שער התבונה פרק יז – ככ שבט

 

וזה העניין נזכר ביבמות (קה, ע"ב) ברבי חיא ורבי שמעון בר רבי, דהוו יתבי וכו’ אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגביהו וכו’ אדהכי אתא רבי למתיבתא [ולמדרש, ואבעי כל חד למיתב אדוכתיה] אינהו דהוו קלילי עולו יתיבו בדוכתיהו, רבי ישמאל ברבי יוסף אגב יוקריה הוה מפסע ואזל [מפני שהיה בעל בשר היה הולך לאט] אמר ליה אבדן: מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדוש, אמר ליה: אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי, אמר ליה: וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי, אמר ליה: וכי משה היה ראוי ללמוד תורה מפי הגבורה. אמר ליה: וכי משה אתה? אמר לי: וכי רבך אלוקים הוא? וכו’. אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי למחלץ, אמר ליה רבי לאבדן: פוק בדקיה [פירוש, היה מצוה לבדקה אם הביאה ב’ שערות כדי שתוכל לחלוץ] לבתר דנפק אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי כך אמר אבא, איש כתיב בפרשה (דברים כה, ז), אבל אישה בין גדולה ובין קטנה. אמר ליה רבי לאבדן: תיב אדוכתך, לא צריכת, כבר הורה זקן. הוה קמפסע אבדן ואתי, אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי, מי שצריך לו עם קדוש, יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש, היאך יפסע על ראשי עם קדוש? אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתך. תנא באותה שעה נצטרע אבדן [שעונשו של לשון הרע נגעים] וטבעו שני בניו, ומאנו שתי כלותיו.

 

והנה לכאורה מה סיבב ה’ שאדהכי אתיא יבמה וכו’ אלא שזה הוא הדברים שאמרנו, שהנה אבדן גינה מתחילה לרבי ישמעאל ברבי יוסי על שפסע על ראשי עם קדוש. והנה, אף שבודאי אין הדין עמו במה שאמר: וכי הגון אתה וכו’, שזה הוא אונאת דברים ממש, אף על פי כן לא היה מקום לתפוס בזה כל כך לאבדן עד שיענש על זה בעונש הצרעת, אם עיקר כוונתו היתה בשביל קנאת האמת, אף שטעה במאמר זה. ועל כן ניסוהו תיכף מלמעלה, ואדהכי אתיא ההיא יבמה וכו’, והוצרך אבדן לצאת, ובתוך כך הורה רבי ישמעאל ברבי יוסי, ואמר רבי: כבר הורה זקן וכו’, הוה קמפסע אבדן ואתי וכו’, תנא, באותה וכו’.

 

פירוש, כיון שגם הוא אין נזהר בזה, על כן נענש למפרע על מה שגינה לרבי ישמעאל ברבי יוסי. גם הראוהו, ששלא כדין אמר לרבי ישמעאל: וכי הגון אתה ללמוד תורה מרבי? שהרי הכריע בדבריו לשיטת רבי שהיה סבור מתחילה דלחליצה בעינן גדולה. ועל כן נענש בעונש הצרעת. וגם טבעו שני בניו, כידוע שעונש הטביעה ועונש אסכרה הוא עונש אחד (כדאמרינן בכתובות דף ל’ או טובע בנהר או מת בסרונכי), וידוע שעבור לשון הרע הוא מיתת אסכרה כדאמרינן בשבת (דף לג, ע"א). עיין שם.

 

 

 

 

וזה לשון התנא דבי אליהו פרק כח, וכך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראים זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער שלא תבואו לידי פסול מעולם, לכך נאמר: (מיכה ו, ח): "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ דורש ממך כי עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" וכו’ עיין שם. (ה"חפץ חיים" זצ"ל).