הלכות ספירת העומר

 

 

א. כתוב בתורה (ויקרא כא סו): וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, וקיבלו חז"ל שפירוש "ממחרת השבת" הוא מחרת יו"ט הראשון של פסח, ולכן מצות עשה לספור ספירת העומר החל מליל ט"ו בניסן עד גמר שבעה שבועות. ובזמן הזה אין לנו קצירת העומר ולא קרבן העומר, לכן אין מצות ספירת העומר בזמן הזה אלא מדברי סופרים, זכר למקדש. ולפיכך נכון להשמיט מהנוסח של "לשם יחוד" שלפני ספירת העומר את הנוסח: "הרינו באים לקיים מצות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם וכו"’. (ילקו"י ה/תיב)

ב. הנוהגים לומר בנוסח "לשם יחוד" שלפני ספירת העומר, ביום האחרון של ספירת העומר את הפסוק "וספרתם לכם וכו’ שבע שבתות תמימות תהיינה", יש להם על מה שיסמוכו. ורשאים אחר כך לספור את העומר בברכה, ואין למחות בידם. ומכל מקום לכתחילה נכון להשמיט פסוק זה, ודי לומר "הרי אנחנו באים לקיים מצות ספירת העומר וכו’". (יבי"א ג/כח. יחו"ד ו/כט)

ג. מי שבירך על ספירת העומר, ובעת ברכתו היה סבור שהיום הוא כך וכך לעומר, ולפני שספר נזכר מיד שהיום אינו כך וכך, ימשיך ויספור את העומר, ולא יחזור לברך. (ילקו"י ה/תיד)

ד. במוצ"ש סופרים העומר קודם ההבדלה. וכן כשחל יו"ט האחרון של פסח במוצ"ש, יספרו את העומר קודם ההבדלה. (יבי"א ח"ד חלק אורח חיים סי’ כג סק"ח)

ה. מברכים קודם הספירה, כשם שמברכים על שאר מצוות דרבנן. ואם ספר בלי ברכה יצא ידי חובה. (ילקו"י ה/תטו)

ו. טוב לכתחילה שהסופר ספירת העומר, יברך ויספור בלשון שהוא מבין מה שמוציא בפיו. ואף בלשון הקודש יש אומרים שצריך לכתחילה להבין הספירה. ויש חולקין. (יבי"א ה/יב סק"ד)

ז. העומד במקום מטונף ולא יכול לברך על ספירת העומר, יספור בלי ברכה. (יבי"א ו/כט סק"ה. חיו"ד)

ח. נשים פטורות ממצות ספירת העומר. ואם רצו לספור בלי ברכה רשאיות. אבל אינן רשאיות לברך. ועל פי הסוד טוב שהנשים לא תספורנה כלל העומר אף בלי ברכה. (ילקו"י חלק ה’ עמוד תטז)

ט. מצוה לחנך את הקטנים לספור את העומר בכל יום, ויש לחנכם לספור עם ברכה כדת. ואפילו אם שכחו לספור יום אחד, יכולים להמשיך לספור בברכה, משום חינוך. (שזה החינוך, שיספרו בכל יום. ילקו"י ה/תיז)

י. קטן שהגדיל ונעשה לבר מצוה בתוך ימי הספירה, אף שהקפיד לספור את העומר בימי קטנותו מדי יום ביומו, יש להורות לו להפסיק מלברך ביום שהגיע לי"ג שנה ויום אחד, וישמע הברכה מהשליח ציבור ויספור בלא ברכה. (יבי"א ג/כז. יחו"ד ג/כט)

יא. מצות ספירת העומר צריכה להיות מעומד. ואם מנה את העומר מיושב יצא, ולכן זקן או חולה שקשה להם לעמוד רשאים לספור לכתחילה מיושב. (ילקו"י ה/תיח)

יב. מצוה על כל אחד ואחד מישראל לספור העומר בעצמו, ומכל מקום אם נתכוין לצאת בספירת השליח ציבור, וגם השליח ציבור נתכוין להוציאו, יצא. (ילקו"י ה/תיח)

יג. המנהג שהשליח ציבור מברך תחילה ומונה את העומר, וחוזרים אחריו כל הקהל ומברכים ומונים את העומר, והוא המנהג הנכון, ואין בזה כל חשש. (ילקו"י ה/תיט. יבי"א ה/יז אות ד’)

יד. זמן ספירת העומר בלילה, ואם שכח לספור בתחילת הלילה סופר והולך כל הלילה. ולכתחילה נכון לספור אחר צאת הכוכבים, והוא כשמונה עשר רגעים אחר שקיעת החמה. וכן מנהג המדקדקים במצוות. וטוב שיקבעו סדר לימוד בין מנחה למעריב, כדי שיגיע זמן קריאת-שמע וזמן ספירת העומר. ומכל מקום ציבור שסיימו תפילת ערבית מיד אחר השקיעה, ואינם ממתינים עד צאת הכוכבים, וקיים חשש שחלק מן הציבור ישכח לספור העומר, יכולים לספור בברכה, אבל כל עוד שלא שקעה החמה אין לספור העומר בברכה בשום פנים. ואפילו בערב שבת לאחר קבלת שבת אין לספור קודם השקיעה. (ילקו"י ה/תכא. יבי"א ו/לא. יחו"ד א/כג)

טו. כשסופרים העומר אחר צאת הכוכבים, יש אומרים שנכון לספור מיד אחר קדיש תתקבל של ערבית, אבל המנהג בירושלים לספור אחר עלינו לשבח. ואחר ספירת העומר נוהגים לומר: הרחמן הוא יחזיר לנו וכו’, למנצח בנגינות מזמור שיר, ואנא בכח. (ילקו"י ה/תכב)

טז. נחלקו הראשונים אם מצות ספירת העומר היא מצוה אחת המתמשכת על פני ארבעים ותשע יום, וזה מה שנאמר בתורה: תמימות תהיינה, וממילא אם שכח יום אחד חיסר במצוה ואינו יכול לספור. או שמצוה זו היא מצוה בפני עצמה בכל לילה. ולכן לדינא אם לא ספר אפילו לילה אחת, וגם ביום לא ספר, אינו רשאי לברך על ספירת העומר בלילה שלאחר מכן, דספק ברכות להקל. אלא יספור בלי ברכה. וכן אם טעה ומנה מספר אחר, ולא נזכר עד הלילה השני, אינו יכול לספור עוד בברכה. (יבי"א א/כא סק"ו חיו"ד. ג/טז סק"ז. ד/מג סק"ז. מכח)

יז. מי ששכח לספור בלילה, ונזכר ביום וספר בלי ברכה, ממשיך לספור בשאר לילות בברכה. (יבי"א ד/מג)

יח. מנהג נכון בירושלים, לספור העומר בבית הכנסת בשחרית בלי ברכה. (ילקו"י ה/תכד)

יט. מי ששכח לספור ספירת העומר לילה ויום, שהדין הוא שאינו סופר עוד בברכה, ועמד כשליח ציבור בתפילת ערבית, אין לו לספור ספירת העומר להוציא אחרים ידי חובתם, שכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם. והדין כן אף באדם נכבד. (יבי"א חמו סק"ב)