תורה סא – המשך

 

ויש מנהיגים שנקראים בשם רבי, שלימודם מאלו המותרות. ולא די שאינם יכולים אפילו להנהיג את עצמן כנ"ל, ומכל שכן שאינם יכולים להנהיג את אחרים, והם נוטלים גדולה לעצמן להנהיג העולם. צריך לראות שלא להסמיך אותם, שלא ליתן להם תוקף ועוז, שלא יהיו מכונים בשם רבי, כי הם עצמן אינם חייבים כל כך, כי יש להם יצר-הרע גדול להנהיג העולם, אך צריך לשמור מאוד שלא ליתן להם תוקף ועוז, כי אלו הנותנים להם תוקף ועוז ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי, הם עתידין ליתן דין וחשבון.

 

ועל ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידנו, ואין לו שום תוקף, ונותנין כח בכתב ידם, ועל ידי זה הם גוזרין שלא יהיה תוקף לכתבים שלנו, כי אם לכתבים שלהם, וישראל יהיו מוכרחין ללמוד כתב שלהם, ועל ידי זה גוזרין גם כן לגרש בני ישראל ממקום הישוב, שנתיישבו שם ישראל כבר, אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם. כי הסמיכה שסומכין את הרב והכתב, הם מבחינה אחר, כי הסמיכה בידיים, כמו שכתוב (דברים ל"ד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו. והוא בחינת הכתב, בחינת יד כותבת. כי הכתב הוא גם כן מבחינת חכמה, כי אותיות הכתב, בהם נבראו כל העולמות, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): בדבר ה’ שמים נעשו וכו’, וכתיב (שם ק"ד): כולם בחכמה עשית. כי יש בכל אות ואות חכמה, שחייבה חכמתו יתברך שהאות הזו יהיה בתמונה זו, ועל ידו יהיה נברא זה העולם בזאת התמונה ולהתנהג באותו ההנהגה שיש באותו העולם, וכן שאר העולמות בתמונה והנהגה אחרת, ע"י תמונת אות אחר, כי כן גזירת חכמתו יתברך.

 

וכשהחכם הראוי לסמיכה נסמך בשם רבי, שהנהגתו בבחינת משפטי אמת כנ"ל, אזי ע"י הסמיכה, שאזי מקבל חכמתו מבחינת יד ה’, בבחינת: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו’ כנ"ל, אזי מביא הארה וכח בכתב ידנו, שהוא גם כן מבחינת חכמה כנ"ל, בבחינת (ד"ה א, כ"ח): הכל בכתב מיד ה’ עלי השכיל, שע"י השכל שמקבל מיד ה’, שזה בחינת סמיכה, על ידי זה מביא הארה וכח בכתב כנ"ל. וזה בחינת (במדבר י"א): ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים, שע"י שנסמכו אז וקיבלו הרוח חכמה, על ידי זה הביאו הארה בכתובים, היינו בכתב ידינו כנ"ל. ואזי, לא די שאין כתב ידנו נכנע למשפטם, אלא אפילו שכל משפטי הנהגות שלהם, כולם ע"י כתב ידנו, בבחינת (תהלים קמ"ט): לעשות בהם משפט כתוב.

 

אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידנו, ונותנין תוקף לכתב שלהם, וכל המשפטים צריכים להיות על ידי כתבים שלהם דווקא, שהוא בחינת משפטים בל ידעום, בחינת משפט מעוקל כנ"ל, ועל ידי זה גוזרין לגרש ישראל ממקום שנתיישבו כבר, כי במקום שישראל יושבין שם מכבר, אפילו בחוץ לארץ, הוא בחינת קדושת א"י, בחינת (יחזקאל י"א): מקדש מעט, כי על ידי שישראל יושבין שם, נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל. כי ע"י כתב ידנו נתקדש האויר, בבחינת אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב זוהר פנחס רמה ובתיקון כ"ב). כי הכתב הוא בחינת אותיות מחכימות, ועל ידי תנועות הקולמוס באויר בשעת כתיבה, נחקקים בחינת האותיות מחכימות בתוך האויר, ועל ידו נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל מחכים, ועל ידי שפוגמין בכתב ידנו, על ידי המסיכה שמסמיכין רבי שאינו הגון כנ"ל, על ידי זה מגרשין ישראל מן הישוב, ממקום שישבו שם מכבר, שהוא בחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל, ומגרשין אותם משם אל מקום מדבר שממה, שאין שם שום קדושה, כי לא ישבו שם ישראל מעולם כנ"ל:

