צוואתו של איש הפרוות

 

 

בחדר ההמתנה המפואר של משרד עורכי הדין ‘בידרמן את פלר’ המתינו בקוצר רוח שני אנשי עסקים לבושים בקפידה, כשהם מגלים סימני עצבנות גוברים והולכים. מזכירת המשרד התנצלה על כך שהפגישה המתוכננת עם עו"ד בידרמן – השותף הבכיר במשרד – תתאחר בעקבות התעכבות בלתי צפויה בדיון בבית המשפט. בינתיים הלך המתח וגבר. ניכר היה שנושא הפגישה היה עניין גורלי עבורם.

סוף סוף נכנס עו"ד בידרמן בצעדים נמרצים, והזמינם להיכנס למשרדו. המזכירה הגישה לנוכחים קפה, ובידרמן פיזר סביבו חיוכים בניסיון להפיג את המתח שעמד באוויר. בתנועת יד רמז למזכירה לסגור את הדלת. הוא ידע שברגעים אלו נפתחת מערכה דרמתית ולגמרי לא פשוטה…

בידרמן סקר בעניין את שני הגברים שישבו מולו כשהמתח ניכר בפניהם. האחים ורטהיימר היו מוכרים לו. מזה כשלושים שנה שהוא מייצג את הפירמה של אביהם ‘פרוות ורטהיימר בע"מ’ בכל עניין משפטי. באופן טבעי מונה לערוך ולהוציא לפועל את הצוואה של ידידו ולקוחו הנס ורטהיימר, בעל החברה. כעת, לאחר פטירתו, זימן עורך הדין את שני בניו של המנוח למעמד פתיחת הצוואה, מעמד בעל משמעות רבת היקף עבורם, היות והיה מדובר באדם בעל נכסים רבים.

בידרמן שנחון בכישרון דרמתי שסייע לו רבות בבתי המשפט, התקשה לדלג על גינוני המשחק האהובים עליו, אבל רחמיו נכמרו על השניים, והוא הזדרז ושלף מהכספת מעטפה חתומה ופתח אותה לנגד עיני הבנים. "ובכן, הרי הצוואה לפניכם!" פתח בטון ענייני. "אם נדלג על הניסוחים המשפטיים המסובכים, אוכל להסביר לכם במונחים פשוטים ושווים לכל נפש את עיקרי הצוואה".

עכשיו נשם עמוק, והטיל את הפצה לחלל החדר. "אביכם מגלה בגוף הצוואה שעסקיו בפירמה ‘פרוות ורטהיימר’ היו מושתתים על בסיס של מרמה. במשך שנים נהג להונות את לקוחותיו, תוך שהוא מנצל את האמון הרב שרחשו לו בעולם העסקים. באחרית ימיו נקף ליבו על דרכו הנלוזה, ולכן החליט להוריש את כספו שבא לו בדרכים מפוקפקות לטובת בית האבות הסיעודי שבו שהה לפני מותו, ובכך להחזיר את הכספים לטובת הציבור. הסכום שנקוב בצוואה עומד על שלושה מיליון דולר, והוא יקוזז מתוך הכסף שיתקבל ממכירת המפעל לגורם חיצוני. עד כאן החלק המרכזי בצוואה".

 

עורך הדין עצר לאתנחתא קלה, תוך שהוא בוחן את תגובותיהם של הבנים. בחדר המפואר שררה דממה מעיקה. שני הבנים התקשו להכיל את ההלם הכפול. תדמיתו של אביהם, הסוחר ההגון, התנפצה וחבטה בפניהם באלפי רסיסים. בנוסף לכך התנפץ גם חלום הירושה בקול רעש גדול.

כעבור רגעים אחדים נזעק הבן הצעיר, אלון: "ומה איתנו?" ידו הונפה אל על, ונשמטה חזרה על השולחן, מתנגשת בכוס שלפניו. הכוס התהפכה, שופעת נחילי משקה תוססים שטיילו על השולחן מבלי לעניין איש.

"ובכן, בסעיף הנוגע אליכם, נקבע בצוואה שתקבלו את בית המנוח בחלקים שווים. בנוסף יחולק ביניכם שאר העיזבון אשר יוותר לאחר העברת החלק המגיע לבית האבות".

"מה, זה הכל???" היה זה שוב אלון שמיחה בתדהמה. "ברור שאבא איבד את שפיות דעתו בסוף ימיו, אחרת כל זה לא ייתכן!" הוא הביט באחיו וזעק לעברו: "דרור, למה את שותק? תראה מה אבא עשה לנו!"

