כה המשך – תורה כו – תורה כז

ה

 

גם דע, שכדי להכניע הקליפה המסבבת שבכל מדרגה כנ"ל, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו, היינו שישמח ע"י שיזכור שזכה להתקרב להשם יתברך, וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשם יתברך, וע"י השמחה זו, הוא משבר הקליפה ונכנס למדרגה שניה:

 

שייך לאות א’: זבחי אלקים רוח נשברה ששבירת הדמיון הם הקרבנות וכו’, עיין שם. וזה בחינת סמיכה על הקרבנות, כי הקרבנות מביאין מבהמות, שהם בחינת כח המדמה, כי הבהמה יש לה גם כן כח המדמה. וכשאדם הולך אחר המדמה שבלב, דהיינו אחר תאוותיו ח"ו, שבאין מכח המדמה – זהו מעשה בהמה ממש, כי גם הבהמה יש לה כח המדמה. ועל כן כשאדם חוטא ח"ו, וכל החטאים באין ע"י כח המדמה, שמשם נמשכין כל התאוות, על כן הוא צריך להביא קרבן מבהמות, וצריך לסמוך עליו, ולהתוודות כל חטאיו על הקרבן בשעת הסמיכה, ועל ידי זה נמשכין כל החטאים וכל כח המדמה על הבהמה, שהיא בחינת מדמה כנ"ל. ואחר כך: תיכף לסמיכה שחיטה, ושוחטין הבהמה לקרבן, ועל ידי זה נכנע ונשבר המדמה:

 

שייך לאות ב-ג: מבואר שם, שכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדושה, ותיכף כשעולה להמדרגה השניה, אזי נתעוררין הקליפות שבמדרגה ומסבבין אותו, וצריך להכניע אותם מחדש וכו’, עיין שם. ואע"פ שכבר נשבר הקליפה שבמדרגה העליונה וכו’, אף על פי כן כשפנימיות של העליון נעתק משם וחיצוניות (ופנימיות) התחתון עולה, אזי הקליפה חוזר וניעור וכו’, עיין שם. ואמר אז בזה הלשון: ובזה טועין החסידים הרבה, שפתאום נדמה להם שנפלו מעבודת ה’, ובאמת אין זה נפילה כלל, רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה, ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקליפות, שהם התאוות והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות כנ"ל, על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזור ולהכניע ולשבר הקליפות והמניעות וכו’ שבכל מדרגה ומדרגה מחדש, אבל באמת אין זה נפילה כלל כנ"ל:

 

שייך לאות ג: ודע, שאין שני בני אדם שווין וכו’. נמצא, כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה יותר, אזי הולך ונעתק האדם העומד באותה המדרגה העליונה, והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו’. ואמר אז בזה הלשון: וזה בחינת הרמה, מה שאחד מרים ומגביה את חברו, כי ע"י שזה האדם שבמדרגה התחתונה עלה מדרגא לדרגא, על ידי זה הגביה והרים את חברו שבמדרגה העליונה, לעלות למעלה עליונה יותר. וכן חבירו דחברו, הגבוה עוד יותר מחברו, עלה עוד יותר למעלה, וכן למעלה למעלה, כי אי אפשר שיהיו שני בני אדם במדרגה אחת כנ"ל:

 

אחר שאמר מאמר הנ"ל, ושם מכנה וקורא כל תאוות היצה"ר בשם כח המדמה, אמר אז: צריכין לקרוא לו ולכנות לו שם אחר, היינו להבעל-דבר והיצר-הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר, דהיינו שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע, רק בשם כח המדמה. ואמר זאת בדרך שחוק, אבל הבנתי שהיה לו בזה כוונה שלימה, ולא זכיתי להבין כוונתו בזה:

 

 

רציצא, זה אפרוח. זה בחינת צדיק, בחינת (תהלים ע"ב): יפרח בימיו צדיק. ששאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו, ומוסר את נפשו בצלותיה ובעותיה – באיזה מן המקומות מן התפילה צריך לו למסור את נפשו ביותר. והשיב להם: היכא דעל. היינו, איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדושה, היינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות, וצריך להעלותם, כידוע, שם צריך לו למסור נפשו:

 

א

 

כי למשוך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד, וכולם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד – זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור, כי ע"י השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו, ומקרב את עצמו להאמת:

 

ב

 

ואי אפשר לבוא לבחינת שלום, אלא ע"י הארת פנים, הדרת פנים. וזה (בראשית ל"ג): ויבא יעקב שלם עיר שכם – איתערותא של בחינת (צפניה ג’): לעבדו שכם אחד, הוא ע"י שלום. ושלום הוא ע"י בחינת יעקב, שהוא הארת פנים, בחינת שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם (ב"מ פ"ד ע"א, עיין שם), וזה בחינת (תהלים כ"ד): מבקשי פניך יעקב:

 

ג

 

והדרת פנים זה בחינת דרושי התורה, שהתורה נדרשת בשלש עשרה מידות, הנמשכים מי"ג תיקוני דיקנא (זוהר אחרי ב"ב ע"א), מבחינת הדרת פנים, כמו שכתוב (ויקרא י"ט): והדרת פני זקן:

 

ד

 

ולפי ההזדככות חכמתו בי"ג מידות אלו הנ"ל, כן הזדככות קול רנתו, בבחינת זקן – זה קנה חכמה (קידושין ל"ב ע"ב). הקנה מוציא קול (ברכות ס"א, ועיין זוהר פנחס רל"ב רל"ד רל"ה ע"ב). וזה (ש"ה ב’): הראיני את מַרְאַיִךְ, זה בחינת הדרת פנים, בחינת זקן כנ"ל. השמיעני את קולך – כי הקול לפי החכמה של דרושי התורה, לפי השכל של י"ג מידות שהוא דורש בהם את התורה. וזהו (עמוס ה’): דירשוני וחיו, כי החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז’):

 

 

וכשנזדכך קולו, אז ע"י השמעת קולו לבד בלא דיבור, הקב"ה מושיעו בעת צרתו, בבחינת (תהלים ק"ו): וירא (ה’) בצר להם, בשמעו את רנתם – ע"י שמיעת קולו הקב"ה רואה מי שמיצר לו, איזהו עכו"ם מיצר לנו. וזהו (דברים כ"ז): באר היטב – בשבעים לשון, שפירושים ודרושי התורה, שמשם תוצאות הקול, על ידם היטיב לנו בכל הלשונות ובכל העכו"ם, בבחינת: ב’שמעו א’ת ר’נתם, ראשי תיבות בָּאֵר, ובָאֵר הוא לשון פירוש ודרוש:

 

ו

 

ולהדרת פנים הנ"ל אי אפשר לבוא אלא ע"י תיקון הברית, בבחינת (ד"ה א’ ט"ז): "הוד והדר לפניו" כש"עוז וחדוה במקומו", שהוא ברית, הנקרא בועז.