תורה עב – המשך – תורה עג – כי תעבור במים

 

ועל כן מי שיש עליו דינים, חס ושלום, ויש לו איזה צרה, רחמנא ליצלן, צריך לראות ולהשתדל מאוד להנצל מהיצר הרע אז, כי עיקר היצר הרע הוא מהדינים, כי אפילו היצר הרע העב והגשמי של עכירות הדמים, בודאי יש לו שורש למעלה הימנו, וזה היצר הרע שלמעלה ממנו יש לו גם כן שורש, כי יש כמה בחינות ביצר הרע, (*) ויש יצר הרע שאינו מגושם כל כך, שאינו מעכירת הדמים, אך הוא בחינת קליפה דקה. וגם זה היצר הרע, אינו היצר הרע של הקדושים בעלי חכמה ודעת, כי אצלם הוא רק היצר הרע שלמעלה, שהוא מלאך הקדוש, שהוא בחינת גבורות ודינים. והוא תכלית השורש העליון של כל היצרים רעים, מהיצר הרע העליון עד היצר הרע התחתון המגושם והמזוהם, השוטה והפתי והסכל, עכירת הדמים.

 

(*) גם בעניין ההתקרבות עצמו להשם יתברך יש יצר הרע גדול. כלומר, שלפעמים הוא ההתלהבות חוץ מהמידה הוא מהיצר הרע, כי זהו בחינת: פן יהרסו, וכמבואר במקום אחר, כי יש יצר הרע גדול כשמתחיל להתקרב להשם יתברך. ועל כן בשעת מתן תורה הזהיר השם יתברך למשה (שמות יט): רד העד בעם פן יהרסו אל ה’ לראות, כי ישראל היו אז במעלה גדולה, והוצרכו להזהירם מהיצר הרע שיש בהתקרבות להשם יתברך:

 

על כן, כשיש על אדם דינים, מאחר שמתגבר עליו גבורות ודינים, שהוא השורש של כל היצר הרע, על כן אז מתגבר עליו מאד היצר הרע שלו, וצריך השתדלות והתחזקות על זה. ותדע, שהיצר הרע של רוב העולם, שהוא עכירת הדמים, הוא שטות ושגעון וסכלות גדול, כמו שאמרו (סוטה ג): אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כי באמת יש רוח שטות של עבירה, שהוא חכם גדול יותר מכל העולם, ואעפ"כ הוא רוח שטות. אך זה הרוח שטות של רוב העולם, הוא שטות ממש, אויל פתי ומשוגע. והלא תראה, שיש כמה בני אדם, שיש להם הרהורי עבודה זרה, ויש שבשעה שעומד להתפלל, בא לנגדו דמות עבודה זרה, ואף שיודע בעצמו שאין בה ממש, אעפ"כ מתגבר עליו מאד, ומצטייר ועומד לפניו זה הדמות, וקשה לו מאד להעביר זאת מדמיונו ומחשבתו. ועתה ראה, היש לך שטות גדול ושגעון יותר מזה?!

 

ובודאי מי שמתגברים עליו אלו הדמיונות, קשה לו מאד להנצל מהם, ולהעכירם ממחשבתו, וכל מה שמתגבר ומנענע וזורק ראשו הנה והנה, מתגברים עליו הדמיונות אלו יותר ויותר. כי זה טבע וסגולת של אלו היצרין הרעים המזוהמים. כל מה שרוצים להתגבר על אלו המחשבות, יותר ויותר הם מתגברים, כי הוא כמו שאדם בורח מדבר, ומסתכל מן הצד כלאחר יד על זה הדבר שברח ממנו, ואזי הדבר הזה מתגבר עליו ביותר, כי לא הסיח דעתו מזה, רק אדרבא, שמסתכל בכל פעם לאחריו על זאת המחשבה, והבן זה, וכמו שידוע לכל מי שנלכד מזה, ויש לו אלו המחשבות ר"ל. ובזה יכול כל אדם להבין שהוא שטות ושגעון גדול, והוא רק מעכירת הדמים, מעכירת ובלבול המוח, כי זה ידוע לכל, שעבודה זרה אין בה ממש, ואעפ"כ קשה לו מאד לסלק מחשבתו מהם, מחמת שכבר נתעכר ונתבלבל מוחו מאד.