 

דרור, האח הגדול שהיה שקוע בשרעפים, התעשת וננער. "אתה בטוח שהוא כתב את הצוואה במצב של שפיות? הרי היה לו מוניטין מפורסם ליושר ולהגינות כל ימי חייו! כיצד זה ייתכן שהוא רימה מישהו בעולם, בלי שזה התגלה עד היום?"

"ידידי הנס ורטהיימר חתם על צוואה זו במשרדי בנוכחות שני עדים אמינים מטעמו. אני מזדהה עם הכאב שלכם, אבל חוקיות הצוואה אינה מוטלת בספק. הרשות נתונה בידכם לפתוח בהליכים משפטיים לצו מניעה לקיום הצוואה. אם בתום ארכה סבירה לא תערערו על הצוואה, היא תקוים על ידי כלשונה וככתבה". עו"ד בידרמן קם ממקומו, אות לסיום הפגישה, ומסר לשניים את העתק הצוואה.

עוד באותו הערב נועדו האחים לגבש עמדה לגבי המהלכים הבאים. למרות האינטרס המשותף נתגלעה מחלוקת קוטבית בין השניים. בעוד אלון הצעיר דורש לערער על תוכן הצוואה בטענה שנכתבה במצב שהאב נתון בחוסר שפיות, שיכולה להסביר את ‘הוידוי’ המשונה ואת הפניית העורף של אב מסור לבניו, טען כנגדו דרור הבוגר והשקול יותר, טענות קשות:

"אנחנו נתונים במלכוד מסוים. מצד אחד, אם ננסה להוכיח חוסר שפיות יפגע כבודו של אבא שהיה לנו אב למופת. ואם נידרש להוכיח שאבינו היה אדם ישר-דרך למרות הודאתו, ייתכן מאוד שבית האבות הסיעודי ישכור חוקרים שינסו למצוא רבב באבא, ושוב יפגע זכרו", טען דרור. "בכל מקרה, כל התהליך של הערעור עלול להגיע לעיתונות וממילא יוכפש שמו של אבא. תאר לעצמך את כותרות העיתונים המכריזות על התגלית המרעישה אודות התעשיין הידוע שהתגלה כרב נוכלים. דווקא התרומה הנכבדה שהרים לטובת בית האבות הסיעודי, תאדיר את שמו גם כפילנתרופ חשוב. כללו של דבר", הציע האח הגדול, "לא כדאי לנו להיכנס למערכה על כל השלכותיה, אלא לקבל את הגזרה ובלבד שזכרו של אבא יישאר לטובה".

אלון הנמרץ והתוסס לא השתכנע מכל הטיעונים, ולמרות מחאותיו של אחיו הבכור החליט לצאת למערכה שעתידה לוטה בערפל. בשלב ראשון ביקש להגיש התנגדות להוצאת צו לקיום הצוואה, בטענה של חוסר שפיות. אבל עד מהרה גילה שהניסיון להוכיח זאת איננו פשוט כלל וכלל, היות ומי שהחזיק בעצם בכל המידע הרפואי הנוגע לאביו היה בית האבות הסיעודי שבו היה מאושפז באחרית ימיו. באופן טבעי לא היה סיכוי לשיתוף פעולה עם הנהלת המוסד כאשר הם עתידים לזכות בנתח מכובד מן הירושה.

* * *

ומנגד, הנהלת בית האבות לא שקטה על השמרים…

"פאול, פאול, נא לגשת למשרדי ההנהלה!" נשמעה ההודעה במערכת הכריזה של בית האבות. פאול, עוזרו האישי של שוורצמן, מנהלו הכל-יכול של המוסד, היה עסוק באותה שעה בתפקידו החביב עליו: טעימה מן הארוחה המתבשלת במטבח לקראת שעת הצהריים. תוך כדי גמיעת המרק בקולות רמים, קלטה אוזנו את ההודעה המיועדת אליו. בליבו נפרד מן העוף הצלוי שקרץ אליו בחביבות. הוא החזיר לצלחת מבט תאב, ונחפז להגיע אל משרדו של שוורצמן. הוא ידע ש’הבוס הגדול’ לא אוהב לחכות.

