תורה סו – המשך

ג – המשך

 

ולהוציא מכח אל הפועל הוא על ידי שלימות הדיבור. וצריך שיהיו אותיות הדיבור בשלימות, וזה נעשה על ידי בחינות עלמא דאתי, שעל ידי זה נשלמין אותיות הדיבור, כי לעתיד לבוא יהיה הדיבור בשלימות, כי אפילו העכו"ם יקראו את השם יתברך עם הדיבור. כמו שכתוב (צפניה ג’): כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ וכו’. נמצא, שיהיה להדיבור שלימות, כי עכשיו הדיבור חסר ואינו בשלימות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדיבור, אבל לעתיד יקראו כולם להשם יתברך עם הדיבור, אפילו עכו"ם, ועל כן אז יהיה הדיבור בשלימות, בחינת שפה ברורה, מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדיבור, נמצא שיש להדיבור שלימות.

 

וכל זה יהיה לעתיד, כי עיקר גדולתינו ותפארתינו יתגלה לעתיד לבוא, שאז ידעו ויראו הכל את גדולתינו, כי אז יראו הכל את גדולת ותפארת הצדיקים והכשרים, אשריהם אשרי חלקם, מה רב מובך הצפון להם, ולהיפך – מפלת הרשעים, כמו שכתוב (מלאכי ג’): ועסותם רשעים וכו’, כי אז יהיה יומא דדינא רבא, שיהיה האדם נידון על כל מעשה, על כל פרט ופרט, ולא יוותרו לו על שום דבר קטן, כי אין שכחה לפניו יתברך, והכל יהיה נזכר לו אז.

 

ואזי, כשיהיה מפלת הרשעים, וישובו ויראו בין צדיק לרשע וכו’, (כמו שכתוב: שם במלאכי: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו), כי אז דייקא, ביומא דדינא, יראו החילוק בין צדיק לרשע וכו’, ואזי יתהפכו כולם להשם יתברך על ידי זה, ויקראו כולם בשם ה’, בבחינות: אז אהפוך אל כל העמים וכו’ כנ"ל, ואזי יהיה הדיבור בשלימות, בחינת שפה ברורה כנ"ל. נמצא, שעל ידי מפלת הרשעים שיהיה לעתיד, על ידי זה יהיה נשלם הדיבור אז כנ"ל. אבל צריכין להמשיך בחינת עלמא דאתי גם בעולם הזה, דהיינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה, וזה נעשה על ידי אמת:

 

ועיקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות, כי כיון שנצרך האדם לבריות, משתנה פניו ככרום, לכמה גוונין (ברכות ו’ ע"ב), כי מי שהוא נצרך לבריות, קשה לו מאוד להתפלל ברבים, וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד, כי ברבים נופלין עליו פניות גדולות ושקרים, שעושה תנועות ושקרים בתפילתו בשביל בני אדם, מאחר שהוא נצרך להם. ואפילו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה, כי מתפרנס משלו, אף על פי כן יש שהוא נצרך לבריות, בשביל כבוד או בשביל דבר אחר, דהיינו שיש לו תאוה של כבוד וחשיבות וכיוצא. נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד ותשיבוה שלהם. ואזי כשהוא נצרך לבריות באיזה בחינה, יוכל ליפול בשקר גדול בתפילתו, דהיינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני אדם כנ"ל.

 

ויש מי שהוא איש כשר קצת וירא את ה’ במקצת, ומתבייש בעיניו לעשות שקר מגונה בתפילתו בשביל אחרים, ומתכוון להתפלל באמת, אבל האמת הוא הרבה מאוד יותר מדי, וגם זה אינו אמת, כי לא נמצא הרבה אמת, כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר (לעיל בחתורה אר"ע בסי’ נא), דהיינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנ"ל, על כן הוא רוצה לכסות על השקר ולהלביש השקר באמת, דהיינו למשל, שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת כף בשביל אחר, אבל הוא מתבייש בזה שיעשה שקר בתפילתו בשביל בני אדם, על כן הוא גונב דעת עצמו, ומסבב לו היצר הרע סיבובים במחשבתו, עד שנתגלגל הדבר במחשבתו, שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפילתו או להכות כף אל כף, דהיינו שמוצא לעצמו איזה אמת, שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת. נמצא שהוא מכסה השקר באמת, נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדי, כי העיקר האמת אינו רק אחד, דהיינו להתפלל באמת לאמיתו בשביל השם יתברך לבדו, אבל זה האמת של שקר הוא הרבה מאוד, כי יש בזה כמה גוונין, וכמה מיני אמת שמוצא לעצמו לחפות על השקר.