 

על כן אלו ההרהורי זנות שיש לרוב העולם, בפרט כשרואה בעיניו, כגון כעת שנזדמן לפניו אשה, וכשהוא רוצה להיות איש כשר, ואינו רוצה אלו ההרהורים, ואזי מנענע ראשו, ורוצה לסלק המחשבות אלו ממנו, ויותר ויותר הם מתגברים עליו כנ"ל. ובאמת, מי שיש לו דעה, הוא אצלו שטות גדול, ואינו נחשב אצלו אפילו לשום מעלה, מה שאינו נופל עליו הרהור מזה, ואינו צריך כלל לזרוק ולנענע ראשו כלל, וכמו שאצל רוב בני אדם הוא שטות ושגעון אלו ההרהורי עבודה זרה, כן אצלו שטות ההרהורי זנות.

 

ועל כן איתא בזוהר (קדושים פד) שרבי שמעון בר יוחאי כד חזא נשין שפירין, אמר: אל תפנו אל האלילים, כי הם בחינת אלילים, וכמו שהרהורי עבודה זרה הם שטות נגלה לכל העולם, כן אלו ההרהורי זנות הם שטות ושגעון. על כן עיקר התקנה – מי שכבר נלכד בזה ויש לו אלו המחשבות, הן הרהורי זנות, הן הרהורי עבודה זרה ח"ו, אין לו תקנה, רק שיקדש ויטהר גופו, כדי שיזדכך ויטהר דמיו, וילך אצל חכם האמת, ויורה לו דרכי התשובה, דרכי החכמה, עצות נכונות על כל דבר – אז יכנע לבבו הערל, ושב ורפא לו. אבל כל זמן שעדיין לא נתקדש ונטהר גופו, אין שום תקנה מה שמתגבר ומתאמץ, ויש לו יסורים גדולים לסלק המחשבה, כי יותר ויותר הם מתגברים כנ"ל:

 

גם עצבות הוא מזיק מאד, ונותן כח לזה היצר הרע העב הגשמי. על כן אדרבא, אם רוצה להיות ירא ה’ ורוצה להתפלל ואינו רוצה באלו המחשבות רעות, צריך שלא להשגיח עליהם כלל, ושלא יכפת ליה מה שעומדים לפניו, ורק יעשה את שלו במה שהוא עוסק – בתורה או תפילה או משא ומתן – ולא ישגיח עליהם כלל. וכמו ששמעתי מעשה באחד שבשעה שעמד להתפלל, היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו"ם ערל, והיה לו יסורים גדולים מזה, וכל מה שרצה להתגבר ולסלק המחשבה, התגברה עליו יותר. ויעץ לו חכם, שלא יכפת ליה, ויעמוד העכו"ם, ואעפ"כ יעשה את שלו ויתפלל, ובזה יסתלק ממנו. אך זה עצה לפי שעה, כל זמן שלא נתקדש גופו עדיין. והעיקר לקדש ולטהר עצמו כנ"ל, וילך לחכם, ויתן לו עצה נכונה על כל דבר כנ"ל :

 

 

 

דהנה התורה מתים וגליא, והקב"ה גם כן סתים וגליא, דהיינו מה שנגלה לנו הוא הלבוש וחיצוניות, ומה שנסתר ממנו הוא הפנימיות. והנה, כל אדם צריך לזרז את עצמו להשיג הפנימיות, מה שנסתר ממנו, אך איך יוכל להגיע אל הנסתר ממנו? – בתפלה לשמה, שיקשר המחשבה אל הדיבור של התפילה בקשר אמיץ וחזק. כי הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים (חולין ס ע"ב), ולמה? כי הקב"ה חפץ חסד הוא, ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות, ואין השפעה יכולה לירד, רק ע"י כלי הנקרא "אני", שנאמר (במדבר ו): ואני אברכם.