"יש לי משימה שתפורה ממש עליך", פתח המנהל לאחר שסימן לעוזרו לנעול את הדלת. "אתה זוכר את הנס ורטהיימר מחדר 105 שנפטר לפני חודש? קיבלתי מעורך דינו את נוסח הצוואה, בה הוא מייעד את רוב כספו לטובת בית האבות שלנו. מדובר בהרבה כסף, פאול, הרבה הרבה כסף, פאול ידידי!" עיניו של שוורצמן נצצו.

פאול הכיר את הבוס. כשהוא קורא לו ‘ידידי’, זהו אות לכך שהוא נזקק לעזרה ממנו. "אז מה בכל זאת הבעיה?" הקשה.

"אני חושש שהמשפחה שלו תנסה להוכיח שהוא לא היה שפוי בעת כתיבת הצוואה, משום שהתוודה שגנב ורימה את לקוחותיו, למרות שהיה לו שם של איש עסקים הגון. אם יצליחו להוכיח חוסר שפיות זמנית, יערערו בכך את חוקיות הצוואה. וזה לא טוב בשבילנו, פאול ידידי, לא טוב. לכן אבקש ממך לשכור חוקר פרטי ולהטיל עליו את המשימה החשובה, להוכיח בכל מחיר שורטהיימר היה אכן נוכל! ברור, פאול?"

העוזר הנהן בראשו.

"עליך לבצע זאת בדיסקרטיות מלאה, בלא שהחוקר יזהה אותך וידע שאתה שליח מטעם בית האבות. בכל מקרה עליך לדעת, כי במקרה שתיחשף אכחיש כל קשר בינך לביני. אני חייב להישאר נקי", הצהיר וניער אבק דמיוני מעל חולצתו, משל היה רוצה להראות עד כמה נקי הוא…

ואכן פאול התגלה כעוזר יעיל. כבר למחרת נפגש בטיילת של נתניה עם חוקר פרטי בשם צביקה ומסר לו את המשימה בלי הזדהות בפניו. "עליך לחפש כל בדל אינפורמציה שלילית על יצרן הפרוות הנס ורטהיימר. תנבור בכל מקום שקיים קשרים מסחריים עד שתמצא את מי מתוכם הוא הונה. על המידע הזה אשלם לך עשרים אלף שקל. אבל", הזהיר את הבלש, "אם תכשל בכך ולא תצליח לספק את הסחורה, לא תקבל ממני אגורה שחוקה מלבד המקדמה". פאול שלשל לידו של החוקר אלפיים ₪ על חשבון ההוצאות ונפרד ממנו תוך שהוא מודיע לו שבעוד שבועיים יתקשר אליו להתעדכן.

עברו שבועיים, שלושה וארבעה, והחוקר לא הצליח למצוא כל רבב בעברו של ורטהיימר. נהפוך הוא: בכל מקום הללו ושיבחו את המוניטין שלו בשל הגינותו ויושרו הנדירים בעולם העסקים. אחרי חודש תמים של חריש לאורך ולרוחב, לא הצליח צביקה החוקר להעלות בחכתו אפילו קמצוץ של לשון הרע…

פאול חזר שפוף ובידיים ריקות ל’בוס הגדול’ וחטף על הראש כהוגן. "תחליף מיד את חברת החקירות, ותביא לי כמה שיותר מהר את הסחורה", נבח עליו שוורצמן ושילח אותו נזוף ומושפל.

בינתיים נשאר צביקה החוקר תקוע עם החומר שאסף. הקליינט שלו קיים את איומו, ולא נתן לו כל פיצוי על חודש עבודה, מלבד אלפיים ₪ להוצאות. ואז צץ בו הרעיון לפנות לבניו של ורטהיימר המנוח, ולנסות לעניין אותם באינפורמציה שאסף על אביהם. אולי באמצעותם יחזיר את ההשקעה…

כשקיבלו הבנים את הטלפון של החוקר הפרטי, היתה זו התפנית הראשונה בהתקדמות בנושא הצוואה, והם מיהרו להיפגש איתו. צביקה, החוקר הפרטי, שיתף אותם במידע שהשיג על אביהם. תוצאות החקירה היו חד משמעיות: בעברו של הנס ורטהיימר לא נמצא כל רבב! כל הלקוחות והספקים של המפעל יצאו מגדרם בהגדרת איש העסקים כסמל הישרות והאמינות שעמדו במבחן של עשרות שנים.