 

וזהו: כיון שנצרך האדם לבריות – שאז נופלים עליו פניות ושקרים כנ"ל – אזי משתנה פניו לכמה גוונין. פניו, זה בחינת האמת, שהוא בחינת פנים, בחינת (תהלים כ"ד): מבקשי פניך יעקב סלה, בחינת (מיכה ז’): תתן אמת ליעקב, דהיינו שהאמת שלו, שהוא בחינת פנים, נשתנה לכמה גוונין, דהיינו שיש לו כמה מיני אמת, שמלביש בו השקר, דהיינו שמוצא לעצמו אמת, שכוונתו בשביל כך או בשביל כך, נמצא שנשתנה הפנים, שהוא אמת, לכמה גוונין, כי העיקר האמת אינו אלא אחד כנ"ל.

 

וזה פירוש (תהלים קמ"ו): אהללה ה’ בחיי, היינו כשאין נצרך לבריות, וזה בחיי – בחיי דייקא, היינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם, כי הנצרך לבריות חייו אינם חיים (ביצה ל"ב ע"ב), היינו שאינם חיים שלו, כי הוא חי מאחרים, אבל כשאיני נצרך לבריות, ואני חי חיים שלי, אזי אוכל להללו ולהתפלל לפניו באמת כנ"ל, וזהו: אהללה ה’ בחיי – דייקא כנ"ל. וזהו (שם): כיון שנצרך האדם לבריות, עולם חשך בעדו וכו’ (עיין למטה):

 

וכשיש אמת, אזי הוא מפלת הרשעים, כי עיקר מפולת הרשעים לעולם הבא הוא על ידי האמת שיתגלה אז. כמו שכתוב (משלי י"ב): שפת אמת תכון לעד – כוננת לעד לא כתיב, אלא תכון, כי לעתיד לבוא יתגלה האמת, כמו שאמרו רז"ל (זוהר תשא קפ"ח: ובתיקון ס"ג). ועל ידי האמת שיתגלה לעתיד, על ידי זה יהיה מפלת הרשעים, בבחינת (דברים ז’): ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. פניו, זה בחינת אמת כנ"ל, שעל ידי זה, משלם לשונאיו ומאבידן מן העולם, כמובא בזוהר הקדוש. וכן אמרו רז"ל בגמרא (עירובין כ"ב), שכביכול הם כמשא על פניו, כי הפנים, שהוא בחינת האמת של השם יתברך, אינו יכול לסבול את הרשעים, וכשנתגלה בחינת הפנים, דהיינו האמת, אזי הוא מפלת הרשעים כנ"ל, ועל ידי זה יהיה מפלתם לעתיד, כי אז יתגלה האמת כנ"ל.

 

ועל כן כשזוכין לאמת בעולם הזה כנ"ל, על ידי זה נתגלה בחינת הפנים כנ"ל, ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה, ואזי נעשה מפלתם על ידי האמת גם בעולם הזה, כמו שיהיה בעולם הבא כנ"ל. ועל ידי זה ממשיכין שלימות אותיות הדיבור שיהיה לעתיד, בחינת שפה ברורה, בתוך העולם הזה. כי בחינת שפה ברורה נעשה על ידי מפלתם, שעל ידי זה נתהפכין כולם אל השם יתברך כנ"ל: וזה בחינת (ישעיה נ"ח): ודבר דבר, הנאמר בשבת. היינו, שצריך להמשיך בחינות דיבור של שבת, שהוא בחינות עלמא דאתי, בתוך הדיבור של עולם הזה, להשלים הדיבור בעולם הזה. כי עיקר שלימות הדיבור הוא מבחינות שבת, כמו שאמרו רז"ל (שבת קיג:): שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, כי בשבת הוא שלימות הדיבור, כי שבת הוא בחינות עולם הבא כנ"ל, וצריך להמשיך דיבור של שבת בתוך הדיבור של חול, כנ"ל: