שער התורה פרק י – כו אייר

 

ומי שמעלים עיניו ממצוה זו, גדול עוונו, כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג): במאמר ס"ז על הפסוק (דברים טו, ט): הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השבע וגו’, ורעה עיניך, וגו’, וזה לשונו הטהור: למדנו מזה, כי הנמנע מלהלוות לעני, עובר בשני לאוין, שהם: הישמר וּפֶן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדול מלהלוות מיראת דבר השמיטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו, כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העוון קרא הכתוב: מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. עד כאן לשונו.

 

ואיתא במדרש שיר השירים (זה נמצא במדרש קהלת רבה ז, א): ר’ יהודה אומר: כל הכופר בגמילות חסדים, כאילו כופר בעיקר. אבל דוד המלך ע"ה מה היה עושה? היה גומל חסד לכל וכו’, עיין שם.

 

***

 

 

והנה והנה יש להסתפק אם לזכות לאריכות ימים סגי במה שהוא נוצר לשונו מרע בשב ואל תעשה, דמה שנאמר בסיפא דקרא "סור מרע ועשה טוב" הוא עניין בפני עצמו ולא קאי על "מי האיש החפץ חיים", או שסור מרע ועשה טוב קאי גם כן על רישא דקרא וכדי לזכות באריכות ימים בעינן גם לעשה טוב בקום ועשה. ועיין תוספות יבמות (קט) ד"ה אתיה שהעירו על ספק זה.

 

והנה רבי ינאי סבר מתחילה שכדי לזכות לחיים בעינן גם שיהא עשה טוב קום ועשה, והנה אין גבול לעשיית הטוב, ואם כן הרי זו עבודה קשה שבמקדש לזכות לאריכות ימים. אבל עכשיו ששמע מהרוכל הזה שאמר רק רישא דקרא "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (וכגרסת הילקוט) ולא יותר, מזה הבין דסגי בנצירת הלשון שהוא בשב ואל תעשה, ובזה בלבד כבר זוכים לאריכות ימים.

 

והנה זה פשוט וקל מאוד לקיימו, כי אף שאינו עושה שום מעשה הרי הוא כבר זוכה לחיים טובים וארוכים. וזה שאמר רבי ינאי, כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, שמתחילה סברתי שצריכים לעשות גם טוב בקום ועשה וזה לאו מיתא זוטרא הוא, ועכשיו ששמעתי מהרוכל דסגי בשב ואל תעשה שינצור לשונו מרע, הרי זה פשוט וקל לקיימו. (להורות נתן להגר"נ גשטטנר שליט"א, פרשת מצורע).

 

 

כל מלאך מסר לו [משה רבנו] סודו והיינו הכוח שלו. ואף מלאך המוות מסר לו סודו, שהודיעו שהסוד שלו הוא לשון הרע. (פרי צדיק לג"ר צדוק הכהן מלובלין זצ"ל פרשת קורח).