מזל גורל והשגחה

 

 

מאז ומתמיד חקר האדם אחר עתידו. גם כיום ישנם אנשים שסקרנותם מובילה אותם אל כל מיני מגידי עתידות, ‘פותחים’ בקפה או בקלפים. ישנם אנשים שתולים הכל ביד הגורל "כי זה הגורל"- נוטים הם לומר. וישנם אנשים הנמצאים במעקב צמוד אחר ההורוסקופ היומי או אל המפה האסטרולוגית, ולו רק לדעת מה צופן להם הרגע הבא. על כך אמרה התורה: "לא יימצא בך..קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף…ושואל אוב וידעוני כי תועבת ה’ עושה אלה…תמים תהיה עם ה’ אלוקיך".

 

חז"ל קבעו באימרה קצרה – "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והסביר רש"י: כל הבא על האדם, הכל בידי הקב"ה, כגון: גבוה או נמוך, עני או עשיר, חכם או טיפש וכדומה, הכל בידי שמים. אולם אם צדיק או רשע אינו בא על ידי שמים, ועל דבר זה אמרו חז"ל – שהכל נקבע כבר ברגע היווצרותו של האדם: "אותו מלאך הממונה על ההריון, נוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה (אילו גנים יכניס בה כדי שיפעלו בבוא הזמן בהתאם לגזרת ה’), גיבור או חלש? טיפש או חכם?" – כלומר, שכל אדם מוטבע בו מראש כל עתידו: מצבו הבריאותי, שנות חייו, חוכמתו, מצבו הכלכלי וכדומה. אך מה שנתון לבחירתו, אלו הן רק הפעולות שבתחום המוסרי ושמירת המצוות, או כמאמר הפסוק: "סור מרע ועשה טוב" – זה הדבר היחיד שנשאר ביד האדם כדי לקבוע ולהשפיע, הן לטוב והן לרע, על חייו.

 

דברי חז"ל אלה מהווים קביעה קדומה בת אלפי שנים לכל המחקרים שנעשו בתחום זה. ובעיקר נוגע הדבר כאשר מדובר בעם ישראל, אשר לו אין שום עניין למזלות וכוכבים, מפות ותחזיות. ושאל רב יהודה: מנין שאין מזל לישראל? שנאמר: ויוצא אותו החוצה" –לפי ההסבר הפשוט: הוציא הקב"ה את אברהם מחוץ לאוהלו. אולם לפי הסבר המדרש אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, כי "אעשך לגוי גדול". להזכירכם, יצחק אבינו נולד כאשר היה אברהם בגיל מאה ושרה אמנו היתה בת תשעים! ועל פי הטבע לא יתכן שאשה תלד בגיל כזה, מה גם שעל שרה נאמר "חדל להיות לשרה אורח כנשים". אולם על ידי תפילה ואמונה בהשגחה עליונה משתנה מזלו של האדם לטובה, כי התפילות מגיעות למקומות עליונים מאוד, ובאמצעות התפילה משיג כל יהודי שליטה מוחלטת ויכול הוא להשיג כל מה שירצה, כי התפילה היא השער שדרכו נכנסים אל מי שהכל שלו, המשפיע מטובו לכולם.

 

פעם שוחחו רבי נתן ותלמידיו אודות גדולתה של התפילה. אמר רבי נתן: חז"ל דרשו: כאשר עולות תפילות ישראל השמימה, מלאך מסויים משביע את התפילות הממשיכות לעלות מעלה מעלה, לקשט את כתרו של הקב"ה, שתגענה כל אחת למקומה הראוי. אחר כך פנה רבי נתן ואמר לתלמידו: שים לב, אפילו המלאכים אינם יכולים להתרומם לגובה שהתפילות יכולות להגיע!

 

שים לב – פונה רבי נתן לא רק לתלמידו, אלא לכולנו – שימו לב! בורא עולם משגיח על כל העולם ומשנה את הטבע בעזרת אותה תפילה חרישית שכל אחד מאיתנו נושא כלפי מעלה, וכך גורמים אנו לקב"ה לשנות את הטבע בשבילנו, שהדברים יהיו מעל הטבע. והשגחתו היא על כל העולם – על כל הנעשה ועל כל הקיים בו, מההשגחה על בעלי חיים, כי "יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים", ועד ההשגחה על בני האדם, הזן ומפרנס את כולם ו"אפילו שיחה קלה שאדם משיח עם אשתו, נכתבת על פינקסו". הכל נמצא בהשגחתו הפרטית של בורא העולם.

 

הזכרנו שהדבר היחיד שנשאר בידיו של האדם הוא "סור מרע ועשה טוב" – כלומר מחושך לטוב, ודבר זה יוכל האדם להשיג על ידי ההשגחה, כלומר שיוצא האדם מהאמונה שהוא מושגח על פי הטבע וחוקיו, מכיון שהכל בהשגחה פרטית ועליונה. ואיך נעשה זאת? על ידי תפילה ואמונה שיובילו לשינויים שהם מעל הטבע, שינויים שהם נסים ממש. וישאל הקורא, מה הכוונה מעל הטבע או לשנות את הטבע? ענה רבי נתן: שינוי הטבע נעשה הן בכוחות הטבע והן בטבעו האנושי של האדם. והסביר: שום דבר לא יכול לעזור לאדם לשבור את תאוותיו הבלתי רצויות, פרט לתפילה. והסיבה פשוטה מאוד. לרוב אדם ששובר את תאוותיו (שהם טבעיו) נותר כאשר יש בידיו שתי תאוות, בדיוק כפי שאדם שובר חפץ לשניים נותר הוא עם שני חלקים, כי אם שוברים את התאווה היא נעשית שתיים, ושני חלקים אלו יוכלו להתגבר עליו ביתר שאת שוב פעם. אולם על ידי התפילה האדם יכול להיפטר לחלוטין מכל התאוות והטבעים הרעים.

 

פותחים את היום עם… תפילה.

 

רבי נחמן נהג לזרז את חסדיו להתפלל בשעה מוקדמת ככל האפשר, כי "לפי גודל מעלת התפילה, שהיא יקרה מאוד מאוד, מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל". ולפתוח את היום עם תפילה הוא דבר עם משמעות גדולה ועצומה מכיון שזמן זה הוא עת רצון שבו מתקבלות התפילות. אז לפני שפותחים את יום העבודה הגשמי, שהוא מרדף אחרי הזמן מהרגע שסיימנו את הקפה ויצאנו לדרכנו ועד להשגת תוצאות משביעות רצון בכל אשר תיגע ידנו במהלכו של יום שכזה, כדאי לפתוח את היום עם משהו רוחני בזמן של רצון וקבלה, ולקבל את כל ‘התמריצים’ והעצות כיצד להתמודד מול עוד יום עבודה מטורף.

 

והתפילה, כפי שאמר רבי נחמן בכל הזדמנות ובכל עת, צריכה להיות בפשטות! לבקש במילים הכי פשוטות את כל מה שצריכים, ולכוון את פירוש המילים כפשטותן ולבקש על כל דבר ודבר. עניין זה הומחש במקרה הבא:

 

בערב ראש השנה האחרון של רבי נחמן, שהיה חולה מאוד באותו זמן, ביקש מנכדו הקטן ישראל שיתפלל למענו, וישראל היה רק בן ארבע. הנכד קיים את בקשת סבו ונשא תפילה זו: אלוקים! אלוקים! תעשה שסבא יבריא!. הנוכחים בחדר החלו מחייכים למשמע תפילה פשוטה זו של הילד. אולם רבי נחמן אמר: כך צריך להתפלל, לבקש מהקב"ה כילד המבקש מאביו.

 

זאת הדרך לזכות בהשגחה העליונה. כשאנו מתפללים (בפשטות כמובן) זה סימן לאמונה. התפילה מגבירה את האמונה של האדם, ותוך כדי תפילה אנו מרגישים קירבה יותר גדולה לבורא עולם (שנעשית בהדרגה). והבורא, בעזרת תפילה זו וגילוי האמונה שנעשה על ידה, עתיד לבצע מעשי נסים ושינוי הטבע עבור המתפלל. כך זוכה האדם להשגחתו של הבורא – כי אם הטבע מחייב כך, אזי בכוח התפילה לשנות זאת.

 

כשאנו מתפללים, פרט לתפילות שנמצאות בסידורים, אנו נושאים גם תפילה היוצאת מתוך ליבנו, תפילה הנאמרת מתוך הסידור שבליבנו. תפילות מסוג זה אנו נושאים לרוב אל אבינו שבשמים מכיון שאנו נמצאים בצער או בגלל יסורים כאלה ואחרים. רבי נחמן מסביר לנו שהצער והיסורים נובעים מחסרון הדעת, שאנו לא מודעים לעובדה חשובה מאוד – שהכל בהשגחתו של הקב"ה. אולם מי שזוכה לדעת זו, כלומר להבין שהוא מושגח בהשגחה פרטית ועליונה, אזי היסורים והצער נעשים קלים יותר. ומוסיף רבנו בעניין זה לגבי עם ישראל: שזה עיקר הצער של עם ישראל שיש להם בגלות, כי הכל נובע מכך שנפלו הם מהדעת, שתולים הכל בטבע במקרים ובמזל, ואם היתה להם דעת, דהיינו אותה הבנה שהכל בהשגחה, לא היו להם יסורים כלל, כי ישראל הם למעלה מהטבע. וזאת גדולתנו – שהקב"ה שומע תפילותינו ומשנה את הטבע בהשגחתו עבורנו, כי התפילה שהיא הפך הטבע ממש, היא ההשגחה (ליקו"מ ח"א רנ).

 

תפקיד הדמעות בהשגחה

 

מסופר בגמרא, בשעה שהקב"ה זוכר את בניו השרויים בצער, שנגרם כתוצאה מכך שהם שרויים בין העמים ולומדים דרכיהם, דבר שמוביל אותם לתלות את כל מה שקורה להם בטבע במזל ובמקרה. לכן מוריד הקב"ה שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מקצה העולם ועד סופו. כשהקב"ה מוריד דמעות אלו, מסביר רבי נחמן, הוא ממשיך בדרך זאת את ההשגחה, כי הדמעות הן בחינת השגחה. כשאדם בוכה בזמן שהוא שרוי בצער (לרוב כשהוא שופך את מר ליבו לפני בורא עולם) הוא ממשיך, למעשה, על ידי דמעותיו את ההשגחה העליונה. תפילה זאת היא כתפילת אדם אביון העומד לפני בוראו ומבכה את מר גורלו על יסוריו ועל מצוקותיו. תפילת זו, הנקראת לרוב כתפילת עני, יעילה מאוד, מכיון שהיא מפילה את כל מחסומים ועולה הישר לבורא עולם ובכוחה לפעול רבות למען המתפלל ולכלול אותו בהשגחה העליונה.

 

הבורא מנהיג את עולמו ואת בריותיו לעיתים בדרך עלומה מהבנתם והשגתם של בני האדם. לא פעם האדם חש התמרמרות עם הנעשה עמו. הסיבה העיקרית לחוסר הבנה זו נובעת מחסרון הדעת, מחוסר ההבנה והידיעה שאנו מושגחים בהשגחה פרטית הפרושה לנגד עינינו. אילו זכינו לדעת זאת, היינו מבינים שכל מה שעובר עלינו הן לטוב והן לרע, הכל בהשגחה מדוייקת, ובידינו נותרת הבחירה להאמין שכך הם פני הדברים, כי "משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו". בעזרת אותה דעת, כפי שהסביר לנו רבי נחמן, ניווכח לדעת עד כמה נכונה וצודקת קביעה זאת, מכיון שאז יוכל כל אדם בעזרת כוח התפילה לחולל נסים ונפלאות.

 

עם ישראל ניחן במתנה נפלאה המייחדת אותו משאר העמים – ההשגחה! כי ישראל מעל המזל, מעל המקרה ומעל הטבע.