היתה זו שעה של קורת רוח לבניו של ורטהיימר, כאשר גילו את העובדות המפריכות לחלוטין את נוסח ה’וידוי’ המוזר של אביהם כפי שהופיע בגוף הצוואה, למרות שעדיין לא התבהר להם מדוע עשה זאת. נקודה אחת עדיין דרשה בירור. מי הוא אותו גורם שהיה מעוניין להכפיש את שמו של ורטהיימר ולייחס לו תדמית של רמאי?

למרות שלבניו היה ברור שהיתה זו הנהלת בית האבות מוטבי הצוואה, לא יכול היה החוקר להצביע על מי ששכר אותו מהסיבה הפשוטה שהאיש לא השאיר כל טביעת אצבעות ביחס לזהותו.

"אנחנו נממן לך את עלות החקירה עד היום", הבטיח דרור. "תפקידך כרגע הוא לנסות לחדור לבית האבות ולזהות את האדם שפנה אליך. אני סומך עליך שתדע להסוות את זהותך באמצעות תחפושת ואיפור כדי שאותו אדם לא יזהה אותך!"

"זה בסדר, בתחום הזה אני בהחלט מיומן הרגיע החוקר הנמרץ את צמד האחים. אני מיד יוצא לדרך!"

יומיים אחר כך קיבלו איתות מצביקה. הוא בישר להם כי הממצאים שלו מעלים כי מדובר בפאול, עוזרו האישי של שוורצמן- מנהל בית האבות. קשה לומר שהבנים הופתעו מן התגלית. מיד לאחר מכן הם זימנו פגישה דחופה עם עו"ד בידרמן. הפעם היתה הפגישה מינורית יותר. בידרמן גילה שהלקוחות שלו רגועים בהרבה, אם כי נחושים במידה לא מבוטלת.

 

לאחר שמסרו לעו"ד את האינפורמציה שאסף החוקר, פתח אלון ואמר: "עכשיו התברר לנו מעל לכל ספק שמשהו השתבש וגרם לאבא לכתוב בצוואה הודאה שאין לה כל בסיס במציאות. קשה להבין מה מניע איש ישר והגון כמותו להעיד על עצמו עדות שקר שכביכול רימה והונה את הסובבים אותו, אמנם בתחילה חלקתי על דעתו של דרור שהביע את חששו שבית האבות ינקוט באמצעים מפוקפקים על מנת להוכיח שההודאה שלו היא אוטנטית ואמיתית, וכל העיסוק הזה יגרום בסופו של דבר שהוא יושמץ על לא עוול בכפו. ברם, בשלב הזה אני נוטה לקבל את דעתו של דרור – להניח לפרשה ולקבל את הכרעת הצוואה. בכל זאת, זכרו של אבא חשוב יותר!" הוא הציץ באחיו המופתע והוסיף: "לפעמים צריכים לדעת להפסיד בחיים"…

"אתה בטוח בעצמך?" הקשה עליו דרור.

 

"מעל כל ספק. אני שלם עם הצעד הזה במאה אחוז!"

בידרמן הביט בקורת רוח בשני הבנים, ושלף בדרמטיות מעטפה חתומה ממגירתו. "אני שמח שהצלחתם להגיע לתמימות דעים בנושא כל כך קריטי. יש לי בשורה טובה עבורכם, לצוואה של אביכם יש נספח, שתוכנו יפתיע אתכם". בידרמן חייך בקונדסות ושבר את החותם שעל המעטפה. "בנספח הזה יש מכתב שכתב לכם אביכם, ואני רוצה ברשותכם להקריא את תוכנו". המתח הגיע לשיא, כאשר בידרמן החל להקריא:

 

"בני חביבי,

ראשית ברצוני להביע את התנצלותי על עוגמת הנפש שנגרמה לכם בעקבות הצוואה. אני יכול לנחם אתכם שהשלב הקשה כבר מאחוריכם. אם אתם קוראים את הדברים הללו, ראיה היא לכך שעמדתם במבחן שהצבתי בפניכם…

אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות שהיתה מנת חלקי בבואי לנסח את כתב הצוואה. כידוע לכם, יש לנו מסורת משפחתית בעסק הפרוות. עוד בגרמניה תעשיית הפרוות עברה אצלנו במשפחה מדור לדור. יחד עם המוניטין שלנו במישור המקצועי, משפחתנו היתה ידועה ביושרה ואמינותה, והמותג שלנו התבסס בעיקר על כך. לפיכך היה השם הטוב שלנו בבת עיננו.

