תורה יד-המשך

י

 

וזה פירוש: תקעו – לשון שלום, כמו שכתוב (ישעיה כ"ב): ותקעתיו יתד במקום נאמן. בחדש שופר – בהתפארות חדש, היינו התעלות כבודו, ע"י התקרבות הגרים, או בעלי תשובה. בכסה – זה בחינת יראת, שהוא שרש הכבוד. וכסה, לשון התכסיא. שזה בחינת "דבר המסור ללב, נאסר בו ויראת מאלקיך", שזה הדבר מכוסה מעין כל. ליום – זה בחינת שלום בית. כי יום הוא בחינת אור, כמו שכתוב (בראשית א’): ויקרא אלקים לאור יום. ואור הוא שלום בית, כמו שאמרו חז"ל (שבת כ"ג ע"ב): נר שבת קודם לקידוש היום, כי שלום בית קודם. חגנו – זה בחינת תפילה, עבודה. כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח.): למה נסמכה פרשת עכו"ם למועדים? לומר: כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודת אלילים. נמצא, שמירת המועד זה בחינת עבודה תמה, ואין עבודה, אלא תפילה, וע"י תפילה, יבא לשלום הכללי כנ"ל. נמצא, מי שרוצה להמשיך שלום הכללי, צריך להעלות הכבוד לשרשו, היינו ליראה. וע"י היראה, הוא זוכה לשלום בית. וע"י שלום בית, הוא זוכה לתפילה. וע"י תפליה, הוא זוכה לשלום הכללי:

 

 

זאת התורה, שייך על פסוקים אלו. (תהלים קמ"ה): טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו וכו’. טוב ה’ לכל – זה בחינת תפילה, שמאמין בה’, שהקב"ה טוב לכל, הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים. כשמאמין כך, בודאי יהיה עיקר השתדלותו כתר קודשא-בריך-הוא, ולא ירדוף אחר תחבולות רבות. כי מי שאין מאמין בהקב"ה, צריך להשתדל אחר תחבולות רבות. למשל, כשצריך לרפואה, צריך להשתדל אחר עשבים רבים, ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו, אינם בנמצא במדינתו. והעשבים הנמצאים, אינם טובים למכתו. אבל הקב"ה טוב לכל המכות לרפאותם, והוא בנמצא תמיד, כמו שכתוב (דברים ד’): מי כה’ אלקינו בכל קראינו אליו. וע"י התפילה, זוכה לשלום הכללי.

 

וזה: ורחמיו על כל מעשיו – היינו שרחמי השם יתברך, יתמשך על כל הברואים, וכל הברואים ירחמו אחד על חבירו, ויהיה שלום ביניהם, כמו שכתוב (ישעיה י"א): וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי וכו’ לא ירעו ולא ישחיתו, כי יהיה שלום ביניהם. וזה: ורחמיו על כל מעשיו, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"א ע"ב): כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, כמו שכתוב: ונתן לך רחמים ורחמך.

 

ואח"כ מפרש הפסוק איך יזכה לתפילה – ע"י שלום בית, יהא שלום בעצמיו, בין גופו ונפשו כנ"ל. וזה: יודוך כל מעשיך. מעשיך, זה בחינת עשיה, בחינת גוף. וחסידיך יברכוכה – חסידיך, זה בחינת נפש, כמו שכתוב (משלי י"א): גומל נפשו איש חסד.

 

ואח"כ מפרש הפסוק איך יזכה לשלום בית – ע"י שיעלה כבוד השם יתברך לשרש היראה, הנקראים גבורות. וזהו: כבוד מלכותך יאמרו – שיתגלה כבודו, ויתעלה לשרשו. וזהו: וגבורתך ידברו. וגבורה, זה בחינת יראה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ט.): ואלקים עשה שייראו מלפניו – אלו רעמים, וכתיב (איוב כ"ו): ורעם גבורותיו מי יתבונן:

 

 

יב

 

וזה בחינת מצות נר חנוכה, שמצוותה להדליק סמוך לפתח הבית, כי הדלקת הנר, הוא בחינת הארת הכבוד, בחינת: והארץ האירה מכבודו כנ"ל. וע"כ מצוותה להדליק סמוך לפתח הבית = דא פיתחא עילאה, בחינת יראה, היינו להחזיר הכבוד לשרשו, דהיינו ליראה כנ"ל. ואימתי עולה הכבוד? כשמחזיריו בני אדם בתשובה, ועושין בעלי תשובה וגרים, שזה עיקר כבודו כנ"ל. וזהו שזמן הדלקת נר חנוכה, שהוא הארת הכבוד, הוא משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כ"א ע"ב ובשו"ע סי’ תרע"ב). יציאת הכוכבים, זה בחינת (דניאל י"ב): מצדיקי הרבים ככוכבים. דהיינו שהם מצדיקי הרבים, ועושין בעלי תשובה וגרים. שע"י זה מאיר הכבוד, וחוזר לשורשו שהוא היראה כנ"ל. וע"י זה זוכין לשלום, ונתבטל המחלוקת כנ"ל.

 

וזהו: עד שתכלה רגל מן השוק, (השוק, הוא מקומות החיצונים). רגל זה בחינת: נרגן מפריד אלוף הנ"ל, דהיינו בעלי לשון הרע ומחלוקת, ההולכים ומרגלים ומדברים רכילות ולשון הרע, ועושין מריבה ומחלוקת בין אדם לחבירו, ובין איש לאשתו, בחינת (תהלים ט"ו): לא רגל על לשונו. וזהו שצריכין להאיר ולהדליק נר חנוכה סמוך לפתח, דהיינו להאיר הכבוד, ולהחזירו לשרש היראה כנ"ל, עד שיזכה לשלום, ויבטל ויכלה ה"נרגן מפריד אלוף". וזהו: עד שתהלה רגל מן השוק – שיתבטל בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם, ויתרבה השלום בעולם:

  

ועל ידי השלום זוכין לתפילה, וע"י זה זוכין לשלום הכללי, שלום בכל העולמות. ואזי כשזוכין לשלום הכללי, אזי יתבטל כל המו"מ מן העולם. כי כל המו"מ שבעולם, הוא מהעדר השלום. כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שווה, כי זה רוצה למכור וזה רוצה לקנות. ואם היה רצונם שווה, לא היה אפשר שיהיה נעשה שום מו"מ. נמצא, שכל המו"מ והסחורות, הוא רק ע"י בחינת מחלוקת, שאין שלום בין הרצונות, וזה בחינת (בראשית י"ג): ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, והכנעני אז בארץ. כנעני, בחינת סוחר, כמו שפירש רש"י על פסוק (הושע י"ב): כנען בידו וכו’, היינו ע"י בחינת ריב ומחלוקת, בחינת: ויהי ריב וכו’, על ידי זה: והכנעני אז בארץ – ע"י זה יש סוחרים ומו"מ בעולם. אבל לעתיד לבוא, שיהיה השלום המופלא בעולם, כמו שכתוב: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי, אזי יתבטל המו"מ, כמו שכתוב (זכריה י"ד): ולא יהיה כנעני עוד כנ"ל.

 

וזהו גם כן בחינת: עד שתכלה רגל מן השוק, היינו שמצוה להדליק נר חנוכה, עד שתכלה רגל מן השוק, היינו בחינת שלום שנעשה ע"י החזרת הכבוד כנ"ל. עד שיתבטל כל המו"מ כנ"ל, וזהו: עד שתכלה רגל מן השוק – שלא ישאר שום רגל בשוק, כי יתבטל כל המו"מ ע"י השלום כנ"ל: