אם אין אני לי – מי לי?

 

 

אמרו חז"ל (סנהדרין לז): "צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי", ואין הכוונה שהעולם נברא לשמש אותי ואת תאוותי, אלא שצריך אני לעיין כל הזמן בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם. ועיקר התיקון הוא על ידי התפילה.

 

נסביר דבר זה במישור האישי ונעבור למישור הכללי.

 

האדם נברא מלא בחסרונות ומיגבלות. הרבה אנשים גדלים עם הרגשה שמשהו לא בסדר אצלם. החיים דורשים מהם דברים שהם לא יכולים להתמודד איתם, כגון: לעבוד בעבודות קשות ולהשיג הישגים בכל מיני תחומים וכן הלאה.

 

כל אחד זוכר את עצמו בתור ילד שהיו גוערים בו כשלא עשה את מה שצריך, או כשלא הכין שיעורים ואולי גם בגלל שלא עשה את מה שביקשו ממנו. ובתור ילד, שמאמין לאלה שאחראים עליו, הרגיש שהוא כנראה באמת לא בסדר. דבר שבמשך החיים המשיך להתפתח עם כל דרישות החיים, היינו לימודים, הצלחה בחברה, בצבא, בעבודה ובנישואין ועוד…

 

נמצא, איפא, שרוב בני האדם רדופים רוב חייהם על ידי הדרישות שהעמידו בפניהם.

 

והנה בעסק התורה והמצוות, רבים נתקלים גם בתופעה הזאת. בפרט שהתורה בפירוש דורשת דרישות מאוד ברורות, ובלי פשרות ויש גם עונשים התראות וכדומה.

 

אז מה עושים? האם נגזר עלינו להיות תמיד רדופים ומעונים עד 120 שנה?

 

התשובה לשאלה הכואבת הזאת טמונה בדברים המובאים בראשית מאמר זה –

 

אדם צריך קודם כל להכיר את המציאות. אני מוגבל! כמו שאני- אין לי שום אפשרות להשתנות. הקב"ה ברא אותי עם חסרונות מסויימים, וגם סיבב סיבות בחיי שבגללן נוספו לי עוד חסרונות, תאוות ומידות רעות. ואין ביכולתי כלל לשלוט על זה. במילים אחרות- אני אפס!

 

רגע רגע, לא ליפול ליאוש. יש עצה! והיא התפילה. כשיש תפילה באמת, אין שום גבולות והכל בדיוק ההיפך ממה שאמרנו קודם. כל תכלית החסרונות שהקב"ה טבע בנו הם לקרב אותנו אליו, אל התפילה, כדי שהאדם יבין את המוגבלות שלו ויחפש אחר האחד והיחיד שאינו מוגבל שיעזור לו, הקב"ה.

 

רק כאשר האדם מבין את שני הצדדים של המטבע, שמצד אחד באמת דורשים ממנו המון, אבל מצד שני, לא ממנו ממש דורשים – כלומר, שלא בכוחו שלו יעשה. אלא הדרישה היא, שיתפלל למי שהכוחות כולם שלו. על ידי זה יצליח האדם להשתנות, ויוכל לתקן לא רק את עצמו אלא, את כל העולם כולו.

 

דבר זה מפרש לנו את מה שאמר הלל הזקן (פרקי אבות פרק א, יד): "אם אין אני לי מי לי…" – כלומר, ודאי שיש עלי דרישה וחיוב לתקן את עצמי, אבל – "וכשאני לעצמי מה אני"- היינו, אם אני לוקח את זה על עצמי ועל כוחותי, אז – "מה אני". הלא האדם הוא כה מוגבל וכה חלש באמת מצד עצמו. אולם מה שמבקשים מהאדם הוא, להתעורר ולבקש מהקב"ה שיעזור לו מאוד לתקן כל מה שהוא שצריך. כמו שאמרו חז"ל: "בכל יום יצרו של אדם גובר עליו, ולולא ה’ עוזרו אינו יכול לו".

 

בדרך זו מלמדים אותנו חכמינו ז"ל, שללא העזרה של הקב"ה, אין שום סיכוי להתגבר על מה שצריך להתגבר בעולם הזה.והעזרה באה למי שמתפלל ומבקש אותה, אבל מי שלא מבקש עזרה ורוצה לסמוך על עצמו, שיכין את עצמו למפח נפש גדול.

 

והנה גם התפילה צריכה תפילה. כי מי שיחשוב – "אין בעיות, הבנתי את העיקרון. אני אתחיל מהיום להתפלל הרבה", גם זה לא יעלה בידו, מכיון שגם את הכוח של האמונה והתפילה צריך לבקש מהקב"ה.

 

מכאן אנו מבינים שיש לדבר זה מספר כללים:

לתקן ולהשתנות זה רק על ידי תפילה.

מי שאין לו את הכוח של התפילה צריך להתפלל על זה.

העצה והעזרה הכי טובה לתת לאדם שיש לו בעיות, זה ללמד אותו להתפלל.

 

מתוך כללים אלו נסביר את דברינו בתחילת המאמר:

 

עיקר מה שצריך לתקן את העולם, זה לקרב אותם לעניין של האמונה והתפילה, וכשרואה חסרונות אצלם, אזי צריך להתפלל עליהם שיתמלאו חסרונותם. וזה בעיקר לפני שהם יודעים להתפלל על עצמם, כמו ילדים שעוד לא יודעים ממש להתפלל על עצמם ולהכין את עצמם לחיים מתוקנים, החובה מוטלת על ההורים שלהם להתפלל עליהם. וכבר שמצאנו אצל הרבה מגדולי ישראל שהעידו על כך, שהם זכו להיות צדיקים בזכות התפילות והדמעות של הוהירהם.

 

אולם בד בבד צריך ללמד את אותם הילדים את העניין של התפילה, כדי שכשיעמדו על דעתם יתחילו אף הם להתפלל על כל דבר שחסר להם ברוחניות ובגשמיות. דבר שיחסוך מהילדים את הביקורת התמידית, שעלולה לתת להם את ההרגשה שהם לא בסדר. כי באמת גם הם מוגבלים ומתנהגים כמו שהם חייבים להתנהג על-פי ההשגחה שיש עליהם, ובמקום לכעוס עליהם על דברים שהם לא בשליטתם, נתפלל עליהם עד שיגדלו וילמדו להתפלל על עצמם. וזה הכלל לגבי כלל העולם – צריך להתפלל על העולם ועל חסרונותיהם ובד בבד ללמדם להתפלל על עצמם. ונראה שהתפילה הכי נכונה להתפלל עליהם  היא – "ריבונו של עולם, תרחם עליהם שילמדו להאמין בך ולהתפלל אליך על כל מה שחסר להם". ובזה מובנת כל העבודה שלמדנו בתחילת המאמר לגבי חסרונות העולם ותיקונם, וממילא גם נפטרנו מהצרה הצרורה של מחלת הרדיפה העצמית  ורגשי הנחיתות, כי מה שחסר לי בין במידות שלי ובין במעשים שלי- עלי להבין שזה רצונו של הקב"ה וככה הוא ברא אותי, לכן גם אין לי שום בחירה בדבר הזה – פרט לתפילה!. על ידי התפילה והתחנונים יש ויש לי בחירה למלאות את כל חסרונותי. ובנתיים, עד אשר ירחם הקב"ה ויעזור לי לצאת ממה שצריך לצאת, אמשיך להתפלל עד שהוא יגאל אותי, ועלי להיות שמח ורגוע כי אני יודע שזה לא בידיים שלי, אלא בידיו הרחומות של בורא עולם.

 

עצה חשובה!

 

כשמתפללים על חיסרון כלשהו, חשוב לחפש מה הקב"ה רוצה ממני, על מה עלי להתפלל ומה אני צריך לתקן. מכיון שהחסרונות והמיגבלות שהקב"ה נותן לאדם , הן מצד עצמו והן מצד הסובבים אותו, הם לא מיקריים. הכל מדויק לפי התיקון והשליחות של אותו האדם בזה העולם. לכן כשמתפלל האדם על זה, הוא צריך לבקש שהקב"ה יראה לו מה רצונו ממנו, ולמה נתן לו דווקא את החיסרון הזה.

 

אם ירבה האדם בתפילות ויתמיד בדרך זו, בודאי שמשמיים יראו  לו בדיוק את מה שהוא בא לתקן בעולם הזה, ואף יזכה בסופו של דבר גם לעזור לאחרים למצוא את מה שהם באו לתקן.

 

השם יתברך יזכינו לעסוק בעבודה הנפלאה והמעניינת הזאת כל ימי חיינו, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו. אמן.