבת. הקדוש ברוך הוא וישראל מעידים על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת מעידים על הקדוש ברוך הוא שהוא אחד. הקדוש ברוך הוא ושבת מעידין על ישראל שהם יחידים באומות, ועל פי זה נתקן "אתה אחד".

ז. כבר ביארנו לעיל שנכון יותר לומר בתפילת מנחה וינוחו בו. ומכל מקום הנוהגים לומר וינוחו בם, יש להם ע"מ שיסמוכו, אך צריך שיאמרו שבתות קדשך וינוחו בם, בלשון רבים.

ח. אומרים מעומד צדקתך צדק וגו’, וכתב רב שלום גאון, שהטעם לזה שנתקן לאומרו על פטירת משה רבינו באותה שעה, וראוי לכל בעל נפש להאנח על מיתת הצדיקים בשעה זו.

ט. מנהגינו לומר תחילה צדקתך כהררי אל, ואחריו וצדקתך אלוקים וגו’, ואחריו צדקתך צדק לעולם, כפי המסודר בתהלים. וכן נהג האר"י ז"ל. ומנהג האשכנזים לומר תחילה צדקתך צדק לעולם, ואחריו וצדקתך אלוקים וגו’, ואחר כך צדקתך כהררי אל.

י. אם חל שבת ביום שאילו היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים, אין אומרים צדקתך צדק.

יא. אחר קדיש תתקבל אומרים מזמור "הללויה אודה את ה’ בכל לבב", והטעם לאמירת מזמור זה, יש אומרים שהוא במקום ההפטרה שנהגו לומר בזמנים קדומים במנחה של שבת מתוך הכתובים, וכאשר בטלה אמירת ההפטרה התקינו לומר מזמור זה שבכתובים. ויש אומרים שמזמור זה בא במקום שיר של יום שהיו הלוים אומרים על הדוכן בקרבן מנחה של שבת.

יב. יש אומרים שאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת, שאז חוזרות הנשמות לגיהנם. וכל זה הוא דוקא במים שבנהרות, אבל שבבית מותר. וכל שכן שאר משקים שמותר.

 

 

יג. ראוי ונכון לאחר מעט את תפילת ערבית של מוצאי שבת, כדי להוסיף מחול על הקודש. ואפילו במקומות שנוהגים להתפלל ערבית בימות החול מבעוד יום, במוצאי שבת ראוי לאחר תפילת ערבית. אך אין צריך להמתין מלהתפלל ערבית עד שיגיע זמן רבינו תם [גם לנוהגים להחמיר כדעת רבינו תם].

יד. המנהג לומר מזמורים קודם תפילת ערבית, וכגון מזמור "לדוד ברוך ה’ צורי" ועוד. ומותר לומר מזמורים אלה אף לאחר צאת הכוכבים, ואין בזה כל חשש, שאף שאין לקרוא תהלים בלילה קודם חצות, במוצאי שבת וברבים, אין לחשוש. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, ולכן אין צריך לבטלו. ובפרט שיש מנהג שלא לקבוע לימוד תורה באותה שעה, שהוא זמן פטירת משה רבינו, וחיישינן פן יבואו לידי שיחה בטלה ובבית הכנסת. [ומכל מקום בודאי שאין איסור לקבוע לימוד בשעה זו]. ולכן אין לבטל המנהג לומר מזמורים בעת זו.

טו. מי שהוא אנוס, יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד. אבל לא יברך על הנר ועל הבשמים, וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים. ולכתחילה אין ראוי לעשות כן, ורק מי שנפטר לו אחד מקרוביו בשבת, ינהג כאמור, שיתפלל ערבית של מוצאי שבת ויבדיל מבעוד יום. ואם לא הבדיל קודם צאת השבת, אינו יכול להבדיל במוצאי שבת, כל זמן שעדיין לא נקבר המת. ולכן אם המת נקבר במוצאי שבת, יבדיל אחר הקבורה.

 

טז. צריך ליזהר מאד מלעשות מלאכה עד לאחר צאת השבת. ויזהר שלא יעשה מלאכה עד שיצא הספק מלבו, שכבר הגיע זמן צאת הכוכבים.

יז. זמן צאת השבת בכל ערי הארץ הוא כעשרים דקות אחר שקיעה השמש. והמחמירים מוסיפים מחול על הקודש עד כחצי שעה אחר השקיעה. וזמני צאת השבת המתפרסמים בלוחות רבים, אין להם כל יסוד בהלכה, שאינם לא לפי שיטת הגאונים [שלדעת מרן הוא י"ג דקות וחצי בשעות זמניות. ולדעת האומרים שהמיל הוא כ"ד דקות, ומן צאת הכוכבים הוא י"ח דקות אחר השקיעה בשעות זמניות]. ולא לפי שיטת רבינו תם. שסובר שזמן צאת הכוכבים הוא שבעים ושתים דקות אחר השקיעה בשעות זמניות.

יח. אולם ראוי ונכון שכל ירא שמים וחרד לדבר ה’, יחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה עד שיעבור שיעור שבעים ושתים דקות [בשעות זמניות], אחר השקיעה שלנו, כדעת רבינו תם ודעימיה. ומצוה רבה לפרסם דבר זה ללומדים ויודעי ספר המחזיקים בתורת ה’. ואף על פי שכבר פשט המנהג בכל המקומות להקל בזה כדעת הגאונים, הסוברים שאחר י"ג דקות וחצי [בשעות זמניות], מהשקיעה הוא כבר לילה, וכן המנהג פשט ברוב המקומות, מכל מקום טוב ונכון להחמיר בזה, מאחר שכן הוא דעת מרן השולחן ערוך. ומי ששומר זמן רבינו תם רשאי לומר לחבירו שאינו מקפיד על זה, לעשות לו מלאכה, אף מלאכה האסורה בשבת מן התורה.

יט. יש אומרים שבאיסורי שבות דרבנן אין צריך להחמיר שלא לעשותם אחר צאת הכוכבים, קודם שיגיע זמן רבינו תם, שרק במלאכות האסורות מן התורה ראוי להחמיר ולהמתין לזמן רבינו תם. ויש חולקים. ובמקום צורך גדול יש להקל. ולכן מותר לנסוע ברכב במוצאי שבת, קודם שהגיע זמן רבינו תם, כשהנוהג ברכב אינו מקפיד לשמור על זמן רבינו תם. אך צריך להקפיד שלא לפתוח בעצמו את דלת המכונית, כיון שעל ידי פתיחתו את הרכב נדלקת נורה חשמלית, והוא איסור תורה.

כ. מי שנהג במוצאי שבת כר"ת, ורוצה להקל ולעשות מלאכה אחר שעה מהשקיעה, שהוא בתוך י"ג דקות וחצי [בשעות זמניות] שלפני צאת הכוכבים של זמן רבינו תם, יש לו על מה לסמוך להקל, כיון שיש בזה ספק ספיקא, שמא הלכה כדעת הגאונים, ואף אם תמצא לומר שהלכה כרבינו תם, שמא בין השמשות לילה הוא, וכבר יצאה השבת. אלא שבדרך כלל נכון יותר לחוש לגמרי לסברת רבינו תם ודעימיה, ולהמתין עד שיגיע צאת הכוכבים של רבינו תם.