עשרה בטבת – נקודות למחשבה

לפעמים, כאשר עומדים במצבים

של התמודדות מול האמת הכואבת,

מתעוררת התחושה של: "לי זה לא

יקרה". מן תחושה שיש לי "דיל" עם

בורא עולם, אך טעות יסודית היא!

 

 

יום התחלת המצור על ירושלים

 

יום התחלת המצור על ירושלים, על ידי נבוכדנצר מלך בבל בתקופת בית ראשון, הוא יום עשרה בטבת. המצור נמשך עד שחומות העיר נבקעו ובית המקדש נשרף ועם ישראל יצא לגלות הראשונה. יום זה נקבע כתענית ציבור, לאבל ולצער על חורבן בית המקדש וגלות ישראל.

 

 

מדרש פסיקתא רבתי כ"ו

 

תיאור מעט מן הסבל שהיה בין כתלי ירושלים במצור: "ותבוא העיר במצור… ויחזק הרעב בעיר. והיו בנות ציון מתחברות בשווקים והיו רואות אלו את אלו. זאת אומרת לחברתה: למה יצאת לשוק, שלא יצאת לשוק מימיך? והיא עונה ואומרת לה: מכסה אני ממך? קשה היא מכת הרעב, איני יכולה לסבול. והן אוחזות זו בזו וחוזרות ומבקשות [אוכל] בתוך העיר ואינן מוצאות. והיו מגפפות את העמודים ומתות עליהם בראש כל פינה. ובניהן יונקי חלבן היו מהלכים על ידיהם ועל רגליהם, כל אחד ואחד מכיר את אמו, והוא עולה ונוטל את דדה ונותנו בפיו, שמא ימשוך לו חלב, והוא אינו מושך, ונפשו מטרפת והוא מת אל חיק אמו…"

 

 

שורש הבעיה

 

בנוסף לצער על חורבן הבית, עיקר האבלות היא על המעשים שגרמו לחורבן

 

לאחר שנחרב בית המקדש הראשון, תיקנו הנביאים צומות זכר למאורעות הרעים של חורבן הבית וגלות ישראל. זאת, כדי לעורר את העם להצטער ולהתאבל על החורבן והגלות, ומתוך כך לחזור בתשובה ולתקן את המעשים הרעים שגרמו לכל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד היום. כל עוד לא נבנה בית המקדש, עדיין הגורמים המעכבים את תקומתו הם מעשינו הרעים.

 

 

נבואת סיר הבשר

 

הנבואה שניבא הנביא יחזקאל ממשילה את מצב העם. הקב"ה אומר לנביא לקחת סיר ולמלאותו בבשר, להרתיחו עד שהסיר יישרף.

 

 

הנמשל

 

העם מרגיש שחורבן בפתח אך אינו מאמין שהקב"ה יחריב את בית המקדש, לכן הייתה נהירה המונית לתוך העיר. כל יהודי הסביבה חשו מהר לתוך החומות, הם חשבו ששם בטוח יותר מכל הארץ. התחושה היא – שזה לא נתפס שבית המקדש, ששם משכן השכינה, יחרב בגלל מעשיו הרעים של העם. "זה לא יקרה" סובר העם, "לא ייתכן". אולם בא הנביא ומושל להם את משל הסיר, להראות להם שהנה, הקב"ה הולך להחריב אפילו את בית מקדשו, לא יעזור לכם אם תברחו אל תוך החומות, גם שם תדרשו לשלם על מעלליכם וכשם שנישרף סיר הבשר, כך ירושלים עומדת להיות מרקחת העולה באש.

 

 

"לי זה לא יקרה" – הטעות

 

למי לא יוצא לומר בליבו פנימה – "לי זה לא יקרה"…

 

לפעמים, כאשר עומדים במצבים של התמודדות מול האמת הכואבת, מתעוררת התחושה של: "לי זה לא יקרה". מן תחושה של הבטחה אלוקית (שאין לה אחיזה במציאות, אלא היא פרי הדמיון), מן תחושה שיש לי "דיל" עם בורא עולם – את תפקידי אני משתדל לעשות נאמנה והוא ישמור עלי ש"לי זה לא יקרה", ועל ידי שאני סמוך ובטוח ב"דיל" הזה, מיד ההתמודדות עם המציאות והאמת הופכת לחסרת טעם.

 

אך כאן באה הנפילה הגדולה, במסווה של תחושת בטחון (דמיונית). התעלמתי מלהישיר מבט אל האמת, כי מישהו לחש לי באוזן שלא יכול להיות שהאמת כל כך מכאיבה, לכן אני מפסיק להתעסק איתה. אולם בא הנביא לומר לנו – "הכל יכול לקרות", אין "דילים". הכל תלוי במעשיך, לא בדמיונך.

 

 

לא לפחד מהאמת

 

השגיאה – ההתבצרות, המחיר – האמת מוסתרת

 

כאשר אני מתבצר בחומות "הדיל" שלי עם בורא עולם, אני מסתגר מפני האמת, ואז קשה לי לפעול, קשה להתקדם ובלתי אפשרי לתקן את מעשי. נראה לי לעניות דעתי, שנבואה זו יכולה ללמד אותנו, לקחת את הכלל הזה של ההתמודדות מול האמת אל כל תחומי החיים ושם לחפש את מצוות ה', מהו תפקידי, מה רצון ה' באותו עניין וכו', באמונה שלמה ללא "דילים".

 

 

(מתוך אתר "שורש")