 

ג

 

ועל ידי זה נלקח ממנו חכמת תהלוכי גלגלי הרקיע, לידע כל ההשתנות ועתידות הבאין על ידי גלגלי הרקיע, ונמסר להם. כי מתחילה זאת החכמה נמסרה רק לנו, כמו שכתוב (דברים ד’): כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ודרשו רז"ל (שבת ע"ה): איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר, זה חישוב תקופות ומזלות. כי יש בזה שכל, שישאר הסוד אצלנו אף ע"פ שמודיעין להם החכמה. כי בודאי צריך להודיע להם החכמה, כדי שידעו מחכמתנו שאנו יודעין חכמה זו, כמו שכתוב: כי היא חכמתכם וכו’, ואם כן, מאחר שמודיעין להם, אינו סוד, כי הלא גם הם יודעין.

 

אך יש בזה שכל, שיכולין להודיע להם החכמה, ואף על פי כן ישאר הסוד אצלנו. וזה בחינת: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים – לעיני העמים דייקא, דהיינו שהיא רק לעיני העמים בשעה שמודיעין להם, ותיכף אחר כך אינן יודעין כלל, רק יודעין שהסוד אצלנו, כי אין אנו מודיעין להם זאת החכמה בעצם, שהיא סוד העיבור, רק שיש בזה שכל, שיכולין להראות זאת החכמה לעיניהם לבד, למען ידעו שזאת החכמה היא אצלנו, אבל עצם סוד החכמה נשאר אצלנו.

 

וזהו בחינת סוד העיבור, שאינו נמסר רק לגדולי הדור, שיש להם נשמות גדולות. כי תהלוכות הגלגלים הוא ע"י שכליים, שהם המלאכים, וכל גלגל וגלגל יש לו שכל מיוחד, דהיינו מלאך שמתנהג על ידו, ועל ידי זה הוא השתנות הילוך הגלגלים, שזה הגלגל מהלך בחודש ובזה הסדר, וזה הגלגל מהלך בשנה או יותר, ויש גלגל שצריך זמן רב כמה אלפים שנים עד שמסבב. והכל לפי השתנות השכליים, שהם משתנים לפי ריחוקם מהעילה, וכמו כן מתנהגים הגלגלים.

 

וכל אלו השכליים, כולם מקבלים מהמנהיג הכולל, שהוא שכל הכולל, שהיא הנשמה שכולם מתנהגים על ידה, בבחינת (איוב ל"ב): ונשמת שדי תבינם – שהנשמה שופע השכל בהם. ועל כן הנשמה נקראת שמים, שהוא כלליות הגלגלים, כמו שכתוב (תהלים נ’): יקרא אל השמים מעל – זו הנשמה (סנהדרין צ"א ע"ב). כי הנשמה הוא מנהיג הכולל, של כל הגלגלים כנ"ל, ועל כן הנשמה נקראת גלגלתא, על שם גלגלי הרקיע שמתנהגים על ידה. ועל כן אלו הנשמות הגדולות בקיאין בסוד העיבור, כי מי יודע הנהגתם כמו המנהיג.

 

ואלו הנשמות הגדולות צריכין שיהיה להם גוף בבחינות (ישעיה ד’): פרי הארץ, בחינות אוירא דארץ ישראל. כי כשהאויר מתקדש בבחינות אוירא דארץ ישראל, אזי כל הפירות והתבואה הגדל שם, שמהם ניזון האדם, ומשם בא הטיפה זרעיות – הכל הוא בבחינות ארץ ישראל, ומשם נרקם הגוף, בבחינות (תהלים קל"ט): רוקמתי בתחתיות ארץ – בחינת ארץ ישראל, ואזי הגוף בבחינת פרי הארץ, ואזי ראוי לקבל נשמה גדולה, בבחינת: יקרא אל השמים מעל – זה הנשמה, ואל הארץ – זה הגוף (שם סנהדרין). כי הנשמה לפי הגוף: כשהגוף זך ונקי, יכול לקבל נשמה גדולה, וכן להיפך. ועל כן יש מדינות ששיכלם עב ומגושם, וכן יש מדינות ששיכלם זך וצלול, והכל לפי המדינה, לפי המזון היוצא ממנה. ועל כן יש שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל על ידי בחינה הנ"ל, אזי אין יכולים להתרקם גופים זכים, ואין יכולים לקבל נשמה גדולה, ועל ידי זה נלקח סוד העיבור מאיתנו: