שער התבונה פרק ג – כה כסלו

 כה כסלו

 

כללו של דבר: הרוצה לזכות במידת שמירת הלשון, יעשה ההיפך ממה שעושים בעלי לשון הרע, שרגילים תמיד ללכת בקיבוץ אנשים, אולי ישמעו איזה דבר שיהיה להם ממה להלעיג, או לרגל אחר כך זה הדבר לאחרים, וגם רגילים תמיד לדרוש אודות חדשות שנעשה בעיר בין אדם לחברו, בכדי שלא ישקוט לשונם איזה שעה משעות היום, והוא יעשה בהפכו.

 

והכל יעשה בהדרגה: מתחילה ירגיל את עצמו שלא יעמוד בחבורת אנשים ולא ידרוש אחר חדשות, ואחר כך ירגיל את נפשו לאט לאט שלא יאבה לשמוע שום חדשות, עד שבהמשך הזמן יעזרנו ה’ שיהיה קנוי לו המידה של שמירת הלשון בטבע, שאם יראה אחר כך אדם אחד עובר על איסור לשון הרע וכיוצא בזה, יתפלא נפשו עליו, כי כבר מוזר לו דבר זה בטבע כמו שאר איסורים לכל ישראל.

 

וזה כבר נבחן בכור הניסיון, שנצירת הלשון מרע והאוזניים משמיעת דיבורים אסורים, לא יקשה על האדם רק שבועות אחדים, כי אחר כך, בראות העם שזה האיש ימאן לדבר ולשמוע לשון הרע וליצנות ושאר דיבורים אסורים, יחדל כל מספר מלספר עוד לאיש כזה איזה עניין שנוגע לאיסור הזה, וילך עם הסחורה הזו של לשון הרע ורכילות למי שירצה ללקחו, בראותו כי לא לכבוד ותפארת יהיה לו בעיני האיש הזה, כי יחשבנו עבור זה לבעל לשון הרע או ללץ. וכמעט שהוא לא יצטרך לשמור עצמו עוד מלשמוע, כי בעלי הלשון הרע בעצמם כשיספרו איזה מעשה, ישמרו אותו, אם הוא עומד בסמוך להם לא יספרו, כי יגורו לנפשם פן יקלקל השומע הזה את סחורתם בעיני שאר הקונים. ולא יקשה על האדם רק בתחילה, שיסכים בליבו באמת על עניין הזה וכנ"ל. וכל זה נכנס בכלל מה שאמרו חז"ל במועד קטן (דף ה, ע"א): השם אורחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה.

 

 

 

 

 

יתבונן האדם במה שכתבו הספרים הקדושים על הפסוק (ישעיה מט): "לכו באור אֶשְׁכֶם ובזיקות בערתם מידכם היתה זאת לכם", כלומר בעת שהאדם עובר העבירה – הוסקה האש בגיהינום להעניש החוטא שם. אלא שהקב"ה מאריך אפו לאדם, אולי יעשה תשובה. ובאמת אילו היה החוטא רואה זאת בעיניו, בודאי היה החוטא נרתע ונפחד, והיה חוזר בלב שלם מן העוון, והיה נשמר כל ימיו. [אלא שכמעט היה מתבטל כוח הבחירה על ידי זה]. (פתיחה לחובת השמירה לח"ח זצ"ל).