מסופר על סבי, לייזר ורטהיימר ז"ל – שחי עוד במאה הקודמת, שקיבל פיקדון של מטבעות זהב מקצין פרוסי בצבאו של ביסמרק. עבר זמן רב והקצין בושש לחזור. באותם ימים היה סבא בתחילת דרכו בעיבוד פרוות באסם ישן שבחצר, ועדיין לא ראה ברכה בעמלו. בבית שבו התרוצצו שמונה ילדים יחפים שרר רעב ועוני, וסבא שהתקשה להביא טרף לבני ביתו לא הצליח לממן את רכישת חומרי הגלם לייצור הפרוות. ידידיו הציעו לו להשתמש בכסף הרב שהפקיד אצלו הקצין, אבל לייזר ורטהיימר בשלו: ‘מעולם לא נגעתי בכסף שאיננו שלי!’ סבא לא רצה לבנות את העסק שלו על יסודות לא כשרים. בסופו של דבר חזר הקצין הפרוסי, והיה אחוז התפעלות מכך שהיהודי עמד ביושרו ונאמנותו. לא נחה דעתו עד שהעניק מתת נכבדה לסבא. סכום זה הווה מנוף לביסוס הפירמה תוך עמידה על אדני היושר.

לכן בני, בבואי להוריש לכם את העסק שלי התחבטתי רבות על מי מבין שניכם אטיל את המשימה של ניהול העסק תוך המשך המסורת של ישרות והגינות מקצועית. היה חשוב לי לברר למי מכם בוער בעצמות לשמור על השם הטוב שלנו בכל מחיר. כן, בכל מחיר!!! האם יהיה זה דרור הבוגר והמנוסה, שכל מעשיו נשקלים בפלס ההיגיון, או אולי דווקא אלון הצעיר יותר, אך הכריזמטי ובעל המעוף והתעוזה? ואולי כשלתי כל כך בהנחלת הערכים הללו עד כדי כך שאף אחד מכם אינו ראוי לתפקיד הזה? לא ידעתי…

יחד עם השאיפה שלי למנות את המתאים מביניכם למנכ"ל, חשוב היה לי לשמור על מסגרת משפחתית מלוכדת. רציתי שמספר שתיים יקבל את מרותו של אחיו מתוך שיתוף פעולה וכבוד. ולכן הכנתי לכם מבחן כדי שתגיעו למסקנות הללו בכוחות עצמכם, ותראו אתם מי הוא המתאים יותר לקריטריונים שהם בנפשי ממש. זו הסיבה שכתבתי את חלקה הראשון של הצוואה עם ‘הודאה’ שכביכול מעלתי באמון שנתנו בי לקוחותיי. רציתי לבחון בכך מי יעמוד כצור חלמיש בהגנה על שמי וזכרי, והוא ימונה למנכ"ל העסק המשפחתי שלנו.

כמובן שכל העניין של הירושה לבית האבות הוא פיקטיבי לחלוטין ומיועד אך ורק להיות אמצעי לבירור. מכל מקום אבקשכם בכל זאת להעביר תרומה ראויה לבית האבות כהוקרה על הטיפול שהעניקו לי בעת שהותי שם.

עכשיו הנתונים בידכם ללא כחל וסרק, ואני מקווה שתקבלו את הדברים ברוח טובה. ידידי עורך הדין בידרמן יעמוד לרשותכם בביצוע כל שלבי הצוואה.

ממני, אביכם אוהבכם בכל לב".

 

* * *

בידרמן סיים את הקריאה, וחייך אל הבנים המשחררים אנחת רווחה. אלון היה הראשון להתעשת. הוא חייך אל דרור ולחץ את ידו בחמימות. "איחולי למנכ"ל החדש של ‘פרוות ורטהיימר בע"מ’!" ודרור נענה, והשיב לו באותה מטבע: "…ובשיתוף הסמנכ"ל אלון תגיע החברה למחוזות שאבא יוכל להתגאות בנו, עם מבט למסורת המשפחתית שהנחיל לנו!"

"אני שמח שלקחתם את התפקידים באופן שיאפשר שיתוף פעולה. זוהי בדיוק הדרך שאביכם ייחל לה", חתם בידרמן את הפגישה הדרמתית, שהסתיימה לשביעות רצונם של כך המשתתפים…

 

 

(*כל קשר בין הדמויות למציאות הינו מיקרי בלבד)

 

(מתוך "עת לחשוב")