ההלכה היומית

 

 

א. אם אין המצה שהצניע לאפיקומן מספיקה לכל המסובים, יקח ממצה שמורה אחרת. ואם נוהגים לאכול ב’ כזיתים, טוב שיתן תחילה לכל המסובין כל אחד כזית מן המצה של אפיקומן, כאשר יוכל שאת, ואחר כך יקח ממצה שמורה אחרת להשלים ב’ כזיתים. ואם אבד האפיקומן, יקח מצה אחרת. (חזו"ע ב/קעט ובהערה ג’)

ב. יזהר לאכול האפיקומן קודם חצות, ובדיעבד יוצא ידי חובה גם לאחר חצות. (חזו"ע ב/קעט)

ג. לא יאכל את האפיקומן בשני מקומות, ואפילו בחדר אחד בשני שולחנות, אא"כ היו פני המסובים אלו כנגד אלו, שאז נחשבים כמקום אחד. והפסק שינה בתוך כדי אכילת האפיקומן נחשב כאוכל בשני מקומות ואסור. אבל אם הפסיק בשינה באמצע הסעודה לפני האפיקומן, לא נחשב כשני מקומות, ורשאי לאכול אפיקומן בסוף הסעודה. (חזו"ע א/תתיז. ב/קעט)

ד. אסור לאכול שום דבר אחר האפיקומן, ואם טעה ואכל, חוזר ואוכל אפיקומן, כדי שישאר טעם מצה בפיו. ואם בירך ברכת המזון, אינו צריך לחזור ולאכול אפיקומן. (חזו"ע ב/קפ)

ה. מותר לשתות מים אחר אפיקומן, אבל לא יין חוץ משתי כוסות שתקנו חז"ל. והיושב ועוסק בהלכות פסח ובסיפור יציאת מצרים אחר הסדר, רשאי לשתות קפה או תה, (ואפילו עם סוכר), כדי להתעורר ולהפיג יינו. אבל בלא צורך אין להקל, ולאחר חצות יש להקל בזה יותר. וכן מותר לעשן סיגריות [ביו"ט, ע"י הדלקה מאש לאש] לצורך הנ"ל. (חזו"ע א/נ. ב/קפ)

ו. נכון לומר דברי תורה על השולחן, וללמוד משניות פסחים, אולם כשתרדמה נופלת על המסובין, טוב יותר להזדרז, לגמור את ההלל, לזכות את הרבים. (חזו"ע ב/קפא)

 

 

 

 

ז. יטול מים אחרונים ויברך ברכת המזון על הכוס, וישטוף הכוס וידיחנו אפילו הוא נקי. ומקבלו בשתי ידיו, וכשמתחיל לברך נוטלו בידו הימנית, בלי סיוע ידו השמאלית, ויגביהנו מעל השולחן טפח, ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו. וכל המסובים יתפסו הכוס בידם בעת ברכת המזון, כשם שכולם צריכים להזהר שלא יהיה כוסם פגום. (חזו"ע א/מ. ב/קפב)

ח. יש להזהר שלא להסב בעת שמברך ברכת המזון, אלא צריך לשבת בעת שמברך. (חזו"ע ב/קפג)

ט. יתן לבו לומר "יעלה ויבא", ואם טעה ולא אמרו, אם נזכר כשאמר ברוך אתה ה’ לפני שיסיים בונה ירושלים, אומר למדני חוקיך, וחוזר לומר יעלה ויבא. ואם לא נזכר עד שהתחיל לומר בונה ירושלים, אומר בין ברכת בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב: ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר נתן וכו’. וכן אם התחיל בברכת הטוב והמטיב שאמר אמ"ה, ותיכף נזכר, יסיים אשר נתן וכו’. ואם לא נזכר עד שהתחיל לומר לעד הא-ל וכו’, חוזר לראש ברכת המזון, ואפילו נזכר בהלל, צריך לחזור ולברך על הכוס, ודין האשה כדין האיש בזה. (יבי"א ו/יח סקי"ג. ד/כה סק"ג חיו"ד. חזו"ע ב/קפג)

י. כשיסיים ברכת המזון יברך הגפן, ויכוין לפטור כוס רביעית, וישתה הכוס בהיסבה, ואם לא היסב חוזר ושותה בהיסבה. (חזו"ע ב/קפג)

יא. אם רצה לשתות יין בין כוס שלישית לרביעית לא ישתה. (חזו"ע ב/קפג)

יב. כשיש חתן בליל פסח, יש לברך ברכת חתנים על אותו כוס שמברכים עליו ברכת המזון, ולא יביאו כוס נוסף לברכת חתנים, ויכול המברך לברך ברכת חתנים על כוסו שלו, ואם ירצה לברך על כוס החתן, שפיר דמי, והמנהג לברך תחילה ברכת הגפן. (חזו"ע א/מח)

 

 

 

יג. יאמר הלל בשמחה וחדוה ומתחיל "שפוך חמתך" על כוס רביעית. ויאחז הכוס בידו כדי לגמור עליו את ההלל. ואם אינו יכול לעשות כן במשך כל ההלל, יוכל להניחו לפניו ודיו. (חזו"ע ב/קפג)

יד. יש לעורר את כל המסובים שיאמרו ההלל בהתלהבות, ולא יקראו את ההלל והם מתנמנמים, ומכל שכן בשחוק וקלות ראש. (חזו"ע ב/קפד)

טו. יחתום בהלל בברכת יהללוך, ברוך אתה ה’ מלך מהולל בתשבחות. אבל בברכת ישתבח שהיא קודם לברכת יהללוך, אינו חותם, אלא כשאומר ומעולם ועד עולם אתה א-ל, מפסיק בה. ואם טעה וחתם בישתבח, אינו צריך לחתום בברכת יהללוך. (חזו"ע ב/קפה)

טז. כשחותם מלך מהולל בתשבחות, אינו מסיים "אמן", אף לדידן דנהגינן בעלמא לסיים באמן בברכת יהללוך. (חזו"ע שם)

יז. מצוה לחזר בליל פסח אחר זימון, כדי שיאמר האחד לשנים הודו, והגדול שבהם אומר הודו, והאחרים עונים אחריו. והגדול יכול ליתן רשות לקטן, ויכול להצטרף לזימון לענין הלל, אע"פ שלא אכל עמהם. וכל זה לכתחילה, ולמצוה מן המובחר, אבל כשאי אפשר, יכול לצרף את אשתו ובניו הקטנים להלל. (חזו"ע ב/קפו)

יח. יש נוהגים בקריאת ההלל, שגדול הבית אומר הללויה הללו עבדי, והשומעים עונים: ה’, והוא אומר הללו את שם, והם עונים: ה’, וכן הלאה, ויש להם על מה שיסמוכו, אפילו כשאין אומרים עמו הפסוק בלחש, ומ"מ טוב יותר לאומרו ביחד. (ואם אונן יכול לומר ההלל, ראה בחזו"ע ב/קפה בהערה)

יט. יזהר לסיים את ההלל קודם חצות הלילה, וכן שתיית כוס רביעי, ואם נתאחר עד אחר חצות, לא יחתום ברכת יהללוך, (וכן לא יברך על כוס רביעי ברכת הגפן, אף להנוהגים לברך תמיד). (חזו"ע ב/קפח)