כדור האחרויות – מי תופס?

 

 

על שלט קטנטנן שהופיע בכניסה לאולם העבודה נכתב: "עבודת צוות היא דבר מצוין. היא תמיד מאפשרת להאשים מישהו אחר".

 

תוכנו של השלט יכול להיות משעשע ואף להעלות חיוך על פנינו. אבל המעניין הוא שיש בו משהו שרובנו דוגלים בו – "הוא אשם… הוא עשה… הוא הוא והוא…" – לא לוקחים אחריות. נקודה. גם אם מדובר במשהו שאנחנו עשינו.

 

הנטייה לברוח מאחריות ולהטיל את האשמה על הסובבים אותנו היא דבר מצוי במחוזותינו.

 

דוגמא לגלגול כדור ההאשמה מאחד לשני אנו מוצאים כבר בחטא הראשון עוד מימי גן עדן.

 

"ויקרא ה’ אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה. ויאמר (אדם) את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי ואחבא. ויאמר (הקב"ה) מי הגיד לך כי עירום אתה, המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. ויאמר האדם האישה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. ויאמר ה’ אלוקים לאישה מה זאת עשית, ותאמר האישה הנחש השיאני ואוכל" (בראשית ג, ט-יג).

 

– למה אכלת מהעץ?

– האישה נתנה לי.

– למה עשית את זה?

– הנחש פיתה אותי.

 

איך שכדור מתגלגל לו…

 

כדי להתקדם, כדי לצעוד בדרך הנכונה המובילה אל התיקון שלנו, עלינו להבין שאנו צריכים להכיר ולשאת באחריות של מעשינו, אחרת לא נוכל להתקדם לשום מקום. את כולם אנו נוהגים להאשים – את הגננת רבקה, את ההורים, אפילו את הכלב של השכנים שנבח כל הלילה, את המורים מבית הספר, או חלילה את בורא עולם בגלל שלא הולך לי…

 

ערימות של תירוצים והאשמות נגד כולם, ורק אני לא אשם. יכול להיות?

 

אייכה? שאל הקב"ה את אדם הראשון, והשאלה הזאת עדיין נשאלת. הקב"ה שואל אותנו – אתם יודעים להאשים את כולם, אבל אתה – מה איתך? איפה אתה בכל הסיפור הזה? אין לך בו חלק? התעמקת, התבוננת במה שעשית? אתה לא חושב שלך יש משהו לתקן? שאני בסך הכל רוצה לעזור לך?

 

מסופר על יונה הנביא, כשברח בספינה לתרשישה, משום שלא רצה לבשר את הנבואה לאנשי נינווה, החל הים לסעור וכל יושבי הספינה היו אחוזי אימה מהים הזועם. לאחר מספר בירורים והטלת גורלות הם הבינו שכל הזעם היה בגלל יונה הנביא. האם יונה התכחש? האם הוא ניסה לזרוק את כדור האשמה אל מישהו אחר בספינה? לא. הוא אמר להם: "כי יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם"! (שם, יב).

 

בשלי הצער. בגללי. שגיתי. חטאתי. עכשיו אני צריך לתקן. כיצד?

 

"כל המצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן… כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא", אומר לנו הרמב"ם (הלכות תשובה).

 

וידוי. חשבון נפש. התבודדות.

 

ישנם הנרתעים מעניין הוידוי (שהוא החלק השני בהתבודדות). ‘מדוע זה כל כך חשוב?’ הם ישאלו. ובעצם, הנבירה ה’אובססיבית’ הזאת, פעם ביום במשך שעה, בחטאים עלולה לסבך אותי ולגרום לי לשקוע ברע, חלילה. האם התמקדות בצדדים האפלים (החטאים ומעלליהם) קצת מפחידה, והאם היא לא תגרום לי ליפול לייאוש?

 

התשובה היא לא! ההיפך הוא הנכון.

 

תחילה, חשוב להבהיר את הנקודה שבורא עולם הוא חבר טוב. הוא חבר אמיתי, וחבר כזה רק רוצה לעזור. רבי נחמן לימד את תלמידו רבי נתן, שזה טוב מאוד לשפוך את הלב לפני השם יתברך, ממש כמו ששופכים את הלב לפני חבר טוב אמיתי. השם רוצה לעזור לנו. הוא מושיט לנו יד, אז נושיט לו בחזרה כדי שלא נפספס את ההזדמנות הנפלאה שניתנת לנו להשתנות, להתעלות, להרגיש טוב, להיוולד מחדש.

