תורה א – אשרי תמימי דרך

אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה’ 

 

 

דע כי ע"י התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות שאנו מבקשים ומתפללים. והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשיו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל. כי עכשיו עיקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל ע"י התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל. כי התורה נקראת (משלי ה’) אילת אהבים ויעלת חן. שמעלה חן על לומדיה. (עירובין נ"ד ע"ב) ועי"ז נתקבלין כל התפלות והבקשות:

 

כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר. ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר. כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר. להתקרב להשם יתברך ע"י אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו. כמו שכתוב (קהלת ח’): חכמת אדם תאיר פניו. וזה בחינת יעקב, כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית. שהוא בחינת חכמה. (תיקונים תיקון י"ד. זוהר משפטים קכ"א ע"ב) ככתוב (תהלים קי"א) ראשית חכמה.

 

וזה בחינת (בראשית כ"ז) ויעקבני זה פעמים, ותרגום אונקלוס: וחכמני. וזה בחינת שמש, כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת (משלי ד’) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. וזה בחינת חֵית (האות ח’) לשון חיות. כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר ככתוב (קהלת ז’) החכמה תחיה וכו’.

 

אך מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כל אחד ע"י בחינת נון (נ’) שהוא בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים ע"ג) לפני שמש ינון שמו, ופרש"י – לשון מלכות. וזה בחינת לבנה. כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש. (זוהר ויחי דרל"ח ע"א ורמ"ט ע"ב) וזהו בחינת מלכות דלית לה מגרמה כלום. אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל, ונעשה אור הלבנה כאור החמה.

 

אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשו. שביזה את הבכורה. ככתוב (בראשית כ"ח) ויבז עשו את הבכורה, דהיינו השכל כנ"ל. בחינת (משלי י"ח) לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. וזה בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה דסטרא-אחרא שעליה נאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה וכו’ וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר הטוב נקרא מסכן וחכם (קהלת ד’) (ג) בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום, כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל (שם). בחינת מלכות של סטרא אחרא שאינה חפצה בחכמה ושכל. בחינת: לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו’ כנ"ל. וצריך כל אחד ליתן כח לבחינת מלכות דקדושה להתגבר על מלכות הסטרא אחרא. וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ה’.): לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר.

 

ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדושה, ע"י התורה שהוא עוסק בכח, (כמו שאמרו חז"ל שם, לעולם ירגיז וכו’ אי אזיל מוסב ואם לאו –  יעסוק בתורה) וכמו שאמרו רז"ל (קידושין דף לס"ד ע"ב): אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. כי ע"י התורה נותן כח למלכות דקדושה ואזי מקבלת המלכות שהיא בחינת נ, חיות מן החכמה שהיא בחינת ח. ונתחבר ונתקשר ה- ח’ וה- נ’ ונעשה אור הלבנה כאור החמה. (וכשזה קם זה נופל*). ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה. כמו שכתוב (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה’ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. היינו ע"י דרכי ה’, היינו התורה, עי"ז הצדיקים שדבקים במלכות דקדושה, הם נתחזקים ומקבלים כח על ידי זה: ופושעים יכשלו בם – בחינת מלכות הרשעה, בחי’ היצה"ר, שנופל ונכנע ע"י התורה כנ"ל:

 

ועל ידי זה נתקבלים כל התפילות והבקשות. כי עיקר מה שאין נתקבלין הבקשות, הוא מחמת שאין להדברים חן ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו. כאילו אין בלבו מקום שיכנסו הדברים בלבו. מחמת שאין להמבקש חן שיכנסו הדברים בלבו של זה המבקשין ממנו. אבל ע"י התורה שעי"ז נתחברין ונתקשרין ה-נ’ וה-ח’ כנ"ל ונעשה "חן", ועל כן נקראת התורה (משלי ה’): יעלת חן – ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו. כמו מי שמדבר דברי חן, שנכנסין הדברים בלב המתבקש, דהיינו זה שמבקשין ממנו. וזה בחי’ ת, היינו ע"י שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת ח"ן, על ידי זה נעשה בחינת תי"ו שהוא לשון חקיקה ורשימה, ככתוב (יחזקאל ט’) והִתְויתָ תו, כי ע"י החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה, כי ע"י החן נתקבלו דבריו. נמצא שבחינת ה"חן" חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו. כדי שיכנסו דבריו בלבו ויקבל בקשתו. והחקיקה ורשימה זה בחינת תי"ו כנ"ל וזהו (קהלת ט’): דברי חכמים בנחה נשמעים –  בנחת דייקא, היינו בחינת חן הנ"ל וה- ת’ הנ"ל. ועל ידי זה נעשה אותיות נַחַת ואז נשמעים דבריו ונתקבל בקשתו כנ"ל: