השמיטה היא מקור הברכה!

התורה מכריזה, ‘ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך’. דע לך יהודי יקר ששבת היא מקור הברכה, ואם תשמור אותה תהיה לך ברכה בעבודתך במשך כל ששת הימים הבאים. כך גם לגבי שמירת השמיטה, ‘שש שנים תזרע ובשנה השביעית תשבות’, ואם בשנה השביעית תשבות לפי הציווי האלוקי, תוכל לזרוע בשש השנים הבאות כי תהיה לך ברכה גדולה, והשמיטה היא זו שתשמור עליך כשם שהשבת שומרת עליך.

הסיפור שלפיננו מציג ביתר שאת את האמונה הפשוטה והתמימה של יהודי בבוראו וקיום השמיטה במסירות נפש:

דוד חסיד, יהודי שומר תורה ומצוות מאזור השפלה שהיה מתפרנס למחייתו כחקלאי לחיטה. קצת לפני שנת השמיטה גמלה בליבו ההחלטה לשמור את השמיטה כראוי ולתת לאדמה מנוחה ואת השדה להפוך להפקר. חודשיים לפני השמיטה רכש שלושה שקי חיטה, וכאשר החלה השמיטה הפקירה. הגיעה השנה הבאה והשקים הותלעו, שק וחצי היה מלא בתולעים והנותר היה רקוב שאינו ראוי לזריעה ושתילה.

הזמין דוד חסיד ערבי שיעזור לו במלאכה, אך זה סרב בתואנה שהזרעים ממש עלובים וריקים וחבל לעשות עבודה שלא תניב יבול, ‘הזרעים אינם ראויים’ אמר. דוד התעקש ואמר לו שהוא משלם את מלוא הסכום ללא קשר לטיב ואיכות הזרעים. הוא שם מבטחו בשם יתברך שאמר שמי ששומר שנת שמיטה לא רק שלא יינזק אלא אף יצליח ויתברך פי כמה וכמה. הערבי הסכים וזרע את גרגרי החיטה.

עברו כמה חודשים, בעוד שהחיטה הייתה אמורה כבר להגיע לאורך מטר, אצל ידידנו היא הגיעה בקושי ל30 ס”מ. אך דוד לא אמר נואש. כמו גם כמות החיטה הייתה נמוכה באופן משמעותי, רב השדה היה ריק למעט אגודות מועטות של יבול דל. אך דוד היה שמח ובטוח, האמין בכל ליבו בדברי השם יתברך.

למחרת הזמין את הערבי שיבוא לקצור את החיטה, אך הערבי היה המום, ‘אני לא עובד בשדה כזה דל שכמעט אין בו יבול וחוץ מזה הכל פה מפוזר בשדה ואין כמעט אלומות’. אמר לו דוד שהוא מוכן לשלם לו כל סכום שנדרש,רק שיעשה את העבודה, אחרי ויכוח ארוך הציע דוד להזמין קומביין. “קומביין? השתגעת?!”

צרח הערבי. ‘אני לא מוכן לבייש את עצמי. והוא גם בטח לא יסכים. חוץ מזה , זה יעלה לך הון תועפות. כל הרווח שלך המועט ותצטרך להוסיף עוד כך שתצא בהפסדים’ אמר הערבי. אך דוד בשלו, לא מוותר וסומך על השם יתברך שאמר והבטיח שהוא יצליח!  סגרו למחר בשעה 6.00 בבקר שהקומביין מתייצב בשדה.

הקומביין הגיע, אף הוא ערבי שקיבל חום למראה השדה הריק שבקושי רב מכיל יבול דל ועלוב. החל ויכוח נוסף שהוא אינו מוכן לעבוד בשדה מוזר שכזה. “מה אכפת לך ענה לו דוד, אני משלם לך כמה שצריך לפי כל גודל השדה”. התרצה הערבי והחל לחרוש עם הקומביין, פסים פסים, כלומר חלק חלק, כך חרש את השדה, ובהגיעו לאגודת חיטים שמע לפתע שנשפך כמות גדולה של חיטה, חשב בליבו שמא שכח במכולה חיטים מהשדה הקודם. ניגש לדוד וסיפר לו שלא ייתכן שתצא כמות כזו של חיטים מכלום אגודות.. ,”אכן כן”, אמר דוד, “שים אותם בבקשה במכולה הם כנראה אינם שלי והמשך במלאכתך”.

אך הדבר חזר ונשנה שוב ושוב גם בפס הבא, הקומביין מגיע לקצור ולפתע נשפכים כמויות אדירות של חיטים שאינם פרופורציונאלית בכלל. תוך זמן קצר התמלאה המכולה על גדותיה. הערבי המום, בקש מדוד לקחת את המכולה לשקליה שהרי לא ייתכן שיש יבול דל והחיטים נשפכים בלי סוף ובכמויות אדירות.

“אמרתי לך שהשם יתברך, אלוקי העבריים, ובורא כל העולמות, אמר שמי שישמור שמיטה יתברך בכפל כפליים!” הערבי המופתע גילה בשקילה שהיבול הגיע לשלוש עשרה אלף טון ו700, בעוד שבשנה רגילה החקלאי דוד מגיע ליבול של 3000 טון בלבד. כלומר כמעט פי ארבע וחצי.

“אמרתי לך! שהשם יתברך משלם למי ששומר מצוותיו, ובשנה השביעית תשבות..”. הערבי הנדהם בירך את השם יתברך ואמר שזה נס גלוי.

“אשרי העם שככה לו, אשרי העם שהשם אלוקיו!”