 

נכון, זה לא קל, ובטח גם לא נעים להתיישב על ספסל הנאשמים, או לשכב על ‘שולחן הניתוחים’, אולם רק כך יוכל האדם להשתנות ולהיות קרוב יותר אל האמת, אל עצמו ואל בוראו. רק בדרך זו הוא יוכל להסתכל על מה שעשה, להכיר בטעותו, להסיק את המסקנות אותן הוא מתבקש להסיק וליישם אותן.

 

ונכון, המחיר הוא ‘כבד’. אדם שמתוודה חייב להשתנות, זה משהו שבא מתוכו משום שהוא מכיר בטעות שלו ורוצה לתקנה (כי זה דבר שכבר מעיד על לקיחת אחריות!). זוהי אמנם משימה לא פשוטה. הרי אין לך דבר הקשה על האדם יותר מאשר לוותר על משהו שהיה חלק מעצמיותו. מהרגל קשה להיפטר. הרגל הופך לשלטון! לכן גם קשה לו להיגמל ממנו כקריעת ים סוף, על אחת כמה וכמה קשה יותר להיגמל מדרך התנהגות האחוזה בפנימיותו של אדם ולאמץ במקומה דרך התנהגות הפוכה.

 

הוידוי, בנוסף, גורם להקלה. לעיתים כשאנו חושבים על המושג ‘חטא’ אנו נרתעים. אחרי הכל מדובר במושג מופשט, משהו עמום ואולי קצת מפחיד, אבל אם ננתח ונתבונן בדבר, נגלה שמדובר בנקודה שהקב"ה רוצה לעזור לנו לתקן אותה, הוא מכניס אותה (במהלך הוידוי) לרשימת הדברים שמצריכים טיפול. בונה לנו מעין תוכנית עבודה. זה דומה לפגישת צוות – דנים בנושאים שעל סדר היום, מקבלים החלטות ויוצאים לדרך.

 

כך הוא הוידוי, הפגישה עם בורא עולם – אבא שלנו. זאת תוכנית עבודה רוחנית המסייעת לנו בכל יום למשך כל היום, עד להתבודדות של יום המחרת. כמובן שככל שיורדים אל הפרטים הקטנים יותר, כשמפרטים ומדברים יותר, כך מצליחים לתקן את הדבר משורשו, גם אם מדובר בתקופה מסוימת בה אנו צריכים לעבוד רק על נקודה אחת. והתוצאות לא מאחרות – שינויים מדהימים, תחושת הקלה עצומה. להרגיש ממש שאני אדם חדש, גם אם זכיתי לתקן נקודה אחת לעת עתה.

 

השם יתברך רוצה לעזור לנו, וכשם שהיינו פונים לחבר טוב כדי לבקש עזרה, עצה או כל סיוע אחר לו אנו זקוקים, כשיודעים שיש כתובת להפנות את רחשי ליבנו, כך עלינו לדעת שהכתובת הכי נכונה, הכי אמיתית והכי טובה שיש לנו בכל עניין – היא אבא שבשמים.

 

לפני שנזרוק את כדור האחריות אל מישהו אחר, לפני שנברח מהאחריות ונחפש רק את מי להאשים, נבדוק תחילה את מעשינו. הגמרא (מסכת ברכות) אומרת לנו, שאם באים ייסורים על האדם, תחילה עליו לפשפש במעשיו. אז לפני שהתוכחה תגיע, לפני הכאב והצער, נקדים תרופה למכה – נדבר עם אבא שלנו שבשמים.

 

עבודת צוות היא דבר מצוין, בזה אף אחד לא מטיל ספק, כי במקום של שיתוף, של אחווה וביחד – שם שורה השלום שהוא כלי המחזיק את הברכה, כך שאין צורך להישען על האופציה שאפשר יהיה להאשים מישהו אחר, כי עכשיו אנחנו יודעים שאת הכדור לא זורקים למישהו אחר. עכשיו הכדור בידיים